שלום לכולם

אנו עומדים בסוף השבוע ה-41 למלחמת הקיום על ארצנו עמנו ותורתנו הקדושים.

בחדשים האחרונים עולה לשיח ולסדר היום נושא רגיש ועדין גיוס של בני הישיבות לצה"ל!   קולות לכאן ולכאן כשכל צד טוען בצדק ובלהט מבחינתו שהוא זה שצודק ואין שום אפשרות אחרת מבחינתו! מה שברור לכולנו הוא שכולנו רוצים את הטוב ביותר עבורנו, לצורך כך אנו חייבים להבין דבר אחד: בכדי לצלוח את המערכה הזו חייבים לשלב זרועות כדי להילחם יחד ולנצח יחד..

אז מה נוסחת הקסם שתאפשר לנו אחת ולתמיד לפתור את הקונפליקט הזה? האם ישנה בכלל נוסחת קסם שכזו? או שמא אנו חיים באשליה כעת ורק חזון אחרית הימים יכול לפתור באמת את הקונפליקט הזה כאשר יתקיים הייעוד והנבואה: "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" ? (ישעיהו ב', ד').

כדי לנסות להתקרב אל הפתרון כדאי שניתן לתורה לדבר במקומנו ונקשיב למה שיש לה לומר בפרשתנו ממבט יהודי תורני חסידי ופסיכותרפי.

השבוע נקרא בפרשת בלק

העובדה המרתקת כל כך בפרשת בלק הנה כאשר מלך מואב בלק מתחיל לחשוש מעצמתם של עם ישראל לאחר ההתקדמות לארץ המובטחת והכנעת מלכי המעצמות הגדולות והחזקות ביותר שנקרו בדרכם, כשהאחרון שבהם היה עוג מלך הבשן הידוע בגופו עצום הממדים בעצמתו ובחזקתו..

בלק מבוהל ומחפש לטכס עצה כיצד להילחם בעם ישראל, לאחר סיעור מוחות שהוא עורך הוא מגיע למסקנה לא צפויה, בלק מזמין את גדול נביא אומות העולם בלעם במטרה להילחם בעם ישראל!

אבל סוג המלחמה שונה היא לא בחרבות, כידונים, סוסי מלחמה ונשק יום הדין.. בלעם מוזמן בכדי להחליש את עם ישראל ולפגוע בהם היה לא תהיה דרך פיו! הוא אמור לחפש את ההזדמנות בה ה' יתברך כועס על עם ישראל ולנצלו כדי לגרום לה' יתברך להענישם!   לקטרג על עם ישראל בפיו ברגע של נפילה בקשר שלהם עם ה' יתברך.

בלעם מוזמן אחר כבוד לביצוע המזימה השטנית והולך אליה בשמחה, רק שה' יתברך עוצר אותו ולא מאפשר לו להצטרף לחגיגה..

ה' יתברך מנחה את בלעם מה לומר ומה לא, בלק מתוסכל ורותח על בלעם שלבסוף לא רק שלא קילל את עם ישראל אלא אף ברך אותו!

התבוננות קלה על רצף האירועים מעלה שאלה מה למלך גוי ולמיסטיקה? מדוע ולמה בלק פונה לבקש עזרה של נביא כדי להילחם בעם ישראל? מאיפה הרעיון הזה בא לו?

אז האמת שזה לא לגמרי מופרך, אומות העולם שהתמודדו מול עם ישראל לאורך ההיסטוריה הבינו מהר מאוד שקיומו של עם ישראל מושתת על הקשר שלו עם ה' יתברך..

אז האלמנט הפיזי אמנם משמעותי אבל הקשר הרוחני הוא הבסיס לקיומו של עם ישראל!

את זאת הבין בלק מהר מאוד שזכה לראות במפלתם של סיחון ושל עוג מל הבשן..  המדרש מספר שבלק היה שר צבאו של סיחון שנלחם ונחל מפלה מול עם ישראל! שבלק ראה זאת הוא הבין כבר אז שעם ישראל לא מנצח בשל היותו צבא בלתי מנוצח מאומן ומיומן, ההיפך המוחלט הוא הנכון, עם ישראל היה תחת הטראומה שליוותה אותם מאז היו עבדים למצרים מקום ממנו לא יצא איש, הם היו שבורים ורצוצים מהשעבוד הנורא שעבר עליהם והותיר חותם בנפשם ובגופם!

כך שלגבור על מעצמות על: מלך סיחון ועוג מלך הבשן שהיה גיבור מלחמה, בטח כשמסתכלים על הממדים העצומים שהיו לעוג בייחס לעם ישראל, זה כבר לא כח עניין של כח פיזי, או מיומנות צבאית!

זהו ציון דרך בהיסטוריה של עם ישראל, כאשר אומות העולם מבינים שכוחנו אינו אלא בקשר הרוחני שלנו עם ה' יתברך!

מה שהופך את העניין למחייב! אנחנו צריכים להפנים את מה שאומות העולם רואים כמובן מאליו ולעצב את דרכנו בעולם לפי ועל פי תפיסה זו בכל מה שאנו עושים!

אז מה שנדרש מאתנו זה לעצב את השיח החברתי ולבנות אותו על אבני היסוד הרוחניים שליוו את עמנו לאורך כל הדורות!

לאורך כל הדורות עם ישראל נלחם עם ובאויביו בשתי חזיתות האחת במישור ובמרחב הפיזיולוגי בשדה הקרב והשנייה במישור ובמרחב הרוחני לימוד התורה הקדושה!

לפעמים אנו מקבלים תזכורת מי אנחנו? מה אנחנו? למי אנו שייכים? דווקא ממקום לא צפוי! מבחוץ ולא סתם מבחוץ מאומות העולם!

פרי ההיסטוריה היהודית תמיד היה שם לנקוש על חלוננו ולהזכיר לנו שאין לאן לברוח!

אין לאן לברוח!

בארצות הברית יש ארגון שנקרא "אלף". בין היתר הם הולכים לבקר אסירים יהודיים, דואגים לחזק את רוחם ואת הזהות היהודית שלהם. לפני שנים נסעו שני פעילים של הארגון לבית סוהר במיאמי, הרבנים ליפסקר וגרוסמן. בערך שלוש מאות קילומטר לפני מיאמי נגמר להם הדלק, והם חיפשו אחר תחנת דלק 'motel' (בארצות הברית המרחקים בין עיר לעיר עצומים, ולכן יש אנשים שמחזיקים תחנת דלק פרטית במקומות מבודדים ושם הם חיים, זה הבית שלהם).  על הדרך, עד שלבסוף כשמיכל הדלק כבר כמעט התרוקן לחלוטין ראו על אם הדרך תחנה קטנה ושמחו מאוד.

הם נגשו לכיוון הצריף לבדוק מי בעל הבית השעה הייתה שעת לילה מאוחרת והתחנה הייתה סגורה. הם החלו לצפצף מרכבם פעם אחר פעם עד שלפתע יצא מהבית הזה אדם המתנשא לגובה של 2.20 מטר ורחב ממדים. הוא יצא אליהם זועם על כך שהם טורדים אותו משנתו, הם ניסו בעדינות ובחשש להסביר לו שהם במצוקה דלק והם חייבים להגיע למיאמי.

האיש התרכך מעט ושאל אותם מה הם עושים כאן בשעת לילה כה מאוחרת והם סיפרו לו על ארגון "אלף" בו הם פעילים, הוא מצדו התעניין ונראה אפילו נלהב ומתפעל מכך שבחורים עושים את כל הדרך מביתם אך ורק כדי לפגוש מישהו שהם לא ראו מעולם וכל זאת רק בשל היותו יהודי!

 כמובן שכעת הוא מילא להם דלק בשמחה, וכשסיים שאל אם יש להם כמה רגעים ואם כן הוא ישמח שיתלוו אליו הביתה. הרב ליפסקר חשש לרגע, אך כחסידים של הרבי הבוטחים בה' הם החליטו להתלוות אליו. כשהגיעו למפתן הדלת הוא ביקש מהם להמתין לו בחוץ ואחר מספר רגעים שב אליהם וביקש מהם להיכנס.

בסלון הבית ישב זקן על כיסא גלגלים. הוא שאל אותם מי הם ומאיפה באו, והם ענו: "אנחנו חסידים של הרבי מליובאוויטש". כשהוא שמע את זה הוא פתאום השתנק, לא הצליח להתאפק ופרץ בבכי ארוך ועמוק. כשהוא נרגע קצת, הם שאלו אותו מה קרה, והוא סיפר: "אני שורד שואה, בשואה איבדתי סבתא, סבא, אבא ואמא, ואת כל האחים והדודים שלי. אני היחיד שנשאר בחיים. אחרי המלחמה באתי לארצות הברית וגרתי בבורו פארק בניו יורק. היו שם בתי כנסת והרבה דתיים, אך לא יכולתי לסבול את זה, רציתי רק להתנתק מיהדות. החלטתי לעבור למקום שהיה אז בלי יהודים למיאמי. בהתחלה היה בסדר אבל אחר כך גם שם פתחו בית כנסת, בית חב"ד. בסוף החלטתי לקנות תחנת דלק מבודדת, שם אין שכנים, אין יהודים פשוט שקט".

"פעם אחת התעוררתי באמצע הלילה, לא הצלחתי להירדם. הדלקתי את הטלוויזיה וזפזפתי בין הערוצים. פתאום אני רואה איש מבוגר עם כובע שחור וזקן לבן, מדבר לפני אלפי חסידים באידיש. 'מאמע לשון' בטלוויזיה! הרגשתי כל כך לא שייך, הרי כבר התנתקתי מזה, אבל עניין אותי מי זה, הדמות על המסך שבתה את ליבי ומראה עיני ולא יכולתי להתנתק מהמסך!

עד שהבחנתי בכתוביות בתחתית המסך 'הרבי מלויובאוויטש 770 איסטערן פארק-וואי ברוקלין ניו יורק'. פתאום אני רואה שהרבי בוכה פשוט מתייפח והוא אומר באידיש, 'הבטיחה התורה 'כי לא ידח ממנו נידח'. המשיח יבוא בקרוב, והוא יעבור אצל כל יהודי, ייטלו בידיו וייקח אותו יחד לארץ ישראל. גם יהודי שרוצה להתנתק מעם ישראל ולברוח מה' יתברך, ה' יתברך ייקח אותו יד ביד", הוא דיבר בכזו חיוּת והתלהבות, ומיד החלטתי שאני חוזר לעם ישראל!

 למחרת בבוקר כינסתי את אשתי ושלושת ילדי ואמרתי להם שאני רוצה לספר להם משהו חשוב: "דעו לכם, שאני יהודי ". הוא הסביר להם מה זה אומר, וסיפר להם מה שקרה אמש בלילה ועל דבריו של הרבי, שהמשיח יבוא לקחת את כל היהודים גם את אלה שניסו לברוח מזהותם היהודית ובטח גם אותי הוא ייקח סיים בהתרגשות!

"אחרי שהבן שלי תדלק לכם את הרכב, הוא נכנס הביתה ואמר לי: 'אבא, באו לקחת אותך!'. לא הבנתי על מה הוא מדבר. 'אותם אנשים שאמרת לי שיבואו, הגיעו'. כשאתם נכנסתם שאלתי אתכם מי אתם, אמרתם שאתם חסידים של הרבי מליובאוויטש, זה גמר אותי". הם נשארו אצלו בלילה ללון ולמחרת לימדו אותו להתפלל, להניח תפילין והכשירו לו את המטבח..

לאחר מספר חדשים נפטר האיש בשיבה טובה וכיהודי כשר!

לנצח כנגד כל הסיכויים!

השבוע ביום חמישי ושישי אנו מציינים את י"ב ו-י"ג תמוז הנקרא ומכונה בפי חסידי חב"ד חג הגאולה!   המסמל ומבטא את תנועת מסירות הנפש של האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם רבי יוסף יצחק שניאורסון.

אדמו"ר הריי"צ נאסר למשך כ- 3 שבועות בפועל בבית מאסר קשוח אכזרי שגרם לטלטלה נפשית קשה בנפשו ובחייו של הריי"צ לאחר שנחשף לזוועות הקשות והנוראות שהתרחשו בין חומות בית הכלא.

סיבת המאסר הייתה הפצת יהדות: שמירת חיי תורה וקיום מצוות תוך הקפדה על קלה כבחמורה ועידוד בלתי נלאה של חסידיו למסור את נפשם פשוטו כמשמעו עבור חינוך יהודי וכשר לילדי ישראל!

פעילותו של הריי"צ התחילה הרבה יותר מוקדם כבר בהיותו ילד רך בשנים חונך למסירות נפש וקיבל חינוך חם וחסידי מאמו הרבנית שטערנא שרה ומאביו האדמו"ר החמישי בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם רבי שלום דובער שניאורסון (הרש"ב).

את עיקר חינוכו הראשוני והבסיסי קיבל מאביו הגדול מאביו אשר העניק לו חינוך חסידי טהור ואמיתי, כפי שלימים סיפר רבות. אביו נהג לספר לו סיפורים רבים, ונהג לחדד אצלו את הזכרונות על דברים ששמע או ראה אצל החסידים הגדולים.

בהיותו בן 15 קיבל עליו את ההתעסקות בענייני הכלל 'עסקנות ציבורית'.

לאורך השנים הוא עסק רבות בביטול גזירות שהתרגשו על עם ישראל ברחבי ברית המועצות על ידי המשטר הקומוניסטי, אותם פעל לבטל תוך סיכון עצמי עד כדי סכנת חיים של ממש!

מיד בתום שבע הברכות של חתונתו בי"ג אלול תרנ"ז בהיותו בן 17 שנים בלבד אביו מינה אותו למנהל הרוחני של ישיבת 'תומכי תמימים' הראשונה שנפתחה בעיירה ליובאוויטש בט"ו אלול שנה זו.  

בעלתו על כס הנהגת חסיד חב"ד לאחר הסתלקות אביו מהעולם, החל להתעסק ולפעול במרץ ובנחישות בכל רחבי ברית המועצות ובסביבותיה עד למסירות נפש בפועל בענייני יהדות שמירת תורה ומצוות ובעיקר על חינוך ילדי ישראל שהיה יקר וקרוב ללבו יותר מכל!

ביום ג' בתמוז תרפ"ז קיבל הודעה על ביטול גזר דין מוות שרחף על ראשו והומר בגלות ל-3 שנים בעיר קסטרומה, ביום י"ב תמוז קיבל את בשורת השחרור המוחלט וביטול הגלות שנגזרה עליו.

אחד העניינים המהותיים והייחודיים סביב חייו של הריי"צ הייתה העובדה שהוא מצא את מבע הנפש דרך הכתיבה בסגנונו המיוחד והייחודי בכישרון עליו קשה לעמוד ולתאר, שבא בעיקר דרך חוש הציור האותנטי והעצמתי בו חווה את הדברים והעביר אל הכתב בכישרון נדיר.

הריי"צ כתב לאורך שנות חייו החל מילדותו המוקדמת יומן כעין ספר זכרונות אישי שתיעד את החוויות והמסע האישי לו כילד, כמתבגר ובוגר לאורך השנים.

סגנונו הייחודי והמופלא של הריי"צ מעיד על סגנון כתיבה עמוק, אותנטי ומרגש, השופך אור על החוויות המתארות בו ומעניקות לקורא את התחושה כאילו הוא עצמו חלק ממסע זה בעצמו!

אחד היומנים הנדירים היה יומן המאסר שכתב בו הוא מתאר 'בצבעים' את המתרחש בית חומות הכלא האיום והנורא המכונה 'שפרלקה', את החוויות הקשות והאכזריות ביותר שמח אנושי יכול ושלא יכול לדמיין!

את החרדה הקיומית בה נתון כל אסיר, את תנאי הכליאה הלא אנושיים והמחפירים, את התחושה שמקבל כל אסיר הנכנס לכלא שאיננו יותר מאשר מספר (מספר אסיר, כך פנו לאסירים שם), את רגעי החלחלה בהם נפתחת דלת של אסיר בכל רגע נתון משעות היממה המוצא להורג, את תחושת חריקת דלת התא, את זעקות האסיר המתחנן על נפשו ואת הזעקה האחרונה המפלחת את חלל האוויר והשקט הבא אחריה שאפשר לחתוך בסכין..

את השפעות והשלכות המאסר מתאר הריי"צ ביומנו בתיאור קשה ונוגע המעלה דמעות בקרב הקוראים הנחשפים לממדי הנזק הנפשי והרגשי הנגרם לאדם החווה חוויה כל כך מטלטלת לאורך שנים חרדת רדיפה, חרדה קיומית ומאפייני פוסט טראומה קשים!

רבים לא יודעים אבל כך וממש כך נראו ונחוו של חסידי חב"ד ויהודי ברית המועצות באותן רצף של 70 שנה!

רדיפות, מעקבים, חטיפת אנשים נשים וטף והעלמתם באישון לילה, שליחתם לסיביר, או למוות ורציחתם בדם קר!

וכל זאת בשל עקשנותם לקיים אורח חיים יהודי אותנטי!

השפעת הרדיפות אחר יהדות ויהודי ברית המועצות בידי המשטר הקומוניסטי רדפה אותם שנים רבות קדימה, גם לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי ועלייתם ארצה, או מעברם לארצות אחרות ניכרו ההשפעות הקשות על חייהם ובחייהם של יהודיים אלו.

         מי שפגש פעם במשפחת חסידי חב"ד שיצאו מברית המועצות וזכו לעלות ארצה, פגש לרוב באנשים יקרים, חדורי מסירות נפש, מלאי שמחה ובעלי הכרת הטוב על הניסים והנפלאות להם זכו בעצם הישרדותם ועל הזכות לעלות ארצה ולקיים חיים יהודיים חופשיים ומלאים!

אך לצד זאת פגש גם אנשים רצוצים ושבורים, חרדתיים, חשדנים ומבוהלים!

מי שיודע מה השפעתה של הפוסט טרואמה ותופעות ה-'פלאשבאקים' המשוחזרים בלילות ובימים מבין עד כמה חיים שכאלה קשים מנשוא!

אנשים החביאו את ילדיהם במרתף ובעצמם התחבאו במשך שנים מעיני בולשת ה-ק.ג.ב בכדי לקיים אורח חיים יהודי בסתר!

קול חריקת מכונית שנשמעה מהרחוב הקפיצה את לבם ומיד החלה הסצנה המוכרת וההיערכות 'המבצעית' של בני הבית להמלטות מהבית והחבאת כל סממן יהודי כדי לא להיעצר, להילקח למרתפי ה-ק.ג.ב, להישלח לסיביר או חלילה להוצאה להורג!

אני זוכר את חוויה המטלטלת שדפקתי באחד מבתי יהודים המתגוררים בשכונת   Flatbushהסמוכה לשכונת קראון הייטס ברובע ברוקלין ניו יורק כדי לזכות יהודים במצוות חג החנוכה, נקשנו על דלת אחד הבתים בו התגוררה יהודייה מבוגרת בודדה, לקח לנו כ-10 דקות לשכנע אותה שאנחנו בחורי ישיבה המעוניינים לזכות אותה במצוות החג! כשנכנסנו לבסוף היא סיפרה את סיפורה וטרחה להתנצל על כך שחשדה בנו והסבירה שכך היא זוכרת את החיים בבית הוריה בברית המועצות! כל דפיקה בדלת הייתה חרדת קיום אמיתית עבורם!

אז על מה היה כל המאבק המטורף הזה? לשם מה היה כדאי להתעקש על המלחמה הזו? את זה הסביר הרבי מליובאוויטש: בשיחה והתוועדות שערך לכבוד יום הגאולה של חמיו הריי"צ י"ב בתמוז שהמאבק על הזהות היהודית, על שמירת וקיום תורה ומצוות על חינוך הטהור לילדי ישראל, נובעת מההבנה שזה 'החמצן' הרוחני שליווה את עם ישראל לדורותיו! ולוותר עליו משמעו לוותר על חיינו!

יתרה מזו הסביר הרבי: אי אפשר לחיות כיהודי אם לא מתעקשים על הזהות המוחלטת שלנו!  אין אפשרות לחיות חיים אמיתיים כאשר אנחנו מספרים לעצמנו שאנחנו יהודים אבל חיים ככל העמים! ההתעקשות של הרבי הריי"צ הייתה 'על כך ולא אחרת' כפי שהתבטא אביו שהכשירו לעסקנות ציבורית לטובת כלל עם ישראל! הריי"צ מסר את גופו ונפשו כדי שאנחנו נחיה כיהודים שזהותם היהודית איננה בסימן שאלה, לא ליד, לא קרוב, אלא יהודי כמקור גאווה בפני כל העמים!

כשניתן את דעתנו להתבונן כל אחד ואחת 'אליבא דנפשיה' (לפי האמת שלנו) איזה מחיר שלמו על כך האדמו"ר הריי"צ בני ביתו, חסידיו וכלל יהודי ברית המועצות, נגיע לתובנה ומסקנה פשוטה המחיר היה כבד מנשוא אין לתאר ואין ולשער זאת בשום צורה שהיא!

התבוננות זו חייבת להרעיד את חדרי לבנו להסעיר את מוחנו ולגרום לנו להתנהל ולהתנהג כאנשים המכירים טובה ותודה בסיסית 'לגומל עם חייבים טובות'!

לדאוג שהחינוך העצמי שלנו, שהחינוך של ילדנו, של מכרנו, של תלמידנו יהיה 'כך ולא אחרת'! מוחלט, ברור, טהור וקדוש כדי שנוכל לעמוד מול הרבי ולומר לו תודה רבי אנחנו חייבים לך את חיינו, בזכותך נשתמרה הגחלת היהודית בעם ישראל כולו!

זו תמונת הניצחון האמיתית של מאבק עיקש ארוך ומייגע זה שעלה לאדמו"ר הריי"צ ולחסידיו ולכלל יהודי ברית המועצות לשעבר בדמים מרובים פשוטו כמשמעו!

אנחנו חייבים לו את חיינו, את יהדותנו את מי שאנחנו היום!

יהודי אחד טהור וקדוש אל מול ממלכת וציר הרשע שניסו להעביר מהעולם היה לא תהיה את היהדות מן העולם!

'לנצח כל רגע מחדש'!

החידוש בניצחון של הרבי הנו בכך שהניצחון לא התבסס על מאבק רגעי וחד פעמי! אלא על מאבק ממושך, ארוך ומייגע לאורך שנים רבות!

זהו מהות ההבדל המוסבר בחסידות חב"ד שבין לחיות על קידוש ה' או למות על קידוש ה'!

אברהם אבינו חי כדי לחיות את חייו במאבק ארוך ומתיש על פרסום זהות בורא עולם בפי כל. אם נדרש למסור את הנפש אז אני מוכן ומזומן! אבל המוטו של אברהם אבינו היה לחיות על קידוש ה'!

רבי עקיבא לעומתו חי בתודעה של 'מתי תבא לידי ואקיימנה'! מבחינתו זו זכות עצומה למסור את הנפש על קדושת ה'!

מהות ההבדל הזה נוכח גם בהבדל שבין בינוני לבין צדיק המוסבר בתורת חסידות חב"ד בספר היסוד ספר התניא שכתב רבי שניאור זלמן מליאדי מייסד חסידות חב"ד.

הצדיק בזכות נשמתו הגבוהה, עבודתו המייגעת הצליח להשתלט על היצר הרע ולהכניעו..  הבינוני לעומתו מתמודד ונמצא במאבק מול היצר הרע יום יום שעה שעה לאורך כל ימי חייו, הוא אמנם מצליח להתמודד אתו, אבל המאבק הוא יומיומי ארוך מתיש ומייגע!

כאשר המאבק בחיים מסתכם ברגע אחד של מסירות נפש זה באמת רגע עצום, מעמד קדוש ומוערך ואפילו מעורר קנאה והתפעלות מאלו שזכו למסור את נפשם על קדושת ה'  כפי שהדבר בא לידי ביטוי ונכח בחייו של רבי עקיבא ועוד צדיקים וקדושים אחרים שהתאוו ורק חיכו לזכות העצומה הזו של למות על קידוש ה'!

אמנם כאשר המאבק הנו יום יומי, מסירות הנפש איננה על המוות המקדש את שמו של ה' יתברך בעולם, אלא על החיים על ולמען קדושת שמו יתברך!

זה המאבק שניהל הרבי הריי"צ מול המשטר הקומוניסטי ולאחר מכן בפולין בארצות הברית ובכל מקום אליו הגיע!

איך חיים במסירות נפש למען ועל קדושת שמו יתברך..  כאשר מוסרים את הנפש למען חינוך ילד יהודי!

מסירות נפש על פי תורת החסידות הנה מסירת הרצון! לא צריך לקפוץ לכבשן האש, אבל אפשר וצריך למסור את הרצון שלי למען רצונו של ה' יתברך!

אם הוא רוצה שאתמסר לחינוך ילדי ישראל בלי פשרות באופן עקבי ומוחלט זה מה שאני רוצה לעשות! כי רצונו הוא רצוני!

המשנה בפרקי אבות אומרת: "עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ,

כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ". (פרק ב', משנה ד').

כאשר יהודי מבטל את רצונו מפני- כלומר לפני רצון ה' יתברך, ה' יתברך גורם לכך שאחרים יבטלו את רצונם מפני רצונו של האדם!

זה מה שקרה בברית המועצות כאשר הממשל הקומוניסטי נלחם כנגד היהדות כולה!  האדמו"ר הריי"צ הניח את רצונו לפני רצון ה' יתברך ומסר את נפשו וחייו כדי לחיות על קידוש שמו יתברך, כתוצאה מכך ה' יתברך הכניע והעביר מן העולם את המשטר הקומוניסטי האדיר שאיים להכחיד היה לא תהיה את היהדות כולה מן העולם!

כאשר אנחנו נתונים כעת במאבק קיומי במלחמה על ארצנו, עמנו ותורתנו הקדושים כדאי שנזכיר לעצמנו בזכות מי אנחנו כאן?! מי אלו שעצבו את זהות העם היהודי לאורך ההיסטוריה מאז יצאנו ממצרים ועד הנה..

מה ומי עמד לנו בעת צרה? את התשובה לכך אנו מקבלים בהגדה של פסח: כשאנו שרים יחד "והיא שעמדה לאבותינו ולנו"! והיא היא האמונה הטהורה והתמימה שהאמינו עם ישראל בה' ובמשה עבדו! האמונה הזו הצילה אותנו מידם של הקמים ועומדים עלינו בכל דור ודור לכלותינו היה לא תהיה!

אמונה זו נשענת ומתקיימת בזכות לימוד התורה שמירת וקיום המצוות! על שלשה דברים העולם עומד ומתקיים אומרת המשנה בפרקי אבות: "עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים".

לימוד תורה, תפילה המכונה עבודה שבלב וגמילות חסד עם ועבור הזולת!

כאשר נאפשר את הקיום שלנו זה לצד זה ונישען על היסודות שעיצבו את עם ישראל 'בכור ההיתוך' לאורך הדורות בשמירת הגחלת היהודית האותנטית נוכל לצייר תמונת ניצחון מוחלט וברור!

אין אפשרות שנתעלם מהשלם הגדול מסך חלקיו וננסה לוותר חלילה על אחד משתי הזירות בהם מתקיימת מלחמת הקיום שלנו כעת!

היא חייבת להתקיים בחזית על ידי חיילנו הקדושים והטהורים כי כך רוצה ה' יתברך מאתנו!

אבל היא מתקיימת בד בבד ובמקביל במרחבי העולם כולו בהיכלות הקודש בתי כנסיות ובתי מדרשות שם נשמע קול התורה הקדושה והטהורה שמעניקה לנו את זכות הקיום גם בחזית!

אין לנו את הפריבילגיה לוותר על אף אחד מהם! ה' יתברך ייעד לכל אחד ואחת מאתנו בעולם תפקיד שעליו לבצעו ולקיימו, אבל בדיוק כפי שה' יתברך רוצה ממנו!

התורה מספרת לנו על שני שבטים בעם ישראל שחיו בהרמוניה ובהסכם הדדי תוך הבנה מוחלטת שלכל אחד תפקיד ייחודי המותאם לאופיו ואישיותו כפי שבראם ה' יתברך, כשכל אחד מהם משלים את השני!

שבט יששכר היה השבט בו בחר ה' יתברך מעם ישראל חנן אותו בכישרון ייחודי וסיפק לו את הכלים לשבת ולעסוק בלימוד התורה ואלו את שבט זבולון חנן ה' יתברך ובירך בחוש עסקי לצאת ולעסוק במסחר בעולם!

זו דרכו של עולם וזה רצון ה' יתברך בעולם כשברא את העולם, הרצון והכוונה שהאחד ישלים את השני על ידי קיום וביצוע רצונו ותפקידו עלי אדמות כפי כוונת בריאת העולם ובדיוק כפי שהוא יתברך רוצה מאתנו!

 תובנה זו יכולה וחייבת לאפשר לנו את הקיום של עולם לומדי התורה לצד לוחמי הגבורה הטהורים והקדושים ממיטב ילדינו ובנינו החפצים בקיומו של עולם כל אחד בדרכו שלו על פי רצון ה' יתברך וכפי שהוא בראם וחנן אותם בכוחות הייחודיים להם, כדי להשלים את תכלית בריאת העולם לעשות לו יתברך מקום דירה ומשכן בבית עולמים בבניין בית המקדש השלישי  בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!

מאת מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה