-
לכתה אחריו במדבר
על התמסרותה של הרבנית סטערנא לבעלה כ"ק אדמו"ר הזקן, ועל שמירת הבית בימינו - מוגש לח"י אלול. מאת: אריאלה אלהרר דאשיף, עטרת חיה. לקריאה
לכתך אחריי במדבר – אז
העיר ויטבסק לבשה חג, היום הוא יום נישואי סטערנא, בת הגביר הנכבד ר' יהודה לייב סג"ל, עם רבי שניאור זלמן, בנו של רבי ברוך. שידוך טוב הוא, ור' יהודה לייב היה שבע רצון עד מאוד מחתנו החדש. הנער עול הימים היה מושא חלומותיו – תלמיד חכם מופלג ואמיתי, עמקן, חריף, בעל מידות יוצאות מגדר הרגיל, ובעיקר ירא שמיים גדול.
ואולם, כנראה ר' יהודה לייב לא ידע שלחתנו נשמה גבוהה, המחפשת את האמת לאמיתתה, ואחריה היא נוהה.
ואכן, מייד אחרי החתונה התגלה טיבו. רבי שניאור זלמן החל להשקיע את ימיו ואת לילותיו בלימוד, מתוך הקרבה עצמית מוחלטת, עד כדי כך שכמעט לא ירד מעליית הגג שהקצה לו חותנו.
מאוחר יותר, כשחבר אדמו"ר הזקן לדרך החסידות, כעסו עליו חמיו וחמותו וניתקו את הקשר איתו ועם בתם לחלוטין. לא פעם ולא פעמיים לחצו ההורים על הבת שתדרוש מבעלה גט, אבל הרבנית סטערנא עמדה איתן, וסירבה לדרישתם, למרות הסבל הנפשי והגשמי הרב שהסבו לה.
סיפור זה וסיפורים נוספים על התמסרותה של הרבנית סטערנא לבעלה ממחישים את הפסוק "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". כמה אומץ, שאר–רוח והקרבה היו לרבנית בעבור בעלה.
לכתך אחריי במדבר – היום
גרסת האומץ וההקרבה הנשית בדור שלנו שונה מאוד, אבל עוצמתית לא פחות. הליכה אחרי הבעל, בלי להתחשב כמעט בשום קושי שעלול לצוץ בנישואין – אינה פשוטה ומצריכה תכונות מיוחדות. בימינו במיוחד קשה הדבר מאוד מאוד, ולא רק משום שבחברה של ימינו מקובל כבר הרבה יותר לנטוש נישואין, גם במקרים שאין כל קושי אמיתי, ולא רק משום שהשינויים שבני אדם עוברים בחייהם הם רבים ולפעמים קיצוניים. סיבה נוספת, חשובה ועיקרית, היא סוג החינוך שקיבלנו ועדיין מקבלים. כל סרטון, פרסומת או תוכנית רדיו עוסקים באותו נושא בווריאציות שונות: המציאות חייבת לסבוב סביב הרצונות שלי וסביב השקפת העולם שלי. כי השקפת העולם שלי הרי מבוססת על היגיון צרוף, ומי שלא הגיע למסקנות זהות לשלי, דרך החיים שלו בהכרח מזיקה לו ולסביבתו.
אז איך מצפים מבית שעובר טלטלות גדולות כל כך להחזיק מעמד? מה הוא הדבר המשמש סם חיים לבית? מהו הדבק שיהיה חזק דיו להשאיר את בני הזוג יחד?
אומרים ששאלת חכם היא חצי תשובה. זה נכון גם כאן. מה שיחזיק את בני הזוג יחד הוא… היחד בעצמו. מהי בעצם תכלית הנישואין? ודאי לא שהזולת ימלא חיסרון כלשהו שיש לי. אולי התכלית היא קיום מצוות? נניח שכן. קיום מצוות. בתשובה הזו יש גם אמת, וגם נקודת תורפה. האמת היא שתכליתו של כל דבר היא קיום מצוות, עשיית רצון השם. אבל בניגוד לראייה השטחית של המציאות, שבה יש דברים 'טובים' ודברים 'רעים', בהשקפה החסידית כל מצב הוא מצב טוב. כל מצב הוא רקע לקיום רצון השם. אם שני בני הזוג רוצים לקיים מצוות, לא יקשה עלינו לזהות את הטוב הזה, אבל אם אחד מבני הזוג מתנהג באופן שונה ממה שציפה האחר, מה עושים אז? הידיעה שגם זו הזדמנות להתחבר אל השם, הטוב המוחלט, הטוב האמיתי, אבל באופן קצת שונה – זו התשובה.
חסד, גבורה ותפארת בזוגיות
אדמו"ר הזקן מבאר שמצוות הצדקה שקולה כנגד כל המצוות, משום שהיא מזככת את הנפש הבהמית באופן נעלה לאין ערוך מכל מצווה אחרת. אדם שם בצד את עצמו ורותם את כל הכישרונות שלו להרוויח את הכסף, ומוסר חלק מן הכסף שעבד עליו קשה כל כך ליהודי אחר.
הרבי מלך המשיח פורש בעבורנו את היריעה: צדקה רוחנית אינה פחותה מצדקה גשמית ואף עולה עליה. כשמשפחות מורכבות משומרי מצוות ומכאלו שאינם שומרי מצוות, כדי לתת לזולת את המזון הרוחני שלו, את האהבה ואת הכבוד שנפשו זקוקה להם, את תוספת המצוות שהוא מקיים בזכות בן הזוג – בני הזוג צריכים לשים את עצמם בצד, ולהתעלות אל מקום שהוא מעל שניהם. למקום הזה קוראים 'ביחד', והוא מטרת הנישואין של כולנו: האחדות, הכבוד והאהבה.
הכבוד קשור במידת הגבורה: אינני נכנס לחיים הפרטיים של בן הזוג שלי. מה שהוא עושה בינו ובין השם אינו ענייני כלל. התפקיד שלי הוא לאהוב אותו ולכבד אותו, זאת אומרת שלעולם לא אשפיל אותו ותמיד אראה בו מישהו שראוי ליחס הטוב והמכבד ביותר. גם כשהוא שוגה!
האחדות קשורה למידת התפארת: הוא ואני אחד. מטרתנו המשותפת היא להתאחד, ולכן אימנע מכל דבר שעשוי להפריד בינינו. לא אתלונן עליו, לא אדבר עליו מאחורי גבו, שלא לצורך איחוד עמוק יותר. לא אלעג לו על חולשותיו, אפילו בצחוק, וודאי שלא אשפיל אותו בפני אחרים, בעיקר לא בפני הילדים. דיבור ציני הוא רעל טהור לנישואין.
תקשורת פתוחה ומלאת אמון בטוב שבזולת הכרחית מאוד כדי לשמר את האווירה החיובית ואת הקשר העמוק והאמיתי.
האהבה קשורה למידת החסד: להשתדל, כמה שאפשר – לתת, להעניק, להחמיא, לראות את הטוב, לשמוח בזולת, להודות, לחוות חוויות חיוביות משותפות, לצחוק יחד. לתמוך בזמן קושי, ולהיות אלה שמחזקים את הנפש.
הנה סיפור קצר שמופיע בספרו של הרב שלום ארוש 'חכמות נשים': אישה אחת באה אל הרב ארוש כדי לבקש ברכה לשלום בית. היא סיפרה שבעלה התדרדר מאוד ונעשה מכור לחומרים מסוכנים. הרב ארוש שמע את הדברים בכאב. מכיוון שיש ילדים שמעורבים בסיפור, יעץ לה שתתגרש. האישה לא רצתה בכך. היא באה לבקש עצה להציל את הנישואין, ולא לפרק אותם. הרב ארוש התפעל מעוז רוחה, ואמר לה שעליה להרבות בתפילה ובהודיה, ובוודאי יעזור לה השם. סוף דבר היה שהבעל נגמל מן החומרים המסוכנים אחרי שנתיים של התמודדות משותפת.
כוחה של אהבה, כוחו של כבוד אמיתי, כוחה של אחדות. וגם ההפך הוא נכון, בלי כבוד, אהבה ואחדות אין בסיס טוב ובריא לנישואין.
לכתך אחרי במדבר של זמן האשמורת האחרונה שלפני עלות שחר הגאולה.
באדיבות מגזין עטרת חיה
כתבות נוספות שיעניינו אותך: