טובי, תלמידת כיתה י', בעלת הפרעת קשב וריכוז, מנהלת את לוח המבחנים שלה בקפידה. בכל פעם שהמורה מודיעה על מבחן, טובי משבצת אותו בלוח, ומסמנת לעצמה מתי להתחיל להתכונן אליו.

ריקי, תלמידת כיתה ד', גם היא עם הפרעת קשב וריכוז, אינה מוכנה לגשת לשום מבחן, ולא משנה כמה היא למדה וכמה משכנעים אותה שהיא יודעת את החומר.

מה יוצר את ההבדל? 

בפרשתנו מסופר: "ותצא דינה בת לאה", ורש"י לומד מכך: "על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית היתה, שנאמר: 'ותצא לאה לקראתו'… כאמה – כבתה".

התורה מדגישה "בת לאה" (ולא בת יעקב) בגלל מודל מיוחד שלאה אימנו העבירה לבתה דינה.

לאה משתוקקת למלא את ייעודה האלוקי בהקמת בית ישראל, ולשם כך היא לא נרתעת מהקשיים, ופועלת בגדלות נפש אמיתית אף בדרכים לא מקובלות. דינה לומדת מאימה לא להירתע מאתגרים, ויוצאת באומץ להשפיע על הסביבה.

זה המודל שמאמצת טובי מכיתה י' – היא רואה בקשיים שהיא מתמודדת איתם אתגרים שהיא צריכה לנהל, ולא איומים שמהם היא צריכה להימנע (בשונה מהגישה שאימצה ריקי).

במודל הזה יש מה שמכנה אלברט בנדורה, פסיכולוג קנדי־אמריקאי, תחושת מסוגלות עצמית – אמונה ביכולתו של האדם לכוון את חייו לעבר מטרותיו. לממש את עצמו, להגיע להישגים, ובעקבות זאת להשיג תחושה של אושר.

לגונן או לזרוק למים

ההורים משתוקקים לרפד לילדיהם את החיים, שלא יצטרכו לשאת תסכול. קשה להם לראות את ילדיהם מתאכזבים, נפגעים או חסרי אונים.

ואולם, מסתבר שככל שההורה מאפשר לילד שלו לחוות תסכול וקושי לימודי או חברתי, ומאמין בו שהוא יכול להתמודד, ככה גדלה תחושת המסוגלות העצמית של הילד שהוא יכול להשפיע ולפעול מול אתגרי חייו.

לפני שיעקב נפגש עם עשיו, הוא שם את דינה בתיבה ונעל אותה, "שלא ייתן בה עשיו עיניו". הדבר מלמד על כך שהיה בכוחה של דינה להחזיר אפילו את עשיו הרשע בתשובה, לו הייתה פוגשת בו. העובדה שיעקב מנע זאת ממנה, מסביר רש"י, היא שהביאה עליו את התוצאה הקשה, ש"נפלה ביד שכם".

לצד ההגנה היה גם מסר מחליש: "את לא יכולה להתמודד עם זה, זה גדול עלייך. אני צריך לשמור עלייך".

מפתה מאוד לעמוד ולהגן על הילד, אך צריך לשים לב למה שאנו משדרים. לעיתים הגנת יתר (לעזור לילד בהכנת שיעורי הבית, לבנות במקומו מגדל קוביות, או לקפל בעבורו את השמיכה – כשהוא יכול לעשות זאת לבד) תעביר חוויה של חוסר מסוגלות, וזו תביא לירידה במוטיבציה. חשוב לשדר לילד מסר מעצים: "אתה יכול, אתה מסוגל, אני מאמין בך, גם אם זה קשה. כשאתה מתמודד עם דברים שקשים לך, זה מראה כמה אתה חזק".

חיזוקים על הצלחות

לאה אימנו לא רק חשה שהיא עצמה מסוגלת, אלא גם חיזקה את תחושת המסוגלות אצל בתה. היא שידרה לה את האמונה שיש בכוחה לחולל שינוי ולהשפיע על המאורעות בחייה. העבודה של לאה ודינה היא עבודת בעלי התשובה, שנופלים וקמים ומנצחים. הייתה להן היכולת לצאת ולפעול בעולם גם מחוץ לתחומי הקדושה. דינה יוצאת כי היא מאמינה בעצמה, יודעת שיש לה כוחות להביא את בנות הארץ לידי תיקון והתפתחות.

האמונה בכוחות הילד נבנית דווקא כשההורה עומד מרחוק ואומר: "אתה יכול!" ומעניק חיזוק חיובי שמתקף לילד את חוויות ההצלחה שלו. החיזוק יכול להיות מילולי: "כל הכבוד לך שהתאמצת אף שהיה קשה", ויכול להיות לא מילולי: טפיחה על השכם, חיבוק וחיוך.

ככל שהילד יתמודד עם אתגר משמעותי כך תחושת המסוגלות תגדל, וככל שההורה ירחם על הילד וירצה לעזור לו, כך תחושת המסוגלות תקטן.

באדיבות מגזין עטרת חיה