שמי רחל לאה גיסר, נשואה ליוסי, אימא למענדי ולזוג תאומים שאך נולדו, ומתגוררת בקהילת חב"ד בלוד.

גדלתי בירושלים, בבית כלל חסידי – ירושלמי ממוצע. רבים ממשפחתי המורחבת נמנים עם חסידי חב"ד. גם אצלנו היו מושגים של חב"ד, אך לא ברמה משמעותית דיה. חלק מאחיי למדו בחב"ד, אבל אותי העדיפו הוריי לשלוח ל'בית יעקב' בסברם ששם צנוע יותר, שמור יותר.

כך עברתי את המסלול הרגיל לכאורה כבחורה מן המניין. התחתנתי בסביבות גיל שמונה–עשרה עם בחור פחות או יותר כמוני – כלל חסידי, ניטראלי, ולאחר החתונה גרנו בסביבה חרדית.

בפנים תמיד הרגשתי שחסר לי בפן היהודי–חסידי שלי. משהו שם היה יבש מדי ולא סיפק אותי. חיפשתי להעמיק יותר. את התניא הכרתי, אך לא הייתה לי הזדמנות ללמוד ממש מבפנים. לא פלא שמייד כששמעתי מהשליחה האזורית על שיעור תניא, התחלתי להופיע שבוע אחרי שבוע. התמדתי בשקדנות, בכל מזג אוויר. חשתי כי התניא ממלא אותי.

תקופה מורכבת – קשר איתן

כעבור כשנה וחצי נפרדנו. זה לא קרה ביום אחד – חוויתי תקופה מורכבת של גירושין שנמשכה על פרק זמן משמעותי.

בנקודה הזו התחיל מהפך בקשר האישי שלי עם הרבי, מהפך שהרבה ממנו נזקף לזכותה של דודתי, אחות אימי, הגב' שרי ברקו שתחי', אשר עטפה אותי ותמכה בי בתקופה מטלטלת שכזו ברמה שאי אפשר לתאר. הייתי מבלה אצלה ימים שלמים, ובהמשך אף גרתי אצלה כמה חודשים.

לאורך תהליך הגירושין, כשעדיין גרתי בדירה המשותפת, היה לי לא קל להירדם. כששיתפתי את אחי, הוא הציע לי לראות סרטונים של הרבי. כך הייתי צופה מדי לילה באין–ספור סרטונים של חלוקת דולרים, שאליהם התחברתי במיוחד. סרטון ועוד סרטון, ואני מתמלאת ברוגע. באחד הלילות הרהרתי: 'ומה איתי? האם מפני שנולדתי אחרי ג' בתמוז לא מגיע לי דולר מהרבי?' ועם התחושה הזו נרדמתי.

למחרת הגעתי שוב לדודתי שרי בקריית מלאכי, כהרגלי בימים ההם, ולעת ערב, כשבאתי לצאת חזרה הביתה, היא פונה אליי, כך פתאום, מוציאה דולר שקיבלה מהרבי מארנקה ואומרת: "זה בשבילך, כשתתחתני שוב, בעזרת־ה', תחזירי לי את הדולר". היא הוסיפה: "עד שבעלך יביא לך דולר"…

הוכיתי תדהמה. לא שיתפתי אותה במחשבותיי מליל אמש, ובכלל, באותם ימים לא יכולתי לחשוב על 'פרק ב"… זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שחשתי קשר חזק וקרבה עצומה לרבי, כמו חיבוק עוטף של נשיא הדור, שאומר לי: 'אני כאן איתך, את לא לבד!'

לימים, כשסגרתי שידוך עם בעלי, סיפרתי לאב החתן את הסיפור על הדולר, והוא, אף שאינו מרבה לחלק דולרים שקיבל מהרבי, החליט להעניק לי דולר.

זו הייתה נקודת הפתיחה לקשר שלי עם הרבי. מכאן הקשר הלך והתעצם, רובו ככולו דרך הדודה היקרה שאיתה הייתי בקשר יום–יומי. התחלתי לכתוב לרבי בתדירות גבוהה, וזכיתי לתשובות מדהימות באמצעות ספרי ה"אגרות קודש".

הפעמים הראשונות שכתבתי היו עוד כשהייתי נשואה. כתבתי לרבי על הקשיים שחוויתי והיו כמה תשובות שנכתבו לנשי חב"ד. דודה שלי מייד אמרה: "בעיני הרבי את שייכת לנשי חב"ד!"

כאשר מצב רוחי היה ירוד עד כדי חוסר תיאבון לאכול, היא הייתה שואלת: "מה אכלת היום? תצלמי לי… "כתבתי לרבי, והתשובה הייתה לאדם שאינו שומר מספיק על בריאות גופו. הרבי כותב לו כי הגוף ניתן לנו בפיקדון, ואיננו שלנו, ולכן אין לנו רשות לעשות בו כרצוננו. הרבי דורש מאותו אדם לשמור על גופו באמצעות אכילה מזינה ושינה מספקת. התשובות שהרבי ענה לי תמיד התאימו באופן מדויק לסיטואציה.

רוצה רק חב"דניק!

כאמור, לאחר תקופה מורכבת התגרשתי. מייד החלו לפנות אליי בהצעות שידוכין, ואני הרגשתי שזה לא בשבילי כרגע. כעבור כחצי שנה, אחרי דרבון רב מהדודה ומאחי, הבנתי שאני מוכרחה להתקדם ולפתוח פרק חדש.

כך התחלתי לשמוע שידוכים, הגדרתי את מה שאני מחפשת כך: בחור חסידי, לא חב"דניק, אבל עם זיקה לחב"ד. היה לי חשוב שידע מה זה חב"ד.

נפגשתי עם בחור ועוד בחור, והבנתי שזה לא מה שאני מחפשת. הגעתי למסקנה שאני רוצה בחור חב"די, בחור שלמד חסידות. זו הייתה החלטה עוצמתית בנפש. לא אשכח שחברה של אימא שלי ממש התחננה שאפגוש בחור מסוים: "אינך מבינה איזה בחור זהב, לא אכפת לו שתהיי חב"דניקית! בחור עם לב טוב, עובד, וכו'…" ואני בשלי: אני רוצה להתחתן עם חב"דניק.

אבל רגע, איש אינו מכיר אותי, לא למדתי ב"בית רבקה", ושום מורה משם לא תוכל לספר עליי… זו הייתה נקודת ייאוש מבחינתי. את רוצה להתחתן עם בחור חב"די, אבל אין לך כלים לממש את זה.

הדודות היקרות שלי סייעו לי לערוך היכרות עם שדכניות במגזר ובמקביל עזרו לי לברר על הצעות שעלו. בגילוי לב אשתף, היה מאכזב ואפילו מעליב לקבל תשובה שלילית מבחורים רבים מייד לאחר הפגישה הראשונה, אבל התקדמתי הלאה, האמנתי שאמצא את שלי.

המשכתי להתמיד בכתיבה לרבי, התשובות באגרות קודש תמיד היו מדויקות עבורי. מעבר לכך התקדמתי בלימוד חסידות, הייתי משתתפת מדי שבוע בשיעור תניא במקום מגוריי באותה תקופה, נחל'ה.

באחד השיעורים שמעתי שמחפשים מישהי שתמסור שיעור חסידות שבועי, והצעתי את עצמי. על ייחודן של שיחות ה"דבר מלכות" שמעתי מאחת הדודות, וכך השיעור הפך לשיעור "דבר מלכות".

מה שהכרתי בילדותי כ'פרשת שבוע' הסתכם בסיפור ותו לא. וכאן – נפעמתי לגלות מדי שבוע לאיזו רמה של 'לחיות עם הפרשה' הרבי מוביל אותנו. השיחה מקיפה את כל המאורעות שעל סדר היום: התאריך, היום בחודש, יום מיוחד שמתקרב, אקטואליה מדינית ועוד ועוד. והכול מתקשר לפרשת השבוע בהשגחה פרטית מדויקת להפליא.

ברכה לחתונה שקדמה לפגישה

בינתיים המשכתי לחפש שידוך. דודה שלי ידעה שאני מחפשת בחור שאין לו ילדים מנישואים קודמים. מסיבה זו ההצעה של בעלי שיחי' ירדה מהפרק פעם אחר פעם, אפילו בלי ששמעתי עליה. כעבור זמן קיבלתי את ההצעה בעצמי דרך שדכנית אחרת. אמרתי לה: "נראה, אחשוב על זה", ושכחתי מהעניין. חלפה עוד תקופה קצרה, החלטתי להתפשר ולנסות גם הצעה של בחור עם ילדה, אך היא גם כן ירדה מהפרק.

כשהשדכנית ביררה אצלי מה בנוגע להצעה ההיא – של בעלי הנוכחי, בלי לחשוב או לברר יותר מדי, הסכמתי להיפגש. "ננסה".

קודם הפגישה, אפילו לפני שביררתי על הבחור, כתבתי לרבי. התשובה הייתה מדויקת ומפעימה. הרבי עונה לזוג המבקש את ברכתו לשידוך. בתשובה מפורטת הוא מסביר מהי המשמעות של בניין עדי עד: תנאי עיקרי לבניין חזק – יסודות איתנים דיים. הדבר עשוי להשפיע על יציבותו של הבית בפני ניסיונות שונים. אצל יהודי, ממשיך הרבי, חומרי הבניין האיכותיים ביותר הם תורה ומצוות, ובפרט כפי שמוארים באור תורת החסידות.

הרבי סיים את המכתב במילים: "הכוונה שבפועל ממש יקבלו על עצמם לימוד התורה וקיום המצוות מעשיות… ובפרט בעניין מידות טובות, מידות חסידיות… כשרות, שמירת שבת, טהרת המשפחה… לבצעם כפי שחסידות דורשת מכולנו… וכאשר תקבלו על עצמכם את כל הדברים הללו, הנני שולח לכם את ברכתי… בשעה טובה ומוצלחת…" (מתורגם ממכתב ז' בכסלו תשי"א).

קראתי את המכתב בהתפעמות ואמרתי לעצמי: 'אני הולכת לפגישה בשליחות הרבי! אם הבחור אומר לי שהוא רוצה בית יהודי–חסידי, אני הולכת על זה'.

הזכרתי לעצמי שוב ושוב במהלך הפגישה הראשונה וזו שאחריה: 'רחל לאה, את מסתכלת על מה שהרבי אמר: אם הבחור רוצה להקים בית יהודי–חסידי'.

באורח פלא הבחור התאים גם במראה בדיוק למה שחלמתי. כעבור שתי פגישות מקסימות החלטתי לעצור רגע לברר. כפי שציינתי, קודם לכן לא ביררתי עליו כלל, המכתב של הרבי סיפק אותי לגמרי. בהשגחה פרטית מצאנו דרך לברר אצל קרוב משפחה, כמה פגישות נוספות ותודה לא־ל השידוך נסגר. שוב הרבי כתב תשובה מיוחדת ובה ברכה לזוג לקראת חתונה.

כשסגרנו את השידוך, אחי אמר לאבא שלי: "עכשיו אתה יודע במאה אחוז שהיא חב"דניקית"…

גם בהמשך, בחיי הנישואין, אנו זוכים לקבל תשובות מדהימות מהרבי על כל צעד ושעל. כך למשל בהיריון הראשון – לא רצינו לדעת מהו מין העובר, אבל כשבסוף ההיריון קיבלנו מהרבי ברכה לברית, אמרתי לבעלי: "תהיה בטוח שזה בן"…

השגחה פרטית נוספת בנוגע לשם הוולד- בתחילת ההיריון בעלי למד התוועדות של הרבי שבה הוא מורה לקרוא על שם האדמו"ר הצ"צ או על שם חמיו – הרבי הריי"צ. שמו של בעלי הוא יוסף יצחק, והדבר חיזק את ההחלטה שהחלטתי קודם לכן, שאם זהו בן, ודאי שמו יהיה מנחם מענדל.

תשובותיו של הרבי העניקו לי כוח

לסיכום, מתחילת תהליך הגירושין ועד סגירת השידוך עם בעלי, חלפו שנתיים תמימות. מה שהחזיק אותי כל הזמן היה התמיכה החמה מדודתי, לימוד התניא, ובפרט המכתבים של הרבי. נוכחתי לראות עד כמה הרבי שולח תשובות ישירות, צריך רק לכתוב!

אינני יודעת איך תקופה כה מאתגרת בחיי הייתה נראית בלי הקשר עם הרבי. התחושה שיש מי שדואג נותנת ביטחון פנימי, וכך נוכחים לראות את יד ההשגחה בכל צעד.

הסיפור שלי ממחיש עד כמה נשיא הדור דואג לכל נשמה ונשמה. הוא רק מחכה שנתחבר מצידנו, נתקשר אליו – באמצעות כתיבה, קשר עם משפיעה וכו'.

חשוב לי להוסיף: כתיבה לרבי היא לא כספומט! הרבי מצידו בוחר את הדרך הנכונה והמדויקת ביותר להעביר את שחפץ.

מצידנו – עלינו לייחס לכתיבה לרבי את החשיבות הראויה: לגשת לכך ברצינות, בתמימות, לפרט כמה שיותר. ולכתוב, כי צריך לכתוב. לדעת שקשר עם הרבי הוא קשר שדורש השקעה, הרבי אינו עושה הנחות לחסידים שלו…

באדיבות מגזין עטרת חיה