שלום לכולם אנו עומדים בסוף השבוע ה-45 למלחמת הקיום על ארצנו עמנו ותורתנו.

ההכרה והתחושה העוברת בנו דרך המילים 'שנהיה ראיים להם' שנאמרו והדהדו בחלל בקשר לחיילנו המוסרים את גופם ונפשם על שמירת ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל חייבת להכות בנו ולהדהד אצלנו בעצמה במח ובלב עמוק בנפשנו כאשר אנו באים לדבר עליהם!

כאשר ניצבים אל מול מי שבוחר למסור את נפשו וגופו על 3 הקשרים שקושרים אותנו כעם והופכים אותנו למי שאנחנו ארץ ישראל, עם ישראל, תורת ישראל המילים 'הלוואי שנהיה ראויים להם' זועקות ומהדהדות מאליהן ועולות להן עד לב השמים!

לצד הזכות העצומה הזו ישנה גם חובה מוסרית גדולה כלפי הייצוג שלהם אותנו! חובה שבאה לידי ביטוי בהתנהגות אנושית, בדוגמה אישית, בעבודה עצמית מתמדת, ודרישה עצמית להיות ראוי לייצג את מי ששלח אותנו לעמוד בראש החזית!

אם נזכור בזכות מי ובזכות מה אנחנו כאן יהיה לנו יותר קל לאחד את השורות! יהיה לנו ברור יותר מי אנחנו ולמה אנחנו כאן? על מה ומי אנחנו נאבקים את מלחמת הקיום הזו? ומה מטרת המלחמה הזו בסופו של יום? ולמה אנחנו נאלצים לשלם מחיר כבד כל כך?

הרקע למסע המאלף הזה החל לפני 3264 שנים עת עם ישראל עמד על סף הכניסה לארץ המובטחת והמנהיג הגדול והדגול משה רבינו ניצב אל מול הארץ ומוצא עצמו מתחנן לה' יתברך לזכות ולהיות ראוי להיכנס לארץ המובטחת..

משה רבינו בשפלותו ובענוותנותו נעמד כעבד אל מול רבו ומבקש כאחד העם לזכות להיכנס לארץ המובטחת!

מדוע משה רבינו בוחר להתחנן לה' יתברך ולבקש לסכות להיכנס לארץ המובטחת בתור מתנת חינם ולא בתור המנהיג הדגול האמור להוביל את עם ישראל לארץ המובטחת לאחר 40 שנות נדודים סבל ותלאות במדבר הגדול והנורא?

הרי זה מתבקש מאליו שמי שהיה המנהיג הגדול, המצביא הדגול, הרועה הנאמן והמסור, הוא זה שיוביל את עם ישראל לארץ המובטחת?

בכדי לקבל נקודת מבט עמוקה וייחודית ננסה לחבור לפרשת השבוע המתארת בתיאור נפלא את הדו שיח המרגש הזה בין משה רבינו לבין ה' יתברך דרך נקודת מבט יהודית תורנית חסידית ופסיכותרפית!

פגיעות רגשית הנובעת מחוסר הבנה למסר העובר אלינו והשלכותיה הקריטיות עלינו ועל יקירנו!

אחד התופעות הכי משמעותיות והשפעתן על האדם והתנהלותו הנה פגיעות רגשית.

פגיעות רגשית הנה מצב בו האדם חש פגוע מאירוע כל שהוא שאירע לו מאדם כל שהוא, מסביבה כל שהיא, והאירוע הזה מנהל אותו!

הוא מפסיק להתנהל בהגיון בריא, מנעד הרגשות הגואה בו לא מאפשר לו לחשוב בצורה הגיונית והוא מתחיל להגיב מהבטן..

האגו הפגוע תופס את מקום השכל הבריא והישר ופתאום נראה ונחווה תגובות לא מותאמות מהאדם הפגוע..

ניקח דוגמא ממורה מחנך בכיתה: אחד הילדים התבקש מהמורה לעשות מטלה כל שהיא, תרים את הנייר מהרצפה בבקשה, ו..נחשו כן התלמיד 'החצוף' מסרב לא עלינו..

המורה חש שכבודו הרם וסמכותו נפגעו עמוקות ומרגע זה ואליך הכבוד הפגוע מנהל אותו..

חצוף, אמרתי לך להרים את הניר מהרצפה.. כדור השלג ימשיך להתגלגל לו כנראה מכאן עד שמישהו יעצור אותו..

השכל הבריא והישר מוביל ל.. בקשתי מהתלמיד לעשות משהו עבורי (עבור ניקיון הכיתה), הוא מסרב, אוקיי אתה לא חייב, יש מישהו אחר שמעוניין להרים את הנייר מהרצפה? לא, לא נורא, אני ארים וזהו, העולם לא יחרב אחרי שכבודו יתכופף וירים את הנייר מהרצפה..

זה לא נגדך! התלמיד מסרב מסיבותיו שלו, אתה לא קשור לסיפור! אתה רוצה להבין גש תברר אתו בנפרד אחר כך, תשאל למה סירבת להרים את הנייר? מה זה גרם לך להרגיש שבקשתי ממך? אתה עוד תופתע!

דוגמא נוספת: אבא מבקש מילדיו להפסיק לשחק במחשב, הילד: לא אבא לא רוצה..

האבא: מה אמרת חצוף? והילד חוזר לתומו אבא אני לא רוצה להפסיק לשחק!

והאבא מאבד את עשתונותיו..

מה הוא בסך הכל אמר לך אבא יקר: אני אוהב לשחק קשה לי להפסיק לשחק, אז אני לא רוצה להפסיק, איך זה קשור אליך?

דוגמא נוספת: נער/ה בגיל ההתבגרות מגלה סימני התדרדרות רוחניים בבית דתי/ חרדי מתריס ועושה מה שבא לו מתלבש איך שבא לו/ה, לא מכבד את בני הבית כאשר הוא בוחר לשמוע שירים שלא מתאימים לאווירת וחינוך הבית, מפר את קדושת החיים וארח החיים אותו אתה מתווה בביתך.

המדרון כל כך חלקלק.. וההבנה שזה קשור אלינו ההורים בטעות יסודה.. ההתמודדות של הנער/ה עם גיל ההתבגרות והאתגרים המזדמנים לו לא קשורים אלינו! הוא לא עושה את זה נגדנו, להכעיס, למרוד או מה שלא תהיה הסיבה!

הוא אוהב אותנו, הוא מעריך אותנו, הוא פשוט מתנסה ונחשף לעולם לא מוכר לו, הוא מתלהב ממה שאתה התלהבת שהיית נער בגילו!

זה לא אומר שמעכשיו נתיר את הגבולות ונאפשר לו לעשות מה שהוא רוצה! זה רק לעצור רגע ובמקום להפנות ולהרגיש את האגרוף בבטן, המסב לנו כאב, בושה, צער, אכזבה, פשוט להפנות אותו החוצה במקום פנימה!

במקום להתעסק בעצמנו ולחוש איך הם בועטים בנו ובערכים שהנחלנו להם כדאי שנחשוב על: 

אין כאן אני נגדכם, אין כאן כפיות טובה, אין כאן חוצפה, אין כאן התרסה, אין כאן חוסר הערכה..   אבל יש כאן בלבול, יש כאן חיפוש, יש כאן ניסיון למצוא את הזהות שלו, יש כאן את ההזדמנות לצמוח ולהתפתח בדרכו שלו!

ההבנה שהתנהלות נבונה שקולה ומחושבת מסייעת לנו להתמודד עם האתגרים שלנו תורמת רבות לניהול האירוע…

אמנם העובדה שאנחנו קשובים, שומעים או מבינים את המסר העובר אלינו כפי שהזולת רצה להעביר אלינו הנה קריטית! יש בה בכדי לאפשר לנו להתנהל ולהתנהג אחרת כלפי יקירנו, ולגרום לקשר שלנו עם יקירנו להיות כל כך משמעותי!

במקרים בהם אנו לא קשובים או לא מבינים את המסר כפי שהזולת רצה להעביר אלינו, אנו עלולים להפסיד ולאבד את היקרים לנו ביותר!

הדרך הישרה לשינוי מהותי עבורנו בדרך לשינוי בניהול עצמי בריא בתגובות וההתנהלות שלנו עוברת בהקשבה למסר העובר אלינו מהאחר בהבנת וברכישת השפה בה כל אחד ואחד דובר או מעביר את המסר שלו!

היכולת להרחיק את עצמנו מלהתערבב רגשית עם המסר העובר אלינו, להקשיב למסר באופן אובייקטיבי ולאפשר לעצמנו להיות קשובים אל יקירנו עוברת בהבנה מניין נובעת הפגיעות הרגשית שלנו בחיים?! 

כאשר נשכיל להבין את מקור הפגיעות הרגשית האישית שלנו ונטפל בה! נוכל להתמודד בצורה מיטיבה עם כל מסר שיעבור אלינו מיקירנו!

 קשר משמעותי כתנאי לכל בקשה!

כשאנו ניגשים לבקש מכל אדם קרוב כרחוק שיעשה משהו עבורנו, אנחנו חייבים להיות בעמדה שהבקשה אותה אנו מבקשים והציפייה שהזולת ימלא את בקשתנו תמולא על הצד הטוב ביותר!

בכדי שתתאפשר מציאות שכזו אנו צריכים לייצר קרקע קיומית ומרחב מאפשר עבור הזולת ממנו אנו מצפים להיענות ולמלא את בקשתנו.

בכדי שזה יקרה אנחנו חייבים לקיים קשר משמעותי עם הזולת! קשר שכזה נבנה ונשען על אמון הדדי, כאשר הזולת חש שאתה רואה אותו, אכפת לך ממנו, דואג לו, מתעניין בו, חפץ בטובתו..

או אז הוא יפתח את לבו אליך וכל שתבקש ממנו יתבצע על הצד הטוב ביותר, מתוך הבנה שבבקשתך אליו אתה רואה אותו, חושב עליו ומתחשב בו, לא משתמש בו כאובייקט, או מנצל אותו חלילה! 

הרבי מליובאוויטש הורה לשלוחיו: אל תבקשו מיהודי לשמור שבת, להניח תפילין, לשמור כשרות.. לפני שאתם נותנים לו משהו! תנו לו אהבה, תקרבו אותו, תחייכו אליו, תתעניינו בו, צרו ושמרו אתו על קשר משמעותי ורק לאחר מכן בקשו ממנו לשמור מצוות!

קשר משמעותי מהווה את שער הכניסה ללבו של אדם! אנשים מחפשים לראות, לחוות לחוש ולהרגיש את החשיבות הקיומית שלהם, עד כמה אני משמעותי לעולם? עד כמה מעריכים אותי? למי אכפת ממני? מי חושב עלי? מה העולם עושה למעני או עבורי? עד כמה רחוק אנשים יסכימו ללכת או לעשות עבורי ולמעני?

האדם זקוק להוכחות ולאישור קיומי מהעולם! כאשר הוא מקבל אותו הוא חש בטוח בעולם! כאשר אדם מקבל את המרחב הקיומי הבטוח שלו בעולם, את קרקע הקיום עבורו, הוא חש שהעולם הוא מקום מוגן ובטוח עבורו!

כאשר העולם מאיר פנים לאדם הוא מחזיר את פניו אליו ומושיט את ידו למסע משותף! אמנם כאשר האדם חש כי העולם מחזיר את פניו ממנו ומפנה לו עורף הוא משחרר את האחיזה מידו ופונה ותר לו אחר מרחב קיומי בטוח אחר!

רק שבדרך כלל המרחב החדש אותו הוא מוצא פחות מתאים לו בלשון המעטה, איננו בריא לו, אינו מיטיב עמו ובטח שאיננו ממלא עבורו את הצורך בקרקע קיומית בטוחה ומוגנת!

רק שכעת זה לא ממש אכפת לו, זה לא ממש משנה לו אם מישהו יפגע בו או ינצל אותו, הוא כבר מחוספס, הוא יצא לעולם בגישה שונה, הפעם הוא לא תר אחרי חיים בריאים שמחים ומיטיבים, כעת הוא תר אחר הישרדותו, ולשם כך הוא מוכן לשלם כל מחיר שיידרש ממנו, גם כזה שיסכן אותו, כי מטרתו כעת להבין עד כמה הוא חזק בכדי לשרוד בג'ונגל ששמו עולם כן זה שהחזיר את פניו ממנו והפנה לו עורף!

תפקידנו לדאוג שהגישה לאנשים עמם אנו באים במגע כדוגמת דמות הורית וסמכותית לילדנו, דמות חינוכית לתלמידנו, או כדמות חברית לעמיתנו תהיה כזו שתגרום להם לחוש בטוחים בנו וממילא בטוחים בעולם בו הם חיים!

אנחנו ורק אנחנו בהתנהלות ובהתנהגות שלנו נהיה אלה שנעצב את ההסתכלות שלהם על העולם, בתור דמות המבוגר האחראי, דמות הסמכות ההורית, או החינוכית, המלווה אותם בדרכם אל העצמאות הנדרשת להם בחייהם!

הם רואים בנו את המצפן המוביל, מגלה והפנס המאיר את דרכם בעולם! כך כאשר הם יאבדו אמון במצפן והפנס יכבה הם יחפשו ויגששו את דרכם שלהם באפילה בעולם שהפך עבורם למלכוד ממנו יש להיזהר ולהישמר!

הם יחפשו וימצאו את דרכם בעולם בדרך מאוד שונה, מאוד אחרת ממה שחשבנו וניסינו להתוות עבורם כדרך חיים!

בקשה בתור מתנת חינם מעידה על השלם שבאדם החש בטוח ושליו לשמוע ולקבל את ה-'לא' בדיוק כפי שהוא יקבל את ה-'כן'! ועל קשר מופלא ואהבה שאיננה תלויה בדבר!

השבוע נקרא בפרשת ואתחנן:

התורה פותחת את הפרשה ומתארת לנו כיצד משה רבינו מתחנן אל ה' יתברך ומבקש עבורו מתנת חינם לזכות להיכנס אל הארץ המובטחת! כפי שאומר הכתוב:

"וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר. אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן". (דברים פרק ג' פסוקים כ"ג-כ"ה).

ורש"י על אתר מפרש:

וָאֶתְחַנַּן – אֵין חִנּוּן בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לְשׁוֹן מַתְּנַת חִנָּם. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לַצַּדִּיקִים לִתְלוֹת בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים, אֵין מְבַקְשִׁים מֵאֵת הַמָּקוֹם אֶלָּא מַתְּנַת חִנָּם. לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ: "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן (שמות ל"ג, י"ט) אָמַר לוֹ בִּלְשׁוֹן וָאֶתְחַנַּן (מדרש תנחומא ואתחנן ג'). דָּבָר אַחֵר, זֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁנִּקְרֵאת תְּפִלָּה, (כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי כ"ו).

משה רבינו האדם הקרוב ביותר אל ה' יתברך 'פנים בפנים אדבר בו', גדול הנביאים, נאמן הוא בכל ביתו של ה' יתברך, עניו מכל האדם אשר על פני האדמה, פונה אל ה' יתברך לאחר 40 שנות מנהיגות של עם ישראל הרועה הנאמן המסור, האהוב, האכפתי, הדואג, המתעניין, שכל דבר קטן העובר על מישהו מעם ישראל נוגע לו בכל לבו ובכל נפשו..

מבקש מה' יתברך בתור מתנת חינם לזכות ולהיכנס אל הארץ המובטחת!

לא נוגע לו לבקש בזכות ולא בחסד, הוא לא מחזיק לעצמו טובה על כל מה שעשה לאורך כל שנות חייו עבור עם ישראל, הוא פשוט מבקש טובה ומתחנן לה' יתברך לזכות ולהיכנס לארץ המובטחת!

מסביר הרבי מליובאוויטש: משה רבינו מלמד אותנו דרך חיים, גם כאשר הנך קרוב לאדם ומרגיש שלם לבקש ממנו שיעשה משהו עבורך, בקש זאת בתור טובה ומתנת חינם!

משמעותה של בקשה בתור מתנת חינם, הנה ביטוי לקשר עמוק המתקיים בין שניים שאיננו תלוי, מותנה, או נשען על שמור לי ואשמור לך!

זהו ביטוי לקשר אינטימי ועמוק המבטא את מהות הקשר והאהבה בין אוהבים בבחינת אהבה שאינה תלויה בדבר!

אני לא חש צורך לנגן לזולת על מיתרי המצפון ולגרום לו לחוש חייב לי או מחויב אלי, אני לא רואה בקשר שלנו מקפצה לבקשת טובות מכח ה-מגיע לי!

אני מרגיש מספיק ראוי ומספיק מלא מתוכי לסמוך על כך שלבקש מהזולת משהו עבורי יישאר במסגרת האפשרויות הפתוחות בהם הוא יוכל לומר להיענות לבקשתי או לסרב לה!

אני חש כל כך חזק את המלאות מתוכי עד כדי כך שאני חש בנח, ברוגע ובשלווה הממלאת אותי ומאפשרת לי לשמוע את ה-'לא' בדיוק כפי שהיתי רוצה לשמוע את ה-'כן'!  

אני לא מתערער מכך שהאדם הניצב מולי קטן כגדול יסרב לי, להיפך אני שמח על המרחב שיש לזולת בנפש ואותו הוא חש ובוחר להציב מולי כאשר הוא בוחר לסרב לי!

הוא נותן ומאפשר לעצמו את הזכות לבחור כרצונו, ולהחליט האם נח לו, או מתאים לו להיענות לבקשתי או לא!

זהו אקט המעיד על קשר בריא שלי עם הזולת החש בקרבתי כסובייקט בעל רצונות, צרכים ומאוויים היכול לממשם כרצונו ובהתאם לצרכיו בכל מקום (עולם), בכל זמן (שנה), ובכל סיטואציה (נפש)!

כאשר הזולת הניצב מולי חש באי נוחות לסרב לי מכל סיבה שהיא אני צריך לשאול את עצמי על טיב ומהות הקשר שלנו, מדוע הוא חש שלא בנח לסרב לי? מה גורם לו לחוש שלא בנח בקרבתי? מה מונע ממנו להשמיע את קולו ואת רצונו בדיוק כפי שהוא רוצה שישמע?

את זה מלמדנו משה רבנו כאשר הוא ניגש לה' יתברך ומתחנן על נפשו ומבקש את הזכות לכניסה לארץ המובטחת בתור מתנת חינם!

משה רבינו עצמו נהג בעם ישראל אף הוא בדרך זו כפי שמעיד הכתוב:

"לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם." (במדבר פרק ט"ז פסוק ט"ו).

ורש"י על אתר מפרש:

לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי – לֹא חֲמוֹרוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם נָטַלְתִּי. אֲפִלּוּ כְּשֶׁהָלַכְתִּי מִמִּדְיָן לְמִצְרַיִם וְהִרְכַּבְתִּי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנַי עַל הַחֲמוֹר, וְהָיָה לִי לִטֹּל אוֹתוֹ הַחֲמוֹר מִשֶּׁלָּהֶם, לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא מִשֶּׁלִּי.

ואף שמואל הנביא נהג כך עם עם ישראל כאשר פנה אליהם ואמר:

"הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם". (שמואל א' פרק י"ב פסוקים ג'-ה').

הגישה וההתנהלות ולפיה אני מבקש, נוטל או מקבל מכח ה-מגיע לי משקפת את הסמכות וכח הזרוע על הזולת ועל כך שאני מנצל את הסמכות והקשר שלי אתו בכדי לממש את צרכי!

לעומת זאת כשאני מבקש בתור מתנת חינם או מקבל מתנת חינם! אני מבטא את עצמת הקשר ביננו שאיננה תלויה בדבר, ועל כך שלקשר ביננו יש בסיס איתן וחזק וקיומו איננו מותנה או תלוי בדבר מה!

 בכך שאני לא חש צורך להישען על הקשר שלנו ולחוש בנח לבקש או ליטול מכח הזכות העומד לי בשעה זו או אחרת, אני מגלה שהקשר לנו אמיתי איננו תלוי בדבר חף ונקי ונטול אינטרסים!

כשהרבי מליובאוויטש ביקש 'טובה' מהסנטור?

אישי ציבור וממשל נהגו להיפגש עם הרבי ולשאול בעצתו. אודות אחת מהפגישות הללו מספר הסנטור האמריקני פטריק מויניהאן: "במהלך הריצה שלי לסנאט נהגתי להגיע לחלוקת דולרים של הרבי מידי יום ראשון, להתייעץ ולהתברך להצלחת הקמפיין. תמיד הרבי קלע אל חוט השערה בעצותיו החכמות וברך אותי במאור פנים. לאחר שניצחתי בבחירות ונבחרתי לסנאט הגעתי שוב אלי הרבי, הפעם כסנאטור. לקראת סוף הפגישה הרבי שאל אם יוכל לבקש ממני טובה".

"הנה זה מגיע", חשבתי לעצמי , "הרבי ייעץ לי ובירך אותי במהלך כל הקמפיין, כעת כאשר נבחרתי לסנאט הרבי דורש תשלום עבור העצות והזמן שהקדיש לי. ידוע שלרבי מוסדות רבים פזורים ברחבי אמריקה, הוא בוודאי רוצה תמיכה בהם"...

כמובן שעניתי בחיוב, ואז הרבי ביקש: "יש קהילה גדולה בניו יורק המתגוררת בצ'יינה טאון (Chinatown). האנשים האלו שקטים, סגורים, עמלים קשה ושומרים על החוק. אולם בגלל שהם בטבעם מופנמים וסגורים, לא תמיד שמים לב אליהם. הייתי מציע שבתור הסנטור של ניו יורק, תדאג יותר לצרכים שלהם".

"הייתי המום", ממשיך הסנטור "לרבי יש קהילה של אלפי חסידים בעיר ניו יורק ומוסדות בכל רחבי ארצות הברית, והוא היה יכול לבקש ממני לסייע להם בקידום תכניות ממשלתיות לטובתם. אני במעמדי הייתי יכול להפנות אליהם תקציבים גדולים שיעזרו להתפתחותם. אבל הרבי לא ביקש ממני כאלו דברים. הוא דאג לסינים בצ'יינה טאון. אני לא חושב שהוא ביקר שם אי פעם, ואני משוכנע שרוב התושבים שם בכלל לא שמעו עליו. אבל לרבי היה אכפת מהם והוא דאג להם"…

יצירת תלות רגשית של הזולת בנו כהשלכה והעברה לפגיעות הרגשית שלנו!

הספרות הטיפולית עוסקת בהרחבה במטפלים המעניקים טיפול לאנשים המבקשים את שירותם, אך לצד זאת עם הזמן הופכים את הקשר האמור להיות מקצועי ומיטבי לקשר תלותי רגשי ומעוות!

המטופל חש הכרת הטוב, הערכה, הערצה, ותחושה של גרנדיוזיות כלפי דמותו של המטפל והקשר עמו הופך לקשר של תלות רגשית!

המטפל במניפולטיביות יוצר אצל המטופל תחושה שרק הוא זה שיכול לסייע לו ולהוציא אותו ממצבו העגום בו הוא נתון, ושרק דרכו הוא ימצא את החירות שלו..

המטופל הנתון בחוסר אונים בשל מצבו הופך עד מהרה ל'בן טיפוחיו' ו'בן חסותו' של המטפל ומאבד את הסובייקטיביות שלו..

המטופל נתון כעת במצב קשה מאוד לא רק שהוא לא מוצא מזור לפצעיו, אלא הוא אף מעמיק אותם! בכך שהוא הופך לבן חסותו של המטפל הוא מתקשה למצוא את החירות שלו!

האג'נדה בה אנשים חשים ה'מושיעים' של המטופלים שלהם הנם בעוכריהם ובדרך כלל יושבת על פגיעות רגשית עמוקה לא פתורה אישית שלהם!

הצורך לחוש תחושת גרנדיוזיות ותחושת אומניפוטנטיות (תחושת כל יכול) נובעת מהצורך לשקם את הפגיעות הרגשית שלהם בה חשו חוסר אונים ומוחלשים, וכהעברה למציאות בה הם נתונים הם בוחרים באופן לא מודע כמובן להפוך ולהיות הדמות האומניפוטנטית עבור מטופליהם!

הם יוצרים הרחבה עצמית דרך מטופליהם מתוך פגיעות נרקסיסטית עמוקה ובכך מפצים על היעדר אידאליזציה (האדרה והעצמה אישית) ומירורינג (שיקוף למעשיהם) היוצרים תחושת ערך ודימוי עצמי בריאה שחסרה להם בילדותם!

משה רבינו היה אמנם המושיע של עם ישראל, אך בשום שלב ובשום מצב לא יצר אצל עם ישראל את תחושת התלות הרגשית בו, את תחושת הכל יכול שבו, ההיפך המוחלט הוא הנכון, הוא נמנע באופן גורף וקיצוני מלהשתמש שימוש כל שהוא בבני ישראל בכדי לקבל איזו שהיא תחושתה של טובת הנאה מהם כפי שמתבטא בפסוק הנ"ל: 'לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי'.

משה רבינו מלמדנו שקשר אמיתי נשען על כך שאין לי ממך שום ציפייה בכל הנוגע לכך שתתכן אפשרות כזו שאבקש ממך מששהו בהתבסס על הקשר ביננו! להיפך בגלל הקשר העמוק האינטימי והאמיתי השורר ביננו אני אבקש ממך רק בתור מתנת חינם כי אינך חייב לי מאומה!

הגישה החינוכית והערכית המלמדת על כך שנקודת המוצא שלי בעמדי לפני ילדי, תלמידי, מטופלי, הנה שאין הם חייבים לי מאומה! כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם ולא בשבילי! לכן אין לי שום תרעומת עליכם בשום צורה שהיא! להיפך אני מבין ללבכם ויודע שאתם מעריכים מוקירים ואוהבים אותי מאוד ולעולם לא תעשו מאומה בכדי לפגוע בי, ולכן כל מה שקשור למעשיכם התנהלותכם והתנהגותכם איננו קשור אלי בשום צורה שהיא, כך שאין לי שום סיבה כל שהיא להיפגע מכם!

יהי רצון שנהיה ראויים לייצג באמת ובתמים את מי שאנחנו הורים, מחנכים, מטפלים, משפיעים, רבנים, ודמויות משמעותיות בחיי ילדנו, תלמידנו, מטופלינו, מושפענו..

שבת שלום ומבורכת 

מאת מישאל אלמלם

לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה