אוף, אני עייפה. מה זה עייפות? זו מחלה מסתורית וערמומית שמשתלטת עלינו או שזו תוצאה של חוסר עשייה?

דוד שלי מוטי אומר שהוא רוצה שמשיח יבוא כבר כי אז לא תהיה עייפות. מוישה, הנהג במפעל שעבדתי בו בעבר אמר שהוא עייף כשהוא ממתין בין נסיעה לנסיעה. "הרבה יותר מאשר בתקופה שעבדתי בקטיף".

מה עושים כשעייפים? לא עושים. זו הבעיה. וכשלא עושים, נעשים יותר עייפים. בקיצור, לוּפּ שלא נגמר. ואם התעייפתן מקריאת הקטע, כנראה שאתן צריכות לבחור בין שתי דרכים: לישון, לנוח או להתנגד לעייפות ולהתחיל לעשות. אם תבחרו בדרך השנייה תגלו בתוך זמן קצר איך העייפות מתפוגגת.

בואו נחלק את העייפות לשני סוגים. ישנה עייפות ביולוגית וישנה עייפות מנטאלית. הראשונה מבורכת והיא חלק מהבריאה והשנייה מגונה וחייבים להילחם בה.

אנחנו נמצאים במרוץ שליחים. לא עלינו המלאכה לגמור. אין סיבה להתעייף (מנטאלית). ההיפך הוא הנכון, צריך לשאוב חיוניות מהזכות הזו. להיות שליחה של הקב"ה זו זכות גדולה שאמורה להעיף אותנו, לא לעייף.

המרגלים סיימו להציג את פירות הענק שהביאו מארץ ישראל. השעה המאוחרת בליווי התיאורים המחרידים עשו את שלהם. העם הלך שפוף לאוהליו. הלך לבכות, לקטר על מר גורלו. למה? מאיפה נפלה עליהם העייפות המנטאלית הזו?

ככה זה כשלא מבינים שאנחנו רק שליחים בעולם הזה. אם נזכור שאנחנו רק שליחים ויש לנו תפקיד לבצע, העייפות תתפוגג. כאשר אנחנו חושבים על עצמנו ועל נוחותנו האישית, ברור שנעדיף את השהות במדבר, שם לא צריך לטרוח לכבס את הבגדים (העננים). לא צריך לשאוב מים (הבאר) ולא צריך לזרוע, לקצור, לצוד ולהכין אוכל (המן והשליו).

@עבודה זרה

ולעניין נוסף בפרשתנו. לא מזמן זכיתי לערוך "הפרשת חלה" יחד עם קבוצה של חיילות בבסיס צבאי במרכז הארץ. רב הבסיס לא הפסיק להודות לי על ה"פסטיבל" (כלשונו) שעורר הדים בקרב החיילות ופעל הרבה יותר מסדרת הרצאות.

מצוות חלה שייכת לשלושת המצוות המיוחדות לנשות ישראל וכך היא מופיעה בפרשת השבוע: "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ". אומנם זו מצווה התלויה בארץ כפי שכתוב קודם לכן, "וְהָיָה, בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ", אך חכמינו קבעו כי יש להפריש חלה גם בחוצה לארץ.

במדרש כתוב: "כל המקיים מצות חלה – כאילו בטל עבודה זרה, וכל המבטל מצות חלה – כאילו קיים עבודה זרה". למה? מה חשיבותה הגדולה של החלה?

האמונה המוחלטת של היהודי בה' אחד, אינה רק להאמין שיש א-ל אחד ואין עוד א-ל אחר חס וחלילה. אלא האמונה הברורה והפשוטה שהעולם כולו חי ומתנהל כל העת בכוחו של הבורא ית' ואין בלתו. אין "טבע"! חוקי הטבע אינם מנהלים את העולם. אפילו פעולות טבעיות, כצמיחת תבואה, אינן נוצרות מעצמן אלא בהנהגת ה' המצווה על כל גרגר וגרגר לצמוח.

אבל, היות והחקלאי צריך לחרוש, לזרוע ולקצור, הוא עלול לחשוב בטעות שפרנסתו תלויה בדרך הטבע, במעשיו שלו. לכך ציוותה התורה "ראשית עריסותיכם חלה תרימו". כאשר היהודי מפריש את החלק הראשון לה', הוא מצהיר שצמיחת התבואה ופרנסתו כולה אינן נעשות בכוחו האישי אלא בידו הטובה, הפתוחה והרחבה של הקב"ה. ברור אם כן מה הסיבה שכל מי שקיים מצוות חלה, כאילו ביטל עבודה זרה. את כפל הלשון אין צורך להסביר.

רעננות הבוקר

נחזור לעייפות? הנה הוראה מעשית גם למי שאינה נוהגת לאפות… מהפסוק "ראשית עריסותיכם" אנו למדים שאת השעות הראשונות של הבוקר יש להקדיש ללימוד התורה הקדושה. ומכאן הוראה לחינוך ילדים. גם אם חייבים ללמוד לימודי חול, יש לעשות זאת אחר הצהרים, אחרי שהפרשנו את ראשית היום לה'. את השעות הרעננות שאחרי שנת הלילה אנחנו נותנים לה' שהוא זה שנותן לנו כוח לעשות חיל (וגם חלות…).

כשאני עייפה, אני שואבת רעננות מעשייה. ואת?

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

מפורסם במגזין משפחה חסידית

[email protected]