שלום לכולם

אנו עומדים בסוף השבוע ה-52 למלחמת הקיום על ארצנו עמנו ותורתנו הקדושים.

הדרך, האופי, הנחישות, הרוח, הגבורה, האחדות, תעצומות הנפש, ההקרבה והמסירות בהם אנו פוגשים ורואים במהלך השנה החולפת דרך ההצלחות הכבירות, האדירות והמשמעותיות אותם מביאים חיילנו הקדושים והטהורים משדה הקרב בזירות הרבות המגוונות והשונות אין אחד שלא יכול לראות לחוות ולהתפעל!

לצד זאת ויחד עם זאת זה הזמן וזה הרגע לעצור שנייה להתבונן לזכור ולהזכיר לעצמנו: נכון אי אפשר שלא להתפעל אבל אסור גם לתת לעצמנו להשתולל!

זחיחות, גאווה, התנשאות, 'כוחי ועצם ידי' היו והנן הרועץ והמכשול העיקרי והמשמעותי שעמד בפני העם היהודי לדורותיו בכל מקום (עולם), בכל זמן (שנה) ובכל סיטואציה (נפש)!

ניסים ונפלאות הן יד ההשגחה העליונה, הדרך בה ה' יתברך שומר ומגן עלינו מכל הקמים עלינו מאז ומתמיד.

הרבי מליובאוויטש טרח להדגיש לא פעם במיוחד לאחר מלחמת 'ששת הימים' את הצורך לעורר את העם היהודי היושב בציון ובעולם כולו ולהזכיר לו שכל מה שראו עינינו ושמעו אוזננו במהלך מלחמה ניסית ונפלאה זו הייתה בכוחו בחסדיו ברחמיו ובטובו של ה' יתברך השומר על עמו ועל בניו ובנותיו מכל משמר!

נכון יש לנו צבא חזק, חכם, נחוש ומסור ומפקדים מצטיינים ומוכשרים, אבל אנחנו חיים בקונסטלציה כל כך שונה, הדורשת מאתנו רק לפקוח את העיניים ולהתבונן סביבנו בניסיון להבין את ההיגיון שבשיגעון..

איך כל כך הרבה אומות קמים עלינו בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, ותמיד אבל תמיד הקב"ה מצילנו מידם?!

אין זאת אלא באהבת ה' יתברך את עמו וצאן מרעיתו בחסדיו הרבים וברחמיו המרובים שומר הוא עלינו מכל משמר וגורם לדברים להיראות כדבר שבשגרה קורים לזה נס המלובש בדרכי הטבע!

רק לפני שנה עזה היוותה את מעוז הטרור האיום שאיים על תושבי הדרום כולו במשך 18 שנה ובשנים האחרונות גם על תושבי המרכז..

עד לפני כמה שבועות היינו בסיטואציה כל כך שונה פחד, וחרדה, היסטריה מה יקרה אילו  החיזבאללה יתקוף אותנו? איך נעמוד בכך אילו איראן תצטרף אליהם? החותים? ועוד..

אלו הפחדות נתנו כאן מומחים שונים בכירי צבא, אלו נבואות זעם שמענו השכם והערב?

איזה אסון יהיה כאן, אלפי הרוגים, מאות ישובים חרבים, תשתיות לאומיות יפלו, מתקנים אסטרטגיים יותקפו, עוד ועוד, היה לא תהיה..

וכעת גם מסתבר מפי מומחי צבא וגם השכל הבריא והישר מבין זאת היטב לאחר שנחשפנו לממדי האמל"ח, המנהרות, התשתיות, כמות המחבלים של חיזבאללה שאילו היה ארגון החיזבאללה מצטרף חלילה לארגון חמאס בשבת שמחת תורה ותוקף יחד ואיראן אף היא הייתה מצטרפת 'לחגיגה' האירוע היה מסתיים אחרת לגמרי!

איפה היינו היום חלילה? עם כל הכבוד לצבא הגנה לישראל ויש כבוד גדול, ואף אם שותפתנו ארצות הברית ובנות בריתנו השונות היו מצטרפים להגנה עלינו האירוע היה חלילה מסיים באסון גדול ונורא!

אז באמת איך? מהי הדרך להגיע לפסגה ועדיין להישאר צנוע ועניו? מה המתכון להצליח ובגדול ועדיין לא לשכוח מי עומד מאחורינו? מי ליווה אותנו בכל צעדינו לפסגת האושר?

את המסע הזה ננסה לעבור ולחוות דרך חילופי המשמרות בין משה רבינו המעביר את השרביט לתלמידו ונאמן ביתו יהושע בן נון, עליהם נקרא השבוע בפרש האזינו בעיניים יהודיות תורניות חסידיות ופסיכותרפיות.

אל תשכח מי אתה ומהיכן הגעת!

השבת נקרא בפרשת האזינו:

לאחר שמשה מצווה מאת ה' יתברך ללמד את העם כולו את שירת האזינו, הוא מתגייס מיד למשימה במרץ ומצרף אליו את יהושע כפי שמתארת התורה:

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן". (דברים ל"ב, פסוק מ"ד).

הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן – שַׁבָּת שֶׁל דִּיוֹזְגֵי (שני זוגות) הָיְתָה, נִטְּלָה רְשׁוּת מִזֶּה וְנִתְּנָה לָזֶה               .

ורש"י על אתר מפרש זאת כך:

הֶעֱמִיד לוֹ מֹשֶׁה מְתוּרְגְּמָן לִיהוֹשֻׁעַ שֶׁיְּהֵא דּוֹרֵשׁ בְּחַיָּיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל: בְּחַיֵּי רַבְּךָ לֹא הָיָה לְךָ לְהָרִים רֹאשׁ . וְלָמָּה קוֹרְאֵהוּ כָּאן הוֹשֵׁעַ? לוֹמַר שֶׁלֹּא זָחָה דַּעְתּוֹ עָלָיו, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְּנָה לוֹ גְּדֻלָּה, הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ כַּאֲשֶׁר מִתְּחִלָּתוֹ .

ובמדרש ספרי נתבאר הפסוק כך:

"הוא והושע בן נון" – ולמה אני צריך, והלא כבר נאמר: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע", ומה תלמוד לומר הוא והושע בן נון? ללמדך צדקו של יהושע: שומע אני שצפה דעתו עליו משנתמנה ברשות? תלמוד לומר הוא והושע בן נון, הושע בצדקו – אעפ"י שנתמנה פרנס על הצבור, הוא הושע בצדקו.

כיוצא בו אתה אומר: "ויוסף היה במצרים": וכי אין אנו יודעים שיוסף היה במצרים? אלא להודיעך צדקו של יוסף: יוסף היה רועה את צאן אביו – ואף על פי שנעשה מלך במצרים, הרי הוא בצדקו.

 כיוצא בו אתה אומר: "ודוד הוא הקטן": וכי אין אנו יודעים שדוד הוא הקטן? אלא להודיעך צדקו של דוד: "ודוד היה רועה את צאן אביו", ואעפ"י שנעשה מלך על ישראל – הוא דוד בקוטנו!

ההסבר של מפרשי התורה לכך שיהושע נקרא כאן בפי התורה הושע, בא ללמד אותנו שיהושע בן נון נשאר מי שהיה בצניעותו ובענוותנותו למרות שכעת נערכו חילופי המשמרות בינו לבין משה רבינו והוא עלה לגדולה זה לא גרם לו חלילה לזחיחות הדעת להתנשאות או גאווה כל שהיא.

הרעיון מבואר באריכות ובעומק בתורת חסידות חב"ד.

במאמר מיוחד שנאמר על ידי אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר השישי מאדמו"רי חב"ד לדורותיהם) משנת תרצ"ה המבוסס על הפסוק בקהלת (פר' י' פס' ד') "אם רוח המושל תעלה בך מקומך את תנח" וגו'.

מסביר (שם) אדמו"ר הריי"צ שכאשר מזדמן ליהודי תפקיד המושל, אז מקומך אל תנח. כלומר: כאשר האדם רוצה להצליח בתפקיד המושל, אזי לא יעזוב, לא יניח ולא ישכח את ענוותנותו בשל התפקיד החדש אליו נכנס, להיפך כאשר יזכור את מידת ענוותנותו גם בהיותו מושל אזי מובטח לו שיתקיים בו המשך הפסוק "כי מרפא יניח חטאים גדולים", הוא יזכה לרפא את תחלואי וחטאי האנשים איתם הוא בא במגע ועליהם הוא מושל.

מביא שם אדמו"ר הריי"צ דוגמא משני מנהיגים בעם ישראל: האחד זכריה בן יהוידע שהתנשא על העם בשל ייחוסו, מעמדו ותפקידו והוכיח אותם קשות, מה שגרם לכך שהעם רגמו אותו באבן. לעומתו יחיזיאל בן זכריה דיבר אל העם בגובה העיניים מה שגרם להערכה ויחס מכבד כלפיו.

זו גם המשמעות הנוספת של המשך הפסוק "כי מרפא יניח חטאים גדולים" כאשר המנהיג בדורו מרפה עצמו מלהשתרר על הציבור ומציב עצמו בעמדת ענווה מולם, הוא מכפר על חטאי אנשי דורו".

בהמשך מבאר אדמו"ר הריי"צ מה קורה כאשר המנהיג צריך להוכיח את העם? איך צריכה להתקיים מצוות התוכחה על ידי המנהיג בצורה הנכונה והמדויקת ביותר כלפי העם?

הדגש אותו ועליו מדבר אדמו"ר הריי"צ הוא על המפגש בגובהה העיניים ומידת האכפתיות ועד כמה באמת נוגע למנהיג ומפריע לו המצב של העם אנשי דורו!..

וכלשונו: (שם) "אמנם עיקר הדגש בתוכחה הוא אשר בעת ההוכחה תהיה הכנעת לב המוכיח, כלומר: שירגיש המנהיג שגם בו קיימת על כל פנים 'בדקות-דדקות' (באופן הכי עדין שיש) שייכות לחטאי אנשי דורו".

ונוסף על כך צריכה להיות הכנעת לב המוכיח לכך שנמצא דבר שלילי אצל אנשי דורו. כי מאחר שהזולת אותו הוא מוכיח עומד במדרגה פחותה במאוד צריכה להיות הכנעת לב המוכיח, מדוע קיים בדורי עניינים שליליים כאלו. שהחשיבות הרבה והדגש צריכים להיות שכאשר הוא מדבר על העניינים השליליים שנמצאים אצל אנשי דורו, הדבר אמור להסב לו צער וכאב. ההתעסקות והדיבור בעניינים השליליים של אנשי הדור צריכים להיות נוגעים אליו ובו לא פחות מאשר לאנשי דורו.

זהו מושא מאלף ללמידה איך במשך כל הדורות המנהיגים שהלכו והתנהגו בדרך הישר עשו הטוב בעיני ה' יתברך, נהגו בבני עמם ביד רמה אך פגשו אותם בגובה העיניים מתוך ענווה ושפלות הרוח זכו לראות הצלחה וברכה בכל מעשי ידיהם!

מנהיג אמיתי יוצר מנהיגים!

הרבי מליובאוויטש מכניס אלמנט עמוק יותר ברעיון העומד מאחורי חילוף המשמרות.

יהושע בן נון התחיל את תפקידו עוד בחיי משה רבינו, משה חנך אותו והעביר לו את כישורי המנהיגות לכל אורך שנותיו כמנהיג.

הרעיון היה להפוך את יהושע למנהיג ולפתח את כישוריו להפוך בבוא העת למנהיגם של ישראל.

משה רבינו ראה, הכיר וידע את תכונותיו של יהושע בן נון, הוא ראה לפניו אדם בעל מאפייני אישיות ותכונות של מנהיג, אבל הם היו חבויים, יהושע בן נון היה 'משרת משה' נחבא אל הכלים, שקט, מופנם, כנוע, משה רבינו חיפש לגלות את אותן תכונות אישיותיות של המנהיג החבוי ביהושע עצמה, רוממות, נשיאותיות!

 משה רבינו הבין שבכדי שהעברת השרביט תתאפשר ותתבצע על הצד הטוב המותאם והנכון ביותר יש לדאוג כבר כעת לכך! יהושע יהפוך למנהיג כבר כעת!

זה סוד מנהיגותו של משה רבינו להכשיר את המנהיג בעודך מנהיג!

התפיסה של מנהיגות בעיני משה רבינו  קיימת אצל כל אדם באשר הוא אדם. בכל אדם יש מנהיג ואותו צריך לגלות!

יונתן זקס היה סטודנט צעיר בקיימברידג' שעה שדרכו רגליו על אדמת ארצות-הברית בשנת תשכ"ח (1968). במהלך שהותו בארץ הגדולה ביקר אצל שורה ארוכה של רבנים גדולים והציג בפניהם שאלות פילוסופיות ואינטלקטואליות. הם ענו לו, כל אחד בסגנונו. יחד עם זאת, רובם ככולם אמרו לו כי הוא חייב לפגוש את הרבי מליובאוויטש. אצלו תקבל מענה אמיתי לכל שאלותיך.

שבועות ארוכים נדרש מיונתן הצעיר להמתין, כדי לזכות לפגישה עם הרבי. כאשר נודע לו כי הרבי יכול לקבלו, הוא שהה בבית דודתו בלוס-אנג'לס. היה זה מוצאי שבת, ומועד פגישתו עם הרבי נקבע ליום חמישי בערב.

הפרוטה לא הייתה מצויה בכיסו, ולפיכך היה על יונתן לבחור בדרך הנסיעה הזולה באוטובוס. לאחר 72 שעות נסיעה, דרכו רגליו על מפתן חדרו של הרבי.

ראשיתה של הפגישה התנהלה כפי שיונתן ציפה. הוא שאל שאלות והרבי השיב לו תשובות. אך לפתע השתנה כיוון השיחה. הרבי ביצע חילופי תפקידים והחל לשאול את יונתן שאלות: כמה סטודנטים יהודיים יש בקיימברידג'? כמה מהם מעורבים בחיים היהודיים? מה יונתן עושה כדי לשתף סטודנטים נוספים בפעילות יהודית?

יונתן מעיד על עצמו כי כמו כל אנגלי טוב, הוא היה מומחה בהמצאת תירוצים מסובכים מדוע אינו עושה כלום. הוא התחיל לומר: "במצב בו אני מוצא את עצמי…" – והרבי, בצעד נדיר, קטע את דבריו: "אף אחד לא 'מוצא את עצמו' במצב. הכנסת את עצמך למצב מסוים ואתה יכול להכניס את עצמך למצב אחר".

הרגע הזה שינה את חייו של יונתן. הוא הגיע לתובנה שהוא עתיד לשוב ולומר אותה פעמים רבות בחייו: אנשים חושבים שהצלחתו של הרבי היא בכך שיש לו אלפי תלמידים. אך האמת היא הרבה יותר עצומה. הרבי יוצר מנהיגים!

יונתן הלא הוא הרב ד"ר יונתן זקס והרב הראשי לאנגליה ע"ה.

'סמכות מאפשרת' לעומת 'סמכות כופה' והשלכותיה על מקבלי הסמכות!

בספרות הטיפולית מתואר ומבואר באריכות אודות הגישה המנהיגותית והסמכותית.

ההבדל טמון ונמצא בגישה שבין סמכות מאפשרת לבין סמכות כופה!

סמכות הנה יכולת של אדם או ארגון, להכפיף דפוסי התנהגות מסוימים על אדם אחר. סמכות נחשבת לאחד מיסודות החברה האנושית, ונתפסת כ-כזו המבטלת שיתופי פעולה מתוך רצון והסכמה. אימוץ דפוסי פעולה כתוצאה מסמכות מכונה ציות, והסמכות כמושג עונה להגדרה הרחבה הרווחת כיום למה היא מנהיגות (ויקיפדיה).

סמכות מאפשרת הנה: היכולת האישית והבין אישית המשתקפת מדמות זו או אחרת היוצרת דרך התנהלותה והתנהגותה קרבה בינה לבין דמויות עליהן היא מטילה את סמכותה!

סמכות מאפשרת כשמה כן היא: יוצרת מרחב מאפשר למקבליה לבחור ברצונם החופשי בדמות הסמכות הרצויה להם.

יתרה מזו הדמות הנשקפת מאחורי 'הסמכות המאפשרת' מעניקה ומולידה את כח הרצון אצל מקבלי הסמכות לחבור אליה ממקום מאפשר בבחירה ומתוך רצון אמתי להגיע להתקשרות וקרבה לבבית הנוצרת ביניהם בשל האפשור בה נוהגת דמות הסמכות מולם ואיתם!

הדגש בסמכות מאפשרת הנה על הדרך בה דמות הסמכות יוצרת את סמכותה!

היא בוחרת לראות את מקבלי הסמכות כדמויות סובייקטיביות עצמאיות בעלות רצונות שאיפות ומאוויים נפשיים ורגשיים, לדאוג ולאפשר להם את זכות הבחירה והחופש בדרך למימוש עצמי!

היא בשום פנים ואופן לא תנסה לכפות את דעתה, רצונה וסמכותה על מקבלי הסמכות. היא תציע, תכוון, תדריך תסייע, אבל בשום אופן לא תחליף את מקבלי הסמכות בביטוי של שלושת לבושי הנפש בחשיבה (מחשבה) עצמאית, בדיבור מלל וביטוי עצמי (דיבור), ובעשיה עצמאית (מעשה)!

לעומת זאת אצל דמות סמכות כופה נראה ונחווה את ההיפך המוחלט בכל הנוגע למרחב המאפשר אותו הם אמורים להעניק ולתת למקבלי הסמכות!

הדמות הסמכותית הכופה פועלת להשגת מטרותיה האישיות ובדרך למימושם באופן בו השותפים לדרך מקבלים את סמכותה ואמורים לבצע להשיג ולעמוד ביעדים שהוטלו עליהם ומהציפיות מהם מתוך יראת כבוד או כניעה עצמית לדמויות הסמכות, ללא יכולת להביא את כישוריהם האישיים והבין אישיים לידי ביטוי, לא יתייעצו אתם, לא ישאלו לדעתם, לא יאפשרו להם להביא לידי ביטוי את יצירתיותם, הם פשוט אמורים למלא את תפקידם!

זו עמדה השוללת והמונעת התפתחות עצמית ועצמאית בדרך למימוש עצמי המביא לידי ביטוי את נפש האדם, ייחודיותו וכישוריו האישיים והבין אישיים! 

דוגמא לדבר נוכל לראות בהבדל שבין דמויות הורים בעלי סמכות מאפשרת לבין הורים בעלי סמכות כופה!

דמויות הורים בעלי סמכות מאפשרת יעניקו לילדיהם את מלא המרחב המאפשר לצמיחה גדילה והתפתחות עצמאית דרך ליווי, הדרכה, הקשבה והכלה. אך בשום פנים ואופן לא יחשבו ידברו או יעשו במקומם!

הם יתנו להם להתמודד עם אתגרים תוך מקסימום תמיכה, אבל לעולם לא יפלו למקום ולמרחב של התבוססות בקושי או ברחמים עצמיים כאשר אתגרים ניצבים למולם, הם יישארו איתנים למול ילדיהם לצד ויחד עם תמיכה רגשית ונפשית מלאה כדי שיצלחו את האתגרים והמשימות בדרכם ובחייהם.

לעומתם הורים בעלי סמכות כופה ייבהלו מהאתגרים בהם פוגשים ילדיהם ומנגנון ההגנה יפעל אצלם שעות נוספות, הם יגוננו על ילדיהם ולא יאפשרו להם את הצמיחה וההתפתחות העצמאית להם הם זקוקים ומייחלים. אמנם הם פועלים מתוך רצון כנה ואמתי לשמור על ילדיהם מצד אחד, אך חוסר מרחב מאפשר להיות מי שהם ולממש את עצמם בחייהם כפי שהם רוצים וצריכים מונע מהם לזכות בעצמאות לה הם מייחלים מאידך!

חובתנו כעם לזכור ולהזכיר למנהיגנו שענווה וצניעות לצד סמכות מאפשרת מהווים את הדרך להצלחה שלנו כעם לאורך הדורות משחר ההיסטוריה של עם ישראל.

התנשאות וזחיחות הדעת ושגעון הגדלות של כוחי ועוצם ידי הם שכרון החושים שלנו לפעמים כאשר ה' יתברך הופך את הקערה על פיה ומשנה את תמונת המצב לטובתנו ב-360 מעלות!

השינוי במשוואה אליו הגענו בתקופה זו הנו שינוי בתפיסה!

התפיסה של אויבנו אותנו השתנתה כעת מקצה לקצה בייחס למסוגלותנו ויכולתנו להכניע אותם. תחושה זו השתנתה אצל אויבנו שכעת הם ומבולבלים וחרדים מאתנו, לאור ההישגים העצומים האדירים והמתוחכמים ותם השגנו בזמן כה קצר, מציאות זו ששינתה את המשוואה, ויצרה את המציאות בשטח והיא עמדת העליונות שהשגנו על אויבנו!

כל זאת כמובן בסיוע ישיר של ה' יתברך שחנן את חיילנו, את מפקדנו ואת מנהיגנו בתבונה ובדעת לנהל אסטרטגיית לחימה, לא מתוך בהלה וחרדה, אלא מתוך יישוב ושיקול דעת מוחלט!

עלינו לזכור שעוד דרך ארוכה לפנינו עד להשגת הניצחון המוחלט והכנעת אויבנו!

ולכן יש לנו מצד אחד את הסיבה הטובה לשמוח על שינוי המשוואה בתפיסה של אויבנו אותנו, אבל לצד זאת לשמור על צניעות, ענווה ושפלות הרוח, לצד הודאה מלאה ועמוקה לה' יתברך על כל הניסים והנפלאות שהוא עושה אתנו!

גישה זו תסייע לנו להמשיך לגבור על אויבנו בכל הגזרות להכניע אותם ולשבת לבטח בארצנו בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש

שנה טובה ומתוקה לכל עם ישראל

מאת מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה