מזה שנים שהן מטפסות במעלה הסולם. שלב אחר שלב. מתנשפות, נאחזות בכל הכוח. כבד המשא שבתרמיל, אך הן מתעקשות להמשיך במסע המפרך, אינן מוותרות.  שלבים… עלייה… ירידה… עלייה.

לפעמים נראה לנו שאנחנו נמצאות למטה, ולא ברור איך אנחנו יכולות לעלות למעלה, ואז ה' יתברך שולח לנו כוחות. ואנחנו עולות. בוחרות לעלות, לצמוח, שלב אחרי שלב, תרתי משמע.

איך עושים את זה? איך מתוך ההתמודדות, מתוך המשברים, מוצאים כוחות לעלות, לצמוח ולגדול?

בואו נקבל כוחות מאלו שהיו שם וצמחו. בחרו להתעקש שלא להישאר למטה, אלא לעלות שלב אחרי שלב.

עמליה, בת עשרים ושבע ואימא לשלושה, מתמודדת עם מחלה קשה שהתפרצה לחייה, ומציירת בעזרת הפה. אליה, גרושה המגדלת לבדה חמישה ילדים ומורה בבית ספר לנוער בסיכון, יצרה ערכה שמשפרת קשרים בין הורים לילדים. הן ישתפו אותנו בתהליך שעברו.

הניסיון

עברתן ניסיונות לא פשוטים בחייכן…

עמליה: לפני שנתיים וקצת החיים שלי השתנו מקצה לקצה, ומאימא וקונדיטורית מתפקדת ופעילה הפכתי לנכה ולסיעודית. עברתי ניסיונות רבים לשיקום. לצערי הם לא צלחו ומצבי רק הלך והחמיר… למרות הקושי העצום סביב המחלה והאתגרים בדרך מצאתי בנכות שלי הזדמנות להעריך את מה שיש לי.

הכול התחיל בסוף ההיריון של הקטנה שלנו. עברתי אירוע מוחי קל שגרם להתפרצות מחלה גנטית נדירה וחשוכת מרפא, שככל הנראה נולדתי איתה, מחלה מאתגרת ולא פשוטה.

הייתי אישה פעילה ונמרצת, אימא שובבה שמתגלגלת עם הילדים בחול, קונדיטורית מצליחה, וגם העברתי סדנאות בפיסול בפלסטלינה לילדים. כיום אני אישה סיעודית שתלויה בזולת 24/7, לא מצליחה לבלוע ומקבלת אוכל, מים ותרופות ישירות לקיבה. לצערי, כל ניסיונות השיקום לא הועילו, וכיום אני משותקת בארבע גפיים ברמות חומרה שונות, מתניידת בכיסא גלגלים ממונע ומחכה בכל בוקר לנס הפרטי שלי.

אליה: עברתי מסכת גירושין לא קלה כלל. הרבה טלטלות נפש ליוו אותי לאורך התקופה. וכך יום אחד באמצע החיים מצאתי את עצמי מגדלת לבד את הילדים. והנה הגיעה שבת ופתאום הייתי צריכה לנהל את שולחן השבת לבד. לספר פרשת שבוע ורעיונות חסידיים. ניהול שולחן השבת והמצב הרגשי הקשה שהילדים היו בו הם ההתמודדות שהביאה לצמיחה בהמשך.

איך את מתמודדת עם המצב החדש?

עמליה: בתחילת המחלה, כשהידיים שלי עוד תפקדו, התחלתי ליצור תכשיטים. הידיים שלי אומנם היו חלשות ורועדות, אבל זה לא מנע ממני להמשיך ליצור. הכנתי הרבה תכשיטים והשתתפתי בירידים לפני פסח. עשיתי מכירות קטנות בבית והתחלתי לרקום לי חלום קטן ולפתוח עסק לתכשיטים. מכיוון שהייתי מרותקת לכיסא גלגלים, החלום הזה העניק לי תקווה מחודשת. לקחתי צלמת מקצועית וצילמנו את כל התכשיטים על דוגמנית, הזמנתי ציוד ודאגתי לפליירים. ממש שנייה לפני שפרסמתי את העסק שלי, הידיים שלי שתפקדו נסגרו ולא נפתחו עוד…

הייתי בדיכאון ולא רציתי לראות אף אחד! הרגשתי שהעולם שלי קרס והתפורר לרסיסים… ואז, החלטתי שאני לא שוקעת. שמתי בצד את מה שאין לי בכאב גדול, עצמתי עיניים וחשבתי על מה שיש לי, מה כן מתפקד ועם מה אפשר לעבוד. כך הגעתי לציור.

אליה: היה לי קשה, אך הבנתי שאווירת שולחן השבת נחקקת בליבם של הילדים, והם יעבירו אותה הלאה, וזהותם היהודית תלויה בכך. אם אוכלים והולכים לישון – זה מה שהם יזכרו. אך אם בשולחן השבת שוררת אווירה משפחתית חגיגית, יש דברי תורה וניגונים, הם ייהנו מהחוויה וירצו להעביר אותה הלאה גם לילדים שלהם. כשהתבוננתי בכך, החלטתי שאני משקיעה את כל כוחותיי בחוויה הזו ולא מוותרת.

בדרך העולה 

מה נתן לך את הכוח לעלות?

עמליה: הכוח לצמוח הגיע מהיופי שיש סביבי, ואני אסביר למה הכוונה.

ליד הבית שלי יש גינה יפהפייה, מלאה בפריחה. באחד הימים נסעתי בכיסא שלי וחשבתי בעצב על החיים היפים שהיו לי ועל מצבי העגום כעת, כשאני נוסעת על השביל במקום ללכת עליו. הסתכלתי סביבי על הפרחים ועל הטבע הקסום שטובל ביופי ובצבע שיד אדם אינה מסוגלת ליצור. וכך בין הדמעות שזלגו לי על השביל עצרתי ואמרתי לעצמי: 'רגע, מי עשה את כל היופי הזה? מיהו שמחזיר נשמה לגוף בכל בוקר מחדש? מי נותן לנו את היכולת לקום, לאכול, לרוץ, לדבר? אלוקים, בורא עולם.

'ואם אלוקים עשה את כל היופי הזה וממשיך ומחיה אותנו בכל רגע ורגע, תגידו לי, זו בעיה בשבילו לגרום לי ללכת, לדבר, לאכול? לא. הוא יכול ברגע אחד להקים אותי'.

ואם כך אינני דואגת עוד. אני שואבת את הכוח שלי מהדברים הקטנים והיפים שיש ליקום הזה להציע, וההתבוננות בכל הדברים הטובים ובכך שבורא העולם כול יכול היא שנותנת לי את הכוח להרים את הראש בחיוך גדול לעוד יום מאתגר.

ההבנה שהקדוש ברוך הוא מחיה ומהווה את העולם בכל רגע ויכול להקים אותי עכשיו ממש ברגע אחד נותנת לי את הכוח לצמוח.

אליה: היה חשוב לי להשקיע בשולחן השבת, וגם לעזור לילדיי בקשיים הרגשיים שלהם. הבנתי שהשיח על הרגשות עם ההורים חשוב לילדים, ושדווקא עם ההורה הילדים יכולים לפתח שיח רגשי עמוק וקשוב.

סיפור ששאבתי ממנו השראה וכוח לעלות: הייתה משפחה שאחד הילדים עזב את הבית. אימו הגיעה לרבי לבקש עצה וברכה, והרבי אמר לה שתשקיע בשולחן השבת. הם השקיעו בשולחן השבת עוד ועוד. אחד האחים שיתף את הילד שעזב שהבית השתנה פיזית ושולחן השבת הוא משהו אחר ממה שהכיר. הוא הגיע להציץ לשבת אחת ולעוד שבת עד שחזר הביתה. השינוי באווירה בשולחן השבת גרם לילד לחזור לבית של ההורים שלו.

נוסף על כך, הדבר שעזר לי יותר מכול הוא הנתינה לאחרים. באותה תקופה תגברתי את המבצעים של נש"ק ב"מרכז שיקום גראבסקי" בעיר, תגברתי שיעורי חסידות שהעברתי לנשים ואת כל ההשפעה והנתינה לאחרים, ההשפעה לסביבה היא שעזרה לי יותר מכול לא להישבר ולא ליפול. להמשיך קדימה.

מטפסת אל היעד

אחרי שמצאת את הכוח לעלות, לאן את מטפסת? מהו המקום שאליו הגעת או שואפת להגיע?

עמליה: ב"ה, אני מוצאת את הטוב ולא מוותרת על האפשרות להמשיך וליצור.

בעזרת מתנדב מטעם מילבת התחלתי ליצור יש מאין וציירתי את המנדלה הראשונה שלי בעזרת הפה. מעבר לזה שזה כיף ליצור, היצירה דרך הפה היא כמו אוויר לריאות בשבילי, וכל נקודה כזו על הקנווס נותנת לי שפע של כוח להרים את הראש לעוד יום מאתגר ולדעת שלמרות הכול אני עדיין יכולה לעשות משהו בעצמי, בעזרת הפה. הידיעה שיש לי יכולת לעשות משהו עם משמעות מעניקה לי הרבה ביטחון וכוח.

אליה: הכנתי ערכה לשולחן שבת. חיברתי בה שיח על פרשה ועל רגשות, וקראתי לה "פרשת דרכים" (נמכרת באתר "הידברות שופס"). בערכה כרטיסים לכל פרשה. בכל כרטיס קטע על הפרשה ושלוש שאלות שפותחות שיח על רגש כלשהו בחוויה האישית של היושבים בשולחן השבת. גם מי שאינו עונה על השאלות, ורק מקשיב לדברים שנאמרים, מפתח שיח רגשי והקשבה רגשית. הערכה מסייעת לפתח שיח רגשי בתא המשפחתי, שהילדים לא יחפשו תשומת לב והקשבה בשדות זרים.

חיבוק אלוקי

תוכלי לספר על רגע מיוחד במסע–חיים שלך שבו הרגשת שה' איתך?

עמליה: האמת, בכל רגע. אני תמיד מרגישה איך הקדוש ברוך הוא איתי, מלווה אותי בכל צעד.

אליה: הרגע שבו הבנתי שברוך ה' הצלחתי לחבר את הילדים ליהדות ולחסידות בדרך כנה ואמיתית ביותר הוא הרגע שבו הרגשתי שה' איתי. שהילדים שלי לא מקבלים את התדמית של ילדים להורים גרושים והם מחוברים ליהדות באווירה טובה.

מילה לסיום.

עמליה: כולנו עוברים דברים – אם זה במעגל הפרטי ואם זה במעגלים רחבים יותר. אני אומרת, קחו לכן רגע, נסו למצוא את הדברים היפים והטובים שיש סביבכן ולשאוב מהם את הכוח להתמודד עם המשברים בדרך.

אם רציתן משהו ולא קרה כמו שתכננתן, אל תרימו ידיים, נסו אחרת, אולי בצורה קצת לא שגרתית, ואולי זה ידרוש זמן רב יותר, אבל זה יקרה! אל תתייאשו, תמיד נסו להתמקד במה שיש לכן, עובד ומתפקד, תעריכו אותו, תודו עליו ועשו בעזרתו משהו.

אליה: הרבי נותן לנו את האפשרות לקום ולהשפיע. ההוראות של הרבי הן באמת מצילות נפשות, אנחנו צריכות לדבוק בהן גם כשהכול טוב ויפה וגם כשקשה.

באדיבות: מגזין עטרת חיה