ילדה שלי, אני גאה בך כל כך. את עולה על מטוס בדרך לחוויית ההתקשרות הגדולה של חייך. כן, היית כבר אצל הרבי לא פעם. נסעת איתנו לתשרי כשהיית בת שנה ושנתיים, ואפילו חמש, אבל כזה תשרי עוד לא היה לך.

את נוסעת לחודש שלם של התקשרות, של התארחות, של עצמאות ושל אתגרים. אני בטוחה שיהיה לך מדהים וקשה ומחבר ובודד, הכול יחד. ואת תוכלי לזה. כי את כזאת ילדה של רבי. גדלת לי מול העיניים בקצב מואץ, את יום הולדתך השישה–עשר תחגגי בתשרי עם הרבי, בעזרת־ה'. אני מסתכלת עלייך וחושבת על עצמי בגיל הזה, לא בדיוק התעניינתי בנסיעות לרבי בגילך. אבל אני חושבת שגם אימא שכן נסעה לרבי בנערותה, עדיין הייתה מסתכלת עלייך בהערצה מלווה בעקצוץ של געגוע – איזה תענוג לראות את הדור הזה.

ילדות שלא זכו לראות את הרבי בעיניהן, אך הוא חי וקיים בגוף גשמי בפשטות בעבורן. את נוסעת חדורת אמונה פשוטה ונבונה שהרבי איתך. הוא החיות שלך, הוא המנוע מאחורי הכול, אליו את נוסעת ואיתו את חוזרת. ככה פשוט.

אני רואה אותך בעיני רוחי מסתובבת בשכונה, אחרי לילה לא פשוט בדירה עמוסת נערות כמוך, ועדיין מתעקשת לקום מוקדם ל'סדר חסידות'. מתפללת שחרית עם הרבי כי ככה עושים, גם כל החברות שלך לא יפסידו דקה אחת באור הזה. לימוד, התוועדות, ספק אוכלים, ספק ישנים, וככה חודש, מתמסרת לזכות הזאת שנפלה בחיקך, זכות שעבדת בשבילה הרבה, שחסכת בעבורה שקל לשקל, ועשית כמיטב יכולתך לממן את הכרטיס. אלופה שאת! איפה יש היום ילדים שחוסכים לדברים כאלו?

את תעזבי את כל הנוחות של הבית, את השליחות שלנו, את הידיעה שחסרונך יורגש כאן מאוד, את הסלטים של שבת… ותוותרי על הכול בשביל להיות איתו. מתמסרת, מתבטלת. איזה דור!

אינני שולחת אותך עם משפטי חינוך ומוסר, אני יודעת שתתנהגי באותה דרך ארץ שבה את מתנהגת כאן, אם אצטרך להתחיל לחנך אותך עכשיו, מצבי קשה… אני סומכת עלייך לגמרי, ויודעת שתמשיכי לנהוג בדרכים הטובות שסיגלת לך במהלך השנים.

אולי את עצמי אני יכולה לחנך, ותאמיני לי, אני עובדת על זה קשה. לך אני יכולה רק לשמש דוגמא אישית, ומאחר שאני יודעת מה ראית בבית ומה נתפס בעינייך כנכון וכראוי – אני סומכת עלייך לגמרי ויודעת שתעשי את הדבר הנכון.

את הרוח החיה שאת וחברותייך מביאות לשכונה ודאי שהייתי רוצה להרגיש כאן, אך מאחר שהברכה הזאת שמורה לשכונת המלך, אוותר בהכנעה על האורות האלו, אמשיך בשליחותי ובשגרתי הברוכה, ואתפלל עלייך ועל חברותייך שתצליח דרככן ותזכו לשאת חן וחסד בעיני יושבות המקום. שיראו בכן את כל הטוב והאושר שאתן מביאות לשכונה ויזכו להתברך ממנו. את השקט שהיה בתשרי בשנת הקורונה אף אחת שם לא רוצה לשחזר.

נערה נבונה שלי, כמה אור את מכניסה הביתה כאשר את סופרת את הימים לטיסה, מדברת על החגים בעיניים בורקות, וכל כמה שעות נשמעת קריאת "תשריייי!" מלווה בחיוך ענק ובהתרגשות שיא. איזו דרך נפלאה את סוללת לך ולאחייך הבאים אחרייך ונושאים אלייך עיניים מעריצות, מייחלים ללכת בדרך שאת כובשת בעבורם. מעניין כמה מכם ייסעו יחד בשנה הבאה. את פורצת דרך, את פורצת את הגבולות של עצמך. את ילדה של גאולה, שמזכירה לי כל הזמן ובמיוחד בימים אלו איך הכול היה כדאי, ולו רק בשביל לזכות ולגדל ילדים בדור כזה של גאולה.

יחי המלך!

באדיבות מגזין עטרת חיה