שלום לכולם

אנחנו עומדים בסוף השבוע ה-48 למלחמת הקיום על ארצנו עמנו ותורתנו הקדושים.

המלחמה הקשה שפקדה אותנו מאז שבת שמחת תורה מוציאה מאתנו דברים לא נעימים ואף קשים ביומיום ומנסה להשתלט על חלקים שונים במרחב החיים שלנו ולנהל אותנו דרך חוויית המשבר שפקד אותנו המביא לדכדוך ושקיעה אל עצמנו פנימה.

חוסר הפניות הנפשית והרגשית שלנו לעצמנו ולסובבים אותנו מוביל אותנו למקום בו אנו מתאמצים ומשקיעים הרבה פחות, ממה שאנחנו יכולים ומסוגלים להוציא מעצמנו.

אנו נכנעים לתכתיבים שונים ומוגדרים מראש המונעים מאתנו לממש את עצמנו כפי שהיינו רוצים לפני ששקענו אל המצב הנוכחי.  

מה משמעותה של חוסר פניות נפשית ורגשית? איך מתמודדים עם חוסר פניות נפשית וממה היא נובעת?

כדי לקבל פרספקטיבה רחבה ועמוקה יותר, נצלול ונעיף מבט אל פרשת השבוע כפי שהיא באה לידי ביטוי מנקודת מבט יהודית תורנית, חסידית ופסיכותרפית.

כשיוצאים למלחמה יש לצאת מתוך עמדה נפשית של עליונות על האויב ומתוך פניות נפשית ורגשית!

השבוע נקרא בפרשת שופטים:

התורה מתארת באיזו גישה צריך לצאת למלחמה קיומית -מלחמת מצווה, כאשר עם ישראל נאלץ להגן על עצמו ולהילחם באויביו:

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם. וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם. כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם".

הגישה ביציאה למלחמה היא 'על אויבך'- מעל האויב, כאשר מראש הגישה שאנחנו מעל האויב, יש בעמדה זו כשלעצמה להוביל לניצחון בפועל!

כאשר האדם ניגש לכל משימה שהיא בחייו בגישה חיובית של 'אני אצלח את המשימה', 'אתמודד עם האתגר בהצלחה', הוא חש כי המשימה קטנה עליו, הוא מעליה.. העמדה הזו בנפש יוצרת מרחב מאפשר בנפש המוביל למצב נפשי ורגשי בדרך להצלחה וניצחון! 

ושנית: אל תסמכו על הכח העצום שלכם או על המח המבריק ככל שיהיה שלכם, זכרו כי ה' יתברך הוא: "הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם!".

והתורה ממשיכה לפרט את ההכנה למלחמה ואומרת שישנם לוחמים מעם ישראל שלא יכולים לקחת חלק במלחמת הקיום:

"וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה".

רש"י על אתר מפרשאת הפסוקים כך:

וְלֹא חֲנָכוֹ – וְלֹא דָּר בּוֹ 'חִנּוּךְ' – לְשׁוֹן הַתְחָלָה.
וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ – וְדָבָר שֶׁל עַגְמַת נֶפֶשׁ הוּא זֶה.

וְלֹא חִלְּלוֹ – לֹא פְּדָאוֹ בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית, שֶׁהַפֵּרוֹת טְעוּנִין לְאָכְלָן בִּירוּשָׁלַיִם, אוֹ לְחַלְּלָן בְּדָמִים וְלֶאֱכֹל הַדָּמִים בִּירוּשָׁלַיִם.

כאן מונה התורה אנשים שאינם חוששים לצאת למלחמה, אמנם האפשרות שמא ימותו במלחמה חלילה לא מאפשרת להם לצאת למלחמה מכיוון שהם נתונים בעמדה נפשית ורגשית עדינה ושברירית כשהם מותירים מאחוריהם דברים משמעותיים להם מאוד בחייהם והחשש שמא מוחם ולבם לא יהיו עמם בשעת המלחמה אלא אותם דברים חשובים שהותירו מאחור לא מותיר מקום לשאלות, התורה מצווה עליהם לשוב לביתם ולא לקחת חלק במלחמה!

עצם ההחזקה בראש את האפשרות: שמא לא אזכה חלילה לחנוך את ביתי החדש, שמא לא אזכה חלילה לפדות את פירות כרמי בירושלים וליהנות מפירות השנה החמישית המותרים באכילה לבעליהם ולכל אדם, או שמא לא אזכה חלילה להינשא לארוסתי שמא אמות במלחמה היא זו המונעת את המרחב המאפשר בנפש האדם ולא מאפשרת לו פניות נפשית ורגשית לבצע את שליחותו במקרה זה לצאת ולהילחם, ולכן התורה בהכירה את נפש האדם מצווה לו לשוב לביתו!

אין אפשרות מעשית אמיתית לאדם שאיננו פנוי נפשית ורגשית לבצע את המשמימה שהוטלה עליו כראוי ולכן לא רק עדיף שימנע ממנה, אלא הוא מחויב להימנע ממנה, משום שהנזק העלול להיגרם כתוצאה מחוסר הפניות הנפשית והרגשית שלו למשימה עלול להיות הרסני וקטלני עבורו ועבור הכלל שנלחמים לצידו!

ולבסוף מסיימת התורה את קטגוריית הלוחמים שלא יוכלו לקחת במלחמה וכך היא מתארת:

"וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ. וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם".

רש"י על אתר:

הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב – רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כְּמַשְׁמָעוֹ: שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה וְלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: הַיָּרֵא מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ.

וּלְכָךְ תָּלְתָה לוֹ תּוֹרָה לַחֲזֹר עַל בַּיִת וְכֶרֶם וְאִשָּׁה, לְכַסּוֹת עַל הַחוֹזְרִים בִּשְׁבִיל עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם, שֶׁלֹּא יָבִינוּ שֶׁהֵם בַּעֲלֵי עֲבֵרָה וְהָרוֹאֵהוּ חוֹזֵר, אוֹמֵר: שֶׁמָּא בָּנָה בַיִת אוֹ נָטַע כֶּרֶם אוֹ אֵרַשׂ אִשָּׁה.

רש"י מדגיש כאן ומתאר לנו את רגישות התורה הקדושה, כאשר אדם נאלץ לחזור מהמלחמה בשל עבירות שבידיו, התורה מחפה עליו בכך שהוא חוזר עם כלל הקטגוריות השונות הנאלצים לשוב לביתם מבלי להבדיל ביניהם בכדי שלא ידעו על מה הוא שב, ויחשבו שמא הוא אחד משלשת הקטגוריות הראשונות, בנה בית חדש, נטע כרם ולא חללו, ארס אישה ולא נשאה..

הקטגוריה האחרונה של אלו שאינם יוצאים למלחמה מצווה הנה של איש המתואר בתורה 'הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב'!

מדוע בחרה התורה להשתמש כאן בתיאור 'איש' כשהיא מדברת על 'הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב'?!

בספר הפתגמים 'היום-יום' הראשון שערך וליקט הרבי מליובאוויטש בתאריך יום ד' אלול פרשת שופטים נכתב כך:

"במעלת מין האנושי, ישנם ארבעה תארים:

אדם – מתאר את- מעלת המוחין והשכל של האדם.

איש – מתאר את מעלת הלב והמידות של האדם.

אנוש – מתאר את החלישות באחד מהם בשכל או במידות, או בשתיהם.

 גבר – מתאר אדם המתגבר על עצמו להסיר את המניעות והעיכובים בכדי להשיג אחת המעלות או בשכל או במידות, כלומר: הגבר עוסק עם האנוש להגביהו למעלת איש או אדם.

ומאחר שאפשר לעשות מאנוש איש או אדם, הרי בהכרח שגם באנוש ישנם כל אותם המעלות שישנם באיש וגם באדם"!

התורה מתארת ומדברת כאן על 'איש'- שעובד ומתייגע על מבנה אישיותו ומידותיו בצורה מעוררת השראה, אמנם הוא מתקשה להשליט את מוחו על לבו ומידותיו שיסורו לפקודת המח!

  מציאות זו מציבה אותו בעמדה ומצב נפשי ורגשי לא מאפשר, מצב נתון של פחד וחרדה ממלחמה. חרדה מהחזקת כלי נשק, פוביה ממראות של דם והרוגים זהו פחד משתק מבחינתו, והחשש שמא פחד וחרדה אלו ישתלטו עליו בשעת מלחמה לא מאפשר לו להילחם.

 ראשית החשש שמא חוסר התפקוד שלו יפגע בו והוא ימות חלילה, או שמא הוא עלול מרוב פחד וחרדה לעשות מעשים בלתי מחושבים ובלתי נשלטים ולפגוע אף בחבריו כתוצאה מהפחד המשתק בו הוא נתון..

והכי חשוב מדגישה התורה 'וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ'- זה עלול לפגוע במורל הלחימה של יתר הלוחמים הרואים את חברם מתפרק מול עיניהם ואת זה לא ניתן לאפשר בשום פנים ואופן!

משמעותן של קיום מצוות ללא פניות נפשית ורגשית על פי ההלכה ועל פי תורת החסידות!

ישנם מצוות בהלכה עליהם האדם מקבל פטור בזמנים מסוימים כמו חתן ביום חופתו הפטור מקריאת שמע ותפילה. (שולחן ערוך אורח חיים סימן ע').

        * הערה: כיום נפסק להלכה שלמרות זאת חייב החתן בקריאת שמע כי כיום נושא הכוונה באמירת קריאת שמע פחות מצוי גם אצל אדם שאיננו טרוד ויש לו פניות נפשית ורגשית לאמירת קריאת שמע.

מדובר במצב המגדיר את העמדה הנפשית והרגשית בה נתון אדם העוסק במצווה החשובה לו מאוד והוא טרוד בקיומה, מה שלא מותיר לו את המרחב הפנוי נפשית ורגשית לקיומה של מצווה עוברת כמו קריאת שמע בבוקר שניתן לקיימה ולאומרה עד לשעה מסוימת ביום!

ישנה דוגמא נוספת לכך בהלכות שבת (שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"ל):

יולדת שהנה עיוורת לא עלינו ומבקשת מהאחות או מהרופא להדליק עבורה את האור בשבת כדי שהטיפול בה יעשה בצורה המיטיבה המקצועית והמשולמת.

נפסק להלכה שאכן שומעים לה ומותר להדליק את האור בשבת, זאת משום שבכך שידליקו את האור תנוח דעתה ומתיישב לבה, כלומר היא תהיה רגועה ושלווה יותר, למרות שהיא עצמה איננה רואה בעצמה, אך מכיוון שהאחות או הרופא המטפלים בה יוכלו לראות טוב יותר והם יבצעו את תפקידם על הצד הטוב ביותר בכך היא תחוש שלווה ורוגע נפשי ורגשי מהטיפול הניתן לה אז מותר וחייבים לשמוע לקולה!

כלומר ישנו עיקרון מנחה בנפש האדם המאפשר או שאיננו מאפשר את שלוותו ואת הרוגע הנפשי הדרוש לו לתפקוד בסיסי בכדי והוא: פניות נפשית ורגשית!

כאשר אדם נתון בעמדה נפשית ורגשית של פניות נפשית ורגשית הוא מסוגל לקיים את עצמו להתנהל ולתפקד מול סביבתו באופן המיטבי ביותר!

ההלכה היהודית רואה וערה למצב נפשי ורגשי זה ומאפשרת לאדם את הקיום שלו באופן המותאם לו, הנכון לו והמדויק לו ביותר! 

בתורת החסידות נתבאר עניין הפניות הנפשית והרגשית בצורה מהותית ועמוקה יותר ואף הורחבה לכלל המצוות המתקיימות על ידי האדם הפנוי נפשית ורגשית וזה שאיננו.

האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם הריי"צ- רבי יוסף יצחק שניאורסון כותב בספר לקוטי דיבורים כך:

כשעוסקים בעבודה מסודרת כפי שחסידות דורשת ומלמדת מושפעת אז הברכה שלא לפי ערך לגמרי. בפרשת בחוקותי בספר ויקרא נאמר 'שאם בחקותי תלכו' וגו' אז 'ונתנה הארץ יבולה'..     אמנם בפרשת עקב בספר במדבר נאמר 'השמרו לכם' לגבי אי קיום המצוות והאדמה לא תתן את יבולה וגו'.

לגבי קיום המצוות נאמר שהארץ תתן יבול, ואלו לגבי אי ציות לקיום המצוות היחס הוא לאדמה שלא תתן את היבול חלילה?

בחסידות מוסבר שארץ מתייחסת לרצון בנפש האדם למה נקרא שמה ארץ על שם שרצתה לעשות רצון קונה. ואלו אדמה מתייחסת לשכל האדם.

מבין ארבעת התארים על שמם קרוי מין המדבר: אדם, איש, אנוש, גבר. התואר אדם מתייחס לשכל האדם שבמוחו. והתואר איש מתייחס למידות שבלב האדם.

בתלמוד הבבלי נאמר: "ישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה הן"(מסכת עבודה זרה דף י"א).  רש"י על אתר מבאר זאת כך: כלומר: בלא כוונה ולא שמים לבם על כך.

כשעושים דבר ללא כוונה ובלי שימת לב הרי זו 'עבודה זרה'. כלומר: עבודה שהיא זרה לבעליה! שכן עבודה אמיתית היא רק כשהעבודה היא בכוונה ובשימת לב.

וזה משמעות הדברים בכתוב והיה אם שמוע וגו'..   כשעושים את הדברים בכוונה ובשימת לב. שהכוונה מתייחסת כאמור לעבודת המח ושכל האדם להתבונן במוחו ולתת דעתו בעניין אלוקי. ושימת לב מתייחסת  לעבודת המידות בירור וזיכוך המידות.

אז מתקיים המשך הפסוקים ונתתי עשב בשדך ואכלת ושבעת וגו'.. 

אמנם בלי כוונה ושימת לב שהנה 'עבודה זרה'-שהיא זרה לבעליה..  אפילו 'האדמה'- המתייחסת לעבודת המוחין של האדם אפילו אם הנו משכיל גדול בחסידות ובקי בנושאים רבים בתורה ואף ממבאר עניינים עמוקים בחסידות בכל זאת 'והאדמה לא תתן את יבולה', הוא איננו מניב פירות..

לעומת זאת אם בחוקתי תלכו וגו' -כשישנה עבודה מסודרת עבודת המח ועבודת הלב אז 'ונתנה הארץ יבולה' כלומר לא רק שהאדמה תתן את יבולה אלא אף הארץ תתן את יבולה!

בכוחות הנפש ישנם שני סוגי כוחות 'מקיף' – כלומר כח נפשי הנוכח בעמדה המשפיעה על האדם באופן חיצוני המקיף עליו מלמעלה, כלומר הוא איננו חודר את נפש האדם ומשפיע עליה מתוכה פנימה.

ופנימי- כלומר כח נפשי הנוכח בעמדה המשפיעה על האדם באופן עמוק ופנימי ומחוללת בו שינוי הנרגש והניכר בו.

  שני כוחות נפש אלו מכונים רצון ושכל. השכל הוא האור הפנימי שבנפש והרצון הוא האור המקיף שבנפש.

ובכל זאת הכח והאור המקיף שבנפש נעלה מהכח והאור הפנימי שבנפש!

כשהאור המקיף מתחבר עם האור הפנימי מתחזק האור הפנימי. אך כל זה הוא רק כאשר האור הפנימי מתחזק בהשפעת וגילוי אור המקיף!

אם כן יבול באופן כללי מתייחס לאור הפנימי הפירות שנותנת הארץ הנם תוצר של האור הפנימי!

אמנם יבול הארץ משמעו – היבול של האור המקיף עצמו! כלומר: לא רק היחס של פעולת האור המקיף כפי שבא לידי ביטוי באור הפנימי, אלא התוצר של אור המקיף עצמו הנו יבול הארץ!

בעבודת האדם: נקראת עבודת המידות רעותא דלבא-רצון הלב!   והשכלה הנה הבנת עצם המושכל והעניין האלוקי שבמושכל!

וזהו עניין הברכה של 'ונתנה הארץ יבולה'. רואים אנו במוחש שברצון יש הרבה יותר מאשר כפי שהדבר בא לידי ביטוי במעשה בפועל ממש.

והברכה היא ברכה משולשת: א. שלרצון יהיה יבול. ב. שהרצון לא יישאר בגדר רצון בלבד. ג. שהיבול והפירות הבאים מכח הרצון ינובו בפועל ממש ולא יישארו בכח בלבד.

כלומר:  לא רק שהאדם יבין וישיג בשכלו את הנלמד, באופן של 'נאה דורש' בלבד, כמו זה הלומד ויודע חסידות בריבוי, וכאשר זה נוגע לקיום במעשה בפועל ממש זה לא נוגע לו. אלא לעשות טוב ולקיים את הנלמד בפועל ממש באופן של 'נאה מקיים'!.

ומסיים אדמו"ר הריי"צ: מכיוון שמדובר כאן על אור המקיף שבנפש האדם שאפשר לטעות בו יותר מאשר באור פנימי לכן נדרשת כאן מידת האמת שבנפש!

"האל״ף של חסידות הצילה אותי ממוות ממש"!

החסיד הנודע רבי משה מייזליש מווילנה  היה 'הקטן' מבין חברי תלמידי רבנו הזקן. בהזדמנות אחת הוא סיפר ואמר לגאון החסיד המפורסם רבי יצחק אייזיק הלוי מהומיל: "האל״ף של חסידות הצילה אותי ממוות ממש".

"האדמו"ר הזקן אומר רבי משה לרבי יצחק אייזיק לימד אותנו שהאל״ף של חסידות היא לנצל את התכונות הטבעיות בעבודה, ושראשית העבודה תהיה לנצל את טבע הכוחות, כמו למשל הטבע של מוח שליט על הלב!

"אופן עבודה זו אומר רבי משה אמר לנו אדמו"ר הזקן שהתחלת העבודה צריכה להיות בדרך רגילות, להרגיל את עצמו, וכשה' יתברך עוזר ומתלמדים ומבינים מהי האל״ף של חסידות בניצול הטבעיות בעבודה  מתקדמים הלאה".

בשנת 1812, כאשר נפוליאון ביקש לכבוש את רוסיה, האדמו"ר הזקן האמין כי יש להתפלל ולפעול למען הצלחת הרוסים. "למרות שניצחון נפוליאון עלול להביא עמו רווחה גשמית לעם ישראל, הוא יגרום להתדרדרות רוחנית והתבוללות העם", אמר.

רבי שניאור זלמן פעל הן במישור הרוחני והן במישור הפיזי להצלחתם של הרוסים. בין היתר הוא שלח את רבי משה מייזליש לרגל בצבא נפוליאון.

רבי משה הוצב במפקדה הגנרלית הצרפתית, שכן הוא היה מלומד ומדבר בשפות גרמנית, רוסית, פולנית וצרפתית, והיה חכם גדול, אדמו"ר הזקן ציווה עליו להתקרב ולהתחבר אל פקידי הצבא הצרפתי עד שיקבלו אותו למשרה צבאית מודיעינית, וכל אשר ידע יודיע בסוד גמור לפקידי חיל רוסיה, וכעבור משך זמן מצא חן בעיני הפקידים הראשיים וידע כל מסתוריהם.

רבי משה הציל את מחסני האמל"ח בווילנה שלא יחרבו כמו שנחרבו מחסני האמל"ח בשווינציאן, בכך שגילה לפקידי האוצר להציב משמרת נכונה, ואלה שרצו להצית את מחסני האמל"ח נתפסו.

"פעם סיפר ר' משה ישבו פקידי הנהלת הצבא הצרפתי והתווכחו באופן הילוך הצבא וסידור האגפים במערכת הקרב. המפות היו פרושות על הרצפה ופקידים גבוהים מעיינים בדרכים ובנתיבות, ועוד לא באו לידי החלטה. ועל יום המחרת, לא יאוחר ממחרתיים, הוגבל יום קרב סביבות העיר וילנה והזמן קצר מאוד.

בעוד הפקידים מתווכחים ביניהם ופתאום נפתחה הדלת בכוח רב עד כי גם שומר הפתח מבפנים נבהל וחפץ לירות באקדחו, כי מדחיפות פתיחת הדלת חשבו כולם כי צבא האויב התפרץ לקחת את המפקדה הגנרלית בשבי. אך באותו הרגע נראו פני הקיסר נפוליון שנכנס במרוצה ודיבר בפנים זועפות ובקול רעם ורוגז, האם כבר ניתנה הפקודה בסידור האגפים ובהערכת הקרב?

'ומי הוא האיש הנכרי' מצביע עלי נפוליון, מספר רבי משה העומד פה?' וברגע זה קרב אלי ויאמר בצרפתית 'אתה מרגל רוסי!' ויניח ידו על לבי להרגיש אם לבי פועם בחוזקה כנחשד בריגול, ואז עמדה לי האל"ף של חסידות להינצל ממוות, ובשפה ברורה עניתי לנפוליון שמעלת פקידי הקיסר הצרפתי לקחוני למשרת מודיעינית זו משום שהנני בקי בלשונות הדרושות להם למשמרת צבאם".
(מעובד על פי אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ג עמ’ שי"ג-שי"ד).

הדרך להשגת שליטה על הקרב בחוץ עוברת בהשגת שליטה על הקרב המתנהל בתוכי פנימה!    זאת בעזרת האל״ף של חסידות המלמדת את האדם כיצד לנצל את התכונות הטבעיות בעבודה פנימית על מידותיו, ושראשית העבודה תהיה לנצל את טבע כוחות אלו, בעבודה של מח שליט על הלב, או אז ניצחון בקרב בחוץ כבר יושג מאליו!

על משמעותה של פניות וחוסר פניות נפשית ורגשית בחיי האדם והשפעתה עליו והדרך להתמודד אתה!

הספרות הטיפולית מתייחסת לעמדה בנפש האדם הנדרשת מאדם החפץ לקיים את עצמו ולממש את עצמו בחיים בצורה מיטבית.

עמדה זו מתייחסת לפניות הנפשית והרגשית של האדם.

פניות נפשית ורגשית משמעה היכולת להתנהל בעולם מתוך כוונה ושימת לב לכל דבר הנקרה בדרכו של האדם עלי אדמות!

כוונה – מתייחסת ליכולת הקוגניטיביות של האדם להתכוונן ולכוון את דעתו לכל מה שהוא עושה מתוך מרחב מאפשר בו ניתן לפנות את שכלו ודעתו להתבונן בכל עניין בו הוא עסוק או שמעסיק אותו בחייו בכדי לגבש את מטרותיו ולממש את עצמו בחייו.

שימת לב – מתייחסת ליכולת הרגשית והנפשית של האדם לפנות ולנער מעליו רעשי רקע המשפיעים על תחושותיו הנפשיות והרגשיות המהוות מכשול ומחסום בפני המרחב המאפשר לו הוא זקוק בכדי לחוש בלבו את אותן תובנות העולות מהחשיבה וההתבוננות הקוגניטיבית, העשויות לסייע לו להפוך את התובנות הקוגניטיביות לתחושת רגש מפעם ובועט בנפשו המניע אותו לעשיה ולמימוש התובנות עליהם חשב וליישמם בפועל ממש.

הפניות הנפשית הרגשית הנה כאמור המרחב המאפשר בנפש האדם בדרך למימוש עצמי.   יתכן ולאדם ישנה מנת משכל IQ)) הכוללת יכולות קוגניטיביות גבוהות מאוד והוא אף התברך באינטליגנציה רגשית גבוהה (EQ) אך חסרה לו הפניות הנפשית והרגשית לה הוא זקוק כדי להביא יכולות אלו לידי ביטוי ומימוש עצמי, אזי נמצא לפנינו אדם מתוסכל ומצוברח, שכל כך רוצה לממש את היכולות הקוגניטיביות והרגשיות שלו מצד אחד, אך הוא מוצא את עצמו בסופו של יום בחוסר מעש ומימוש עצמי מאידך, בשל חוסר הפניות הנפשית והרגשית לה הוא זקוק בכדי להביא את מיטב כוחותיו בהם התברך לידי מימוש! 

בכדי לבא לידי פניות נפשית ורגשית על האדם לעבוד על השליטה של כוחות הקוגניטיביים שלו על מנעד הרגשות שלו!

כלומר על האדם להתבונן בהתבוננות מעמיקה על עצמו ועל מצבו לפי האמת הפנימית שלו. התבוננות המספרת את סיפורו על השלם שבו הגדול מסך חלקיו, למרות ועם כל מה שקורה אתו ולו במרחב החיים.

להתבונן על כל רעשי הרקע הפוקדים אותו וטורדים את מנוחתו ושלוותו היום יומית ולתת להם מצד אחד את מקומם הטבעי להם במנעד הרגשות הגואים והשונים העולים בו החל מכאב, צער, אכזבה, תסכול..

אך מאידך לזכור לא לאפשר להם לנהל אותו!

על האדם לזכור שיש את המעבר ל.. כן, כן ממש כאן מצדם השני של מנעד הרגשות בנפש האדם שוכנים להם כוחות ויכולות גדולים ורבים הקיימים באדם, ומחכים לו שישתמש בהם!

האדם המתבונן על המתנות הרבות שנתנו לו מאת ה' יתברך הן קוגניטיבית והן רגשית מבין שגם אם יש לו ויש לו בחייו רעשי רקע גדולים חזקים ומשמעותיים, הוא לא יכול לאפשר למנעד רגשות קשים ועזים ככל שיהיו להשתלט על חייו ולנהל את סדר יומו!

המנעד הרחב של האוצרות שנתנו לו מאת ה' יתברך והוא זכה להתברך בכישרונות רבים וגדולים מחייב אותו לפעול על מנת לממשם!

אין לאדם את הפריבילגיה לתת לכוחותיו וכישרונותיו הרבים לשכון בדד ולהעלות אבק, הוא ורק הוא יודע כמה עצמה יש בו וכמה כוחות נטועים בו בכדי לא לאפשר לכל רעשי הרקע הפוקדים את חייו להאפיל ולהשפיע על שלל הכישרונות והכוחות בהם בורך ולאפשר לעצמו לשקוע אל עצמו פנימה!

התבוננות מעמיקה שכזו תוליד בלבו מנעד רגשות עצמתיים שיזכירו לו ויניעו אותו לפעולה אקטיבית אל מול אותן רגשות המנסים למשוך אותו ולהוריד אותו למטה.

'מח שליט על הלב' הנו מושג וביטוי פנימי בעבודת האדם את בוראו אותו טבע מייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי.

משמעותו של ביטוי זה הנו עבודה קשה ומייגעת סביב השעון על היכולת להשתמש במושג נוסף אותו טבע 'התבוננות'!

האדם המתבונן נדרש להעמיק מחשבתו ו'לתקוע' אותה בחוזק בדבר בו הוא מתבונן עד אשר התבוננות זו תפעל את פעולתה ו'תוליד' בלבו מידות – מנעד רגשות הכפופים להתבוננות השכלית בה העמיק טרם 'נולדו' המידות בלבו!

כאשר ההתנהלות של האדם בעולם תושתת על העיקרון של מח שליט על הלב הוא יצלח כל אתגר בחייו ויגיע לפניות נפשית ורגשית גם במצבים הכי מורכבים והכי קשים שיופיעו בחייו!

נתפלל יחד שנצליח להתמודד עם שלל האתגרים שהמלחמה הקיומית על עמנו תורתנו וארצנו הקדושים הזמינה לנו, מתוך ידיעה ברורה שיש בשלם הגדול מסך חלקיו שבנו את הכוחות ואת האפשרות לצלוח את האתגר הנוכחי ובעזרת 'מח שליט על הלב' נתעלה מעל אויבנו ונלך יחד כל עם ישראל לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה