מאת: מושקי ג'

אתר נשי ובנות חב"ד

מהי התכלית

ימים שלמים חולפים ועוברים. ימים שלימים של עשיה, של רדיפה, של חשיבה – של פעולות רבות הגורמות לאדם לשכוח לפעמים מאין הוא, ולאן מועדות פניו.

המולת הימים גורמת לפיזור מוחלט. מידי פעם אנו זוכים לימים רגועים – בהם הכל הולך כבמתוכנן מראש, אך לעיתים קרובות אנו מרגישים שהימים ברובם הגדול פשוט חסרי מזל.

אז אולי נעצור לרגע.

נדמיין לעצמנו, לו באמת היינו חיים בעולם משעמם ויבש, בו הכל נראה שגרתי ורדום. אין חידושים וריגושים, והסיפוק מאתנו והלאה. כמה זמן אפשר לשרוד במציאות סטטית שכזאת?! אולי שנה, אולי שנתיים. אבל מהר מאו נאבד עניין!

אז בפועל – זה מה שקורה בעולם בו אנו חיים!

מתי בעצם מתחיל להיות משעמם? כשאין תכלית ואין מטרה! לא יודעים מה היעד. לא יודעים מה ואיפה הוא השלב הבא..

אנשים שעולמם מטושטש – מחפשים כל העת ריגושים ושינויים שיהפכו את חייהם למשהו לא שיגרתי. להכניס לחייהם משהו מיוחד – שיעשה להם וווואו!  ואז מתחילים לחפש את עצמם, ולעשות עוד ועוד ריגושים. כאן מתחילה ההתפזרות..

כך לאט לאט נאבדים בתוך מציאות עלומה, ומשתעבדים לצל של עצמם.

משיח

אז מה הלאה? באיזה עולם אנחנו חיים?!

לפני הכל נבהיר כי אתנו – החב"דניקים הרבי מלך המשיח עשה חסד גדול ועצום מאין כמוהו. הרבי נתן לנו להבין ולקלוט את העולם בצורה ההפוכה והנכונה ביותר. אחרת – לא מחייב שמצבנו היום, היה טוב יותר משל אנשים אחרים שעדיין לא זכו להגיע לאמת.

לנו יש מטרה שאליה אנו שואפים להגיע! המטרה הכי חזקה ועוצמתית שיכולה להיות —

משיח!

פתאום הכל מתחיל להראות אחרת…..

הימים הם לא סתם ימים, הכל מקבל משמעות. רואים במוחש את מה שכתוב בהיום יום:

"כל יום שחולף אינו יום בלבד, אלא עניין בחיים"!

כל רגע וכל שניה מנוצלים לעבודה אינטנסיבית; החל מההשכמה בבוקר ועד קריאת שמע שעל המיטה. הכל עמוס מלא וגדוש בשביל מטרה אחת ברורה ואמיתית.

תכלס, בסופו של דבר כולנו חיים חיים למען המטרה הזו!

 הנקודה

ומה קורה כשגם זה הופך לשגרה? הכל נעשה שוב יבש, ריק ומשעמם. ושוב מתחילים להתפזר..

אבל, זוהי שעת המבחן האמיתית! פה אנו נדרשים להוכיח את לעצמנו, עד כמה באמת אנחנו ממוקדים בנקודה, במטרה העיקרית.

אז לפני שמתחילים להתפזר, נחשוב לרגע מה עוד אפשר עכשיו לעשות בשביל להתמקד שוב במטרה הנעלית הזו, ולהיות שקועים רק בה. נסדר לעצמנו – שכל דבר שנעשה במשך במשך היום יהיה חדור וקשור לנקודה;

נאכל בשביל הנקודה, נישן בשביל הנקודה, נלמד, נעבוד, נעשה קניות. נ ח י ה את הנקודה! כי אחרת – בשביל מה אנחנו כאן???!

נדאג שיהיו לנו לעיתים קרובות רגעים בהם נוכל להטעין את המצברים –  התוועדות קטנה, שיעור, או אפילו סתם כך לרגע – לחטוף איזשהי אמרה חסידית שתעשה לנו את היום יותר מהותי וחדור בנקודה.

לסיום

ישנו משל ידוע על רכבת מהירה שהיתה חוצה את המדינה ביעף. זמן ההמתנה לרכבת ארך שעות ארוכות, וכשהיתה עוצרת בתחנה בעיר מסויימת –  היה על הנוסעים לעלות בזריזות כי תוך דקות ספורות הדלתות היו נסגרות והיתה ממשיכה בדרכה.

אנשים שפניהם היו מועדות לעבר המטרה – החיים הטובים שיהיו במדינה האחרת – הגיעו בגפם ועלו בזריזות אל הרכבת. ההצלחה האירה להם פנים ולא הפסידו דבר מתוך רכושם שהשאירו מאחור.

אך אלו – שהיו מגיעים עם כל מטלטליהם – הסתרבלו בעת העליה לרכבת, עד שמצאו את עצמם מחכים ותקועים על הרציף במקום להיות על הרכבת בדרך לחוף מבטחים.

לכל אחד יש את הרגעים שיש לו את ההזדמנות לעלות על הרכבת. עליו להכיר את ההזדמנויות הללו ולא להשאר 'תקוע' עם אותם דברים מסרבלים שבאו בכדי להפריע לנו להתמקד במטרה.

ג' תמוז ה'תשע"ד >>>

נזכור ולא נשכח שהנה עוד רגע קט הרכבת ממשיכה בדרכה לעבר היעד הסופי! התכלית האמיתית. בואו לא נהיה כמו אלו שמצאו את עצמם עם כל מיטלטליהם עומדים עדיין על הרציף ומביטים בעיניים כלות אחר הרכבת שהמשיכה בדרכה..