דנה גרינבאום ממירון היא אם לשמונה וסבתא לשני נכדים, כן־ירבו. דנה משמשת כיועצת חינוכית בתיכון "בית חנה" בצפת. סיפור חייה מרתק. היא גדלה בבית דתי לאומי שלא משתייך לזרם מסוים ולמדה באולפנה בכפר פינס. שם התחילה את החיבור האמיתי להשם. "היום אני יודעת לקרוא לזה תהליך בירור זהות" היא אומרת. היא סיימה את האולפנה ברצון לנתינה וחיפשה שירות לאומי. דנה התקבלה לבית ילדים בו הייתה אמורה לשמש להם כמדריכה אלא שלאביה שיחיה היה מאוד חשוב החינוך שלה, לכן ביקש שתלמד ותתפתח לצד הנתינה. "היה לי מאוד קשה לקבל את זה, אבל היה ברור לי שכיבוד הורים מעל הכל ואכן חיפשתי מקום מתאים" וכך התגלגלה לסמינר "בית חנה" בצפת, בו היא גילתה את תורת החסידות. "אני זוכרת את הרגע בו למדתי למבחן הראשון ב'ליקוטי דיבורים', אני לוגמת וכולי מתרגשת. כל מה שחיפשתי נמצא כאן" היא מתארת בהתרגשות. על עבודתה כיועצת חינוכית היא אומרת: "אני מאוד אוהבת את שליחותי בתחום הייעוץ ולא מפסיקה להמשיך ולהתעמק בלימודי הייעוץ והטיפול ולהתפתח בתחום הזה".

דנה ומשפחתה גרים בישיבת בני עקיבא במושב מירון למרגלות ציונו של התנא רבי שמעון בר יוחאי. השנה, הילולת רבי שמעון תהיה שונה, כי כל עוד אנו בגלות, המצב הביטחוני הרעוע באזור לא מאפשר התכנסות של אנשים רבים. כדי לתת לנו בכל זאת לטעום קצת מהאווירה, דנה נאותה לשתף אותנו בחוויות שלה כתושבת מירון.

חיי שליחות

"למירון עברנו לפני כשתיים עשרה שנה. בעלי שיחי' משמש כמנהל הפנימייה בישיבת בני עקיבא במקום. שם הוא מבצע את שליחותו המיוחדת בעבודה עם נערים. רוב הסביבה שלנו היא דתית לאומית והשליחות שלנו היא לא שגרתית. יש בביתנו שיעור תניא קבוע המועבר על ידי השליח הרב יוסי הלפרין שיחי' שליח הרבי במירון. בנוסף לכך, מידי שנה אנו עורכים בביתנו התוועדות י"ט כסלו ענקית בה משתתפים עשרות תלמידים. את ההתוועדות מעביר גם כן הרב יוסי. ההתוועדות הזו היא גולת הכותרת של השנה כולה. עשרות תלמידים מסביב לשולחנות ערוכים בכל טוב, מנגנים בעוצמה ובהתרגשות את ניגוני הרביים ומקבלים החלטות טובות. לבסוף יוצאים בריקודים סוערים אל תוך הלילה. על אף שביתנו לא מאוד גדול, אנו מעדיפים לעשות את ההתוועדויות אצלנו בבית, כי דווקא ההשקעה האישית שלנו באירוח, בכיבוד, בקלידן אמן יחד עם הצפיפות, הם אלה שעושים את האווירה המיוחדת של אחדות ושמחה שבחורי הישיבה לא שוכחים אחר כך במשך זמן רב. עד כדי כך שאפילו בוגרי הישיבה, מגיעים ומשתתפים בהתוועדויות האלו מידי שנה." היא אומרת בחיוך ומוסיפה "גם לי ב"ה, יש שליחות מיוחדת עם נשות הישיבה. יש לנו לימוד של ׳דבר מלכות׳ ושיחות של הרבי בשבתות. לאחרונה ב"ה התחלנו שיעור בטהרת המשפחה בעקבות בקשתן של הנשים. הן ביקשו להקדיש זאת לזכות עם ישראל ולזכות השבויים והחיילים שיחיו. אני רואה כיצד המצב הקשה בארץ ישראל מביא את עם ישראל להתעוררות רוחנית גדולה מאוד וכמיהה לגאולה האמיתית והשלימה".

בצל הרשב"י 

"המגורים ליד הרשב"י, הם משהו מיוחד שלא ניתן לתאר במילים. אנו מספר משפחות בודדות שגרות במתחם הישיבה, ויש כאן אווירה פסטורלית ונוף הרים עוצר נשימה. הקולות העולים מתוך הציון הקדוש, הם פסקול המלווה את חיינו במעגל השנה. הנעימות שמתנגנות מידי ערב, החתונות וה'חלאקה', השמחות והאירועים. כל אלה במרחק של מטרים ספורים מחלון ביתנו. כל חג מביא עימו את הקולות הייחודיים לו. חודש הרחמים מעלה אלינו את קולות הסליחות. חודש אדר על שיריו השמחים, פסח, ל"ג בעומר ועוד. את כל זה אני רואה מחצר ביתי והלב שלי מתמלא ברגש של שמחה ואושר מכך שאני זוכה לראות את ההר לובש חג בכל פעם מחדש.

ל"ג בעומר אצל הרשב"י

מאז ומתמיד ההכנות לל"ג בעומר החלו עוד לפני חג הפסח. ההר היה לובש תמיד תכונה של בנייה. שוטרים היו נראים בכל פינה, מכוונים את התנועה ומראים לעולים להר לאן לפנות. זה היה מרגש בכל שנה לראות את ההמון נוהר. ממש ניתן היה להרגיש את פעימות הלב, את האור בעיני האורחים שעולים לרשב"י. יכולנו לחוש את הקדושה שבהדלקה ואת האושר הגדול. כמו כן, כמידי שנה מתקיים דוכן של חב"ד בו כותבים יהודים לרבי ומתקשרים למלך המשיח. ניסים רבים מתגלגלים שם ומפעים להיווכח בכל פעם מחדש איך הרבי מברך כל אחד לפי צורכו. בערב מיוחד זה הייתה לנו הזדמנות לקיים חסד גדול ולהקים בביתנו "גמ"ח שירותי נשים". אנו פותחים את הבית למאות נשים שמחפשות פינת מרגוע ונוחות בהמולה הגדולה של מירון. בהזדמנות זו שהן בביתי, אני כותבת עם הנשים שנכנסות לרבי, מדברת איתן על התקשרות לנשיא הדור ומכבדת אותן בקפה ועוגה חמה. לא מעט סיפורי ניסים וקשרים מרגשים נולדו בעקבות אותו מפגש קצר וכביכול אקראי. ל"ג בעומר היה מאז ומתמיד יום של שמחה גדולה. עד שהגיע האסון הקשה בו איבדנו אחים יקרים ומאז ל"ג בעומר מרגיש יחד עם השמחה הגדולה שלא התבטלה, כמיהה עצומה בכפליים לגאולה שלימה…

מופתים מתגלגלים

לפני כשבע שנים הישיבה נקלעה לקשיים גדולים והגיעה לסכנה קיומית. באותו זמן, אחת מנשות הצוות הגיעה אליי לכתוב לרבי. היינו פעורות פה מהתשובה שקיבלנו (כרך ו, אגרת א׳תתלט). התשובה הייתה מדויקת למצב בו הישיבה הייתה. אני חושבת שזו הפעם הראשונה בה ראיתי מכתב בו הרבי מתייחס לישיבת הפועל המזרחי שבמירון!!! בעלי שלח מיד את המכתב להנהלת הישיבה, להנהלת בני עקיבא ולפיקוח, וב"ה המכתב הועיל ביותר ובעקבותיו הם נרתמו לעשות הכל לטובת הישיבה.

קורונה

לפני כארבע שנים הגיעה הקורונה. זה היה בלתי נתפס להביט למטה ולראות כיצד ההר העליז דומם כל כך. האווירה הייתה מדוכדכת, היו הגבלות קשות מאוד. היו קבוצות קטנות של הדלקות והאווירה הכללית הייתה קשה. בתי הבכורה יזמה מיזם מקסים, היא שלחה לאנשים קישור בו הם מילאו את שמם ושם אימם, על מנת שהיא תרד לציון לקרוא עבורם פרקי תהילים. וב"ה היא זכתה להתפלל על יותר מ 2000 אנשים, שבימים כתיקונם לא היו מפספסים אפילו שנה אחת של ליל ל"ג בעומר במירון. וכעת זכו להגיע לשם בדרך קצת אחרת.

אסון מירון

אותו ערב נורא זכור לי כמו אתמול. ניצבתי למעלה, וראיתי במו עיניי את ההתרחשות. בהתחלה לא הבנתי מה קורה, לרגע לא חשבתי שכך הם פני הדברים. בעוד המוסיקה מתנגנת, הקהל שנע מולי הסתחרר כמו גלי ים בתוך סערה. הבטתי למטה ועדיין לא הצלחתי לעכל את מה שראו עיניי. ככל שחלפו הדקות וצלילי המוסיקה השמחים התחלפו בסירנות צווחניות, הבנתי שמשהו קשה מנשוא מתחולל כאן. היה זה ליל ביעותים, אנשים רבים הסתובבו מבוהלים וחסרי מנוחה. ירדתי לרחבת הישיבה ופגשתי שם אנשים רבים נפגעי חרדה. ניסיתי לסייע להם ככל יכולתי. המשכתי לעשות את זה במשך כל הלילה בלי לעצום עין. היה זה ערב שלא ימוש מזכרוני לעולם. האווירה החגיגית והעליזה של ליל ל"ג בעומר הפכה פתאום לזירת מוות דוממת וכואבת.

מלחמת הגאולה

בימים אלו אנו בשגרת מלחמה. לצערי כבר התרגלנו לשמוע פיצוצים, אזעקות, מטוסים מעל הראש, כמעט ללא הפסקה. האווירה מאוד מתוחה. מירון סופגת לא מעט הפגזות ויירוטים. הבית שלנו הוא בית עתיק כבן מאה שנה ואין בו ממ"ד. בכל פעם עלינו לרוץ מהר למקלט הקרוב – בפועל אנחנו רצים במתחם הישיבה ורואים תוך כדי את הנפילות והיירוטים מאחר והמקלט יחסית רחוק. ב"ה, יש המון ניסים אבל גם יש הרבה פחד וחרדה. קרה פעם ששמענו נפילות קרובות עד כדי כך שהחלונות רעדו והזדעזעו ורק כמה רגעים אחר כך החלה האזעקה. הבנו שאין סיכוי לרוץ למקלט כי זה היה נשמע קרוב ביותר והחלטנו להישאר בבית. התברר שהפציצו את היישוב עצמו והיו נפילות בכביש במרחק דקה נסיעה מאיתנו. היה לנו נס עצום.

בתוך הטירוף הזה, אנחנו עצמנו משתדלים מאוד לשמור על שגרה ומתפקדים כרגיל. אך אין ספק שאנו דרוכים יותר מהרגיל. לילדים הצעירים קצת יותר קשה והם מפחדים, אך זה נורמלי לחלוטין בתוך המצב הלא נורמלי בו אנו חיים. אנו נערכים לכך, ונותנים מקום לדבר על הפחד תוך הדגשה שהכי חשוב הוא שהפחד לא ינהל אותנו.

בתחילה הישיבה שלנו הפכה לבסיס צבאי, וחיילים רבים הסתובבו בישיבה. המצב החדש הביא איתו שליחות מיוחדת בחלוקת נש"ק ותמונות של הרבי לצד עוגה טעימה וגמ"ח כביסה. בכל פעם זה היה מפגש מרגש. ראינו את הלב היהודי החם והפועם שרק מחכה למישהו שיצית אותו.

השנה, בעקבות המצב, לאור הידוע לי, מירון תהיה מוגדרת שטח צבאי סגור. מלבד תושבי מירון אף אדם לא יוכל להגיע לציון הקדוש. כנראה שיהיו שלוש הדלקות סמליות עם מספר זעום של מקסימום שלושים איש.

מילה לסיום

התחושה היא שאנחנו בקץ של כל הקיצין. ממש ״מריחים״ את הרבי מלך המשיח במרחק נגיעה. ואת שואלת את עצמך, מה עוד נותר? מה עוד לא נעשה? מה יכריע את הכף?

בפסח בקורונה היה ברור שהנה זה נגמר ומשיח מתגלה והנה עברה עוד שנה… וגם השנה היינו בטוחים שזהו, אנחנו בליל הסדר הזה נהיה בגאולה. ואני אומרת לעצמי: ככה בדיוק בכל יום תהיי בטוחה כאילו זה היום, כאילו זה הרגע, תזכרי את זה בעצמך ותזכירי את זה לילדים. נכון, הכאב הוא עצום על החטופים, על החיילים, על המפונים על המצב הלא פשוט אך אנו בעצם ברגעים אלה משרטטים את מגילת הגאולה שתכף נראה את סופה. העולם עובר תהפוכות שמתרחשות לנגד עינינו, אבל אנחנו מחזיקים חזק בידית של הרבי ולא מתבלבלים. והנה עוד רגע אנחנו יוצאים בתופים ובמחולות לקבל את פני הרבי מלך המשיח.

ועד אז נמשיך ונתעקש לא נחדול לרגע, נעשה כל שביכולתנו מתוך שמחה עד שתיכף ומיד נזכה לגאולה האמיתית והשלימה!

באדיבות מגזין עטרת חיה