ראיון ראשון בסדרת ראיונות בלעדיים עם נשים ובנות בפרוייקט 'נקודת האמונה', לקראת ג' תמוז

____________________________________________________________________________

מירי שניאורסון, יועצת עסקית, בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

1. ג' תמוז ה'תשנ"ד, עשרים שנה. מה אומר לך התאריך הזה?

זה אומר לי שהתבגרתי בשני עשורים. איפה הייתי באותו היום?! זאת אומרת מבחינה פיזית הייתי בדרום תל-אביב עם הארכיטקטית ותכננתי את חנות המפעל של העסק שלי לשעבר (קידי-שיק), כששמעתי על מה שקרה לא הייתי מסוגלת לעשות כלום. פשוט יצאתי לאוטו ובמהדורות החדשות כבר היו כל הדיווחים. הייתי חודשיים לאחר לידה חמישית ופשוט לא ידענו מה לעשות. הגעתי הביתה מבולבלת ומשותקת, בעלי קנה כרטיס וטס לרבי.

 מבחינה רוחנית, לא ממש קלטתי מה קורה ומה הולך איתי. נדרשו ממני עשרים שנה כדי להתחבר, להתקשר ולהבין מה זה רבי ומה זה אבא בשבילי. ההבנה הזו התעצמה לפני שלוש שנים כשאבי נפטר.

 2. מהי אמונה בשבילך?

אמונה היא הכוח החזק בעולם, הכוח המניע. השורש של האמונה זה א.מ (אם) שזה הבסיס והחיבור הכי ראשוני למי שילדה אותי. ההתפתחות של א.מ זה א.מ.ן שזו היצירה שלי. ואחר כך 'אמנות' – שאני בודקת מחדש את הכישורים והאמנות המיוחדת שה' נתן דווקא לי.

בנוסף, חוויתי אמונה גם כבעלת עסק. בכל יום מחדש הרגשתי שבלי הניסים הגלויים שמלווים אותנו – אין מצב לקום בבוקר ולשרוד את הקשיים. בזכות האמונה שהיא הכוח החזק שעוזר להתמודד, הכל נעשה הרבה יותר קל ופשוט.

3. כחסידים שמאמינים ברבי, האם יש לאמונה זו גם את הכוח לשנות בנו, אותנו?

 עצם העובדה שהרבי מאמין בי, סומך עלי ונותן לי את הכוח לפעול, לעשות ולהתקדם – כבר פועלת את פעולתה. זה שיש לי את הרבי ואני מציירת את דמותו לנגד עיניי, שמה תמונה של הרבי בכיס שלי, ב'שומר מסך' שלי, זה כבר כוח עצום. כאשר אני מגיעה למקום מסוים בו אני אמורה למלא שליחות מסוימת, אני מסתכלת על התמונה ומבקשת מהרבי שייתן לי את המילים – כי הרי הרבי הוא המשלח, וכמו במעשה קסמים – זה תמיד עובד ברוך ה', וזה מוכיח את עצמו.

 4. כיצד משלבים באימון האישי את האמונה בנשיא?

כמאמנת ומאומנת אישית, אני נותנת למאומנות שלי את הכלים להאמין בעצמן ולקדם את המטרות והיעדים האישיים שלהן. אני מלמדת אותן בדיוק את מה שאני עושה. כנ"ל.

5. "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", מהי משמעותו של פסוק זה בחיינו הפרטיים, לדעתך?

 אני מאוד אנושית. אמנם הקב"ה איתי תמיד, אך לעיתים אני צריכה לשאול ולהתייעץ עם מישהו שנמצא כאן. ולכן הרבי הוא זה שמשמש צינור לברכת ה'. במקרים שאני מרגישה שיש צורך – אני פשוט כותבת לרבי. לא משנה אם זה הרהורים או שאלות, ואז מכניסה לאגרות קודש ותמיד מוצאת במכתב שהתקבל משהו מעודד עבורי. גם אם זה לא בצורת תשובה ברורה, תמיד אפשר לקשר את המכתב של הרבי לתקופה ולמצב המסוים עליו כתבתי.

הייתי רוצה לספר משהו אישי ומיוחד, הפרק של הרבי נוגע לי תמיד במקום אישי חדש שהגעתי אליו באותה שנה. לדוגמא: השנה, עם כל האימונים האישיים והעצמת נשים ופלורליזם וכו', אני מתחברת במיוחד לשני פסוקים בפרק קי"ג:

א. "מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון" – זה נותן לי תקווה שגם במצב הכי קשה, ה' יעזור לי וירומם אותי.

ב. "אם הבנים שמחה הללוי-ה"- זוהי המשמעות שלי. זאת שמחתי במשפחה שלי, זה נותן לי את העוצמה הנשית שדרושה לי כדי להמשיך ולעמוד בגאון מול האתגרים בתוך הבית פנימה והחוצה.

בנוסף, פרק קי"ג מלא באופטימיות ושמחה. שמחה פורצת גדר וזה נותן לי כוח לפרוץ את כל הגדרות והמחסומים האישיים שלי.

 6. אמונה לפני ג' תמוז ואחריו, יש הבדל?

כפי שכבר אמרתי בתחילה, הייתי אז צעירה. היום אני יותר בוגרת. אז הייתי פחות שקועה בענייני חסידות והיום יותר.

לפני ג' תמוז הייתי אצל הרבי; קבלתי דולר, ביקרתי, הייתי ביחידות כללית ועוד. למרות זאת אני מרגישה היום הרבה יותר קרובה לרבי. ככל שאני מעמיקה במכתביו, במיוחד אלה המופנים לנשי ובנות ישראל, אני מתקרבת יותר למקור האור והחיות שלנו – זה נותן לי המון המון כוח ובמיוחד בתקופה האחרונה – הנוכחות של הרבי בחיים שלי הרבה יותר גדולה ומשמעותית.