חתונה בזכות שמירת שבת

הגב' שירה אזולאי מתמסרת להביא חיים לעולם למעלה מהטבע, להחיות את ליבן המדמם של משפחות החטופים, ולגלות לרבים את אור התניא קדישא. היא פועלת בנחישות, וחייה הם דוגמה ל"כי קרוב אליך" בנוגע לכל מטרה שהיא מציבה לעצמה.

שירה בוחרת לפתוח את סיפור חייה דווקא בגיל ארבעים. "טרם שמרתי תורה ומצוות. הייתי גרושה כעשור, גרתי עם שני ילדיי, ורציתי מאוד להינשא בשנית".

בצומת הדרכים פוגשת שירה בשליח חב"ד האזורי המציע לה לכתוב לרבי מלך המשיח שליט"א על העניין. "אמרתי לעצמי 'ניסיתי הרבה כל כך, לא יזיק לכתוב לרבי'. התשובה באגרות הקודש עסקה בשמירת שבת.

"בכנות, חששתי ששינוי גדול כל כך יהיה מורכב בעבורי, אם לשני מתבגרים – מור בת השש עשרה ואורן בן השלוש עשרה. וראו זה פלא – מייד כשהחלטתי לקבל עליי לשמור שבת, העניין החל להתקדם, וכעבור כחודש ובחסדי שמיים מצאתי את בעלי. הייתי אז בת ארבעים ואחת. כשנפגשנו לראשונה, הצבתי לפניו סוג של תנאי: אני רוצה עוד ילדים. אם לא מתאים – ייפרדו דרכינו"…

כעבור כשנה נישאו, שניהם טרם שמרו אז תורה ומצוות. לאחר החתונה החלו בתהליך חזרה בתשובה, כל אחד בקצב שלו. "עם נישואינו קיבלתי עליי לכסות את הראש. בתחילה במטפחת, ומאוחר יותר, בהשפעת אחי שהתקרב לחב"ד – בפאה. כמו כן, התחלנו לשמור דיני טהרת המשפחה, הלכות שלא הייתי מודעת לחשיבותן בנישואיי הראשונים".

תשעה חודשים של הקפדה על הלכות טהרת המשפחה, ומשאלת ליבה של שירה מתגשמת: היא בהיריון. כך, בגיל ארבעים וחמש, באופן טבעי לגמרי, תודה לק–ל, היא יולדת את נהוראי. "זה היה המפתח לכל הטוב שהגיע אחריו", משחזרת שירה.

"בעלי עד היום אינו מגדיר את עצמו כחב"דניק, אבל אני התחברתי עוד מאז הכתיבה הראשונה שלי לרבי, שם הכול התחיל. אני מלאת אושר על שזכיתי להיות קשורה לרבי".

הצדיק שליווה את התהליך

אחיה של שירה, שחזר בתשובה לפניה והיה תחילה ליטאי, התקרב במהלך השנים לרב יורם אברג'ל זצ"ל, ועבר עם משפחתו להתגורר בסמיכות אליו בנתיבות. בהמשך, ובהשפעת הרב אברג'ל, הפך לחב"דניק מן המניין.

"בתיווכו של אחי הכרתי גם אני את הרב יורם אברג'ל, והוא ליווה אותי בחלק גדול מתהליך החזרה בתשובה שלי וההתקרבות לחב"ד. בשבועות הראשונים להיריון זה, של נהוראי, אמר לי הרב שהכול תקין ואין צורך בבדיקות חריגות, וכן ביקש להזמינו לברית. מאז ידעתי שיש לי בן… כמו כן, זכינו שהרב יורם בעצמו קבע מזוזה בביתנו בחיפה, מזוזה אשר יקרה לי מאוד ועד היום אני נושאת אותה עימי לכל מקום. מאוחר יותר הנחה אותנו הרב להכניס את נהוראי למוסדות של חב"ד".

"אני רוצה עוד ילדים"

כשמלאו לנהוראי שלוש שנים, זכתה שירה, לראשונה, לנסוע איתו ועם אימה שתחי' לשהות בחצרות קודשנו ביום הכיפורים ובסוכות.

"הגעתי לציון הרבנית חיה מושקא והרבנית חנה, ואמרתי להן: 'אני רוצה עוד ילדים!'. חלק גדול משנות הפוריות שלי הייתי גרושה, בער בי הרצון ללדת עוד. הבטחתי, אם זה יהיה בן אקרא לו מנחם מענדל ואם זו תהיה בת אקרא לה חיה מושקא. ברוך ה', זכיתי בשניהם…" היא מקדימה את המאוחר.

כעבור כשלוש שנים, לאחר מספר טיפולים שכשלו, שירה נכנסת להיריון, ובגיל חמישים ואחת יולדת בן, וייקרא שמו בישראל מנחם מענדל. "מבחינת הרפואה הקונבנציונאלית, סיכויי ההצלחה של הטיפול שאפו לאפס. ראיתי במוחש איך הרבי הולך איתי בכל צעד".

הריון בגיל חמישים ושבע

גם לאחר שתי לידות מופלאות שכאלו, שירה ממשיכה לשעוט קדימה אל מטרת חייה מבחינתה, שאותה כאמור, שטחה לפני המיועד כבר בפגישתם הראשונה – להוריד עוד נשמות לעולם. וכך השתלשלו העניינים:

"לפני כשנתיים, לקראת י' בשבט, קניתי לבעלי כרטיס טיסה לרבי בהפתעה. כך הוא מצא את עצמו אצל הרבי מה"מ, לראשונה בחייו. שלחתי אותו עם הוראות מדויקות מה לבקש, ברוך ה', זכינו להתגשמות בקשותינו זו אחר זו.

אציין כי לבעלי שלושה בנים מנישואיו הקודמים. בת לא הייתה לו, וגם לא חשב שתהיה לו אי פעם…

"באותה תקופה עברנו דירה למגדל העמק. בהשגחה פרטית שמעתי לראשונה על הרב יצחק ידגר ע"ה, שליח הרבי בתענך, אשר זכה שהרבי יורה לו: 'יענה בשמי לכל אלו שפונים אליו, בנוסף שמעביר שמותיהם אליי, ויאמר להם שיקבלו על עצמם מצוות וכו' ויהפך להם לצינור ושפע ברכה לכל המצטרך להם'. רציתי מאוד לשוחח עם הרב ידגר לפחות בשיחת טלפון ולקבל את ברכתו להיריון נוסף. ברוך ה', הצלחתי דרך אחת הבנות שלו להשיג את מטרתי.

"הדבר הראשון שהוא אמר לי היה: 'זה לא השם שלך מהלידה, נכון?' נדהמתי. נקראתי דבורה על שם סבתי שנספתה בשואה, וכשהייתי בצבא החלטתי לשנות לשירה דבורה. מאז נקראתי שירה. הרב המליץ להחליף לדבורה שירה, ואף הסביר שראשי התיבות של שירה דבורה הן מילה שלילית ולכן עדיף לשנות את הסדר. כשביקשתי ברכה להיריון, אמר: 'אל תדאגי, יהיה בסדר, זה יצליח'".

אחרי ארבעה טיפולים שכשלו ביקרה שירה ב–770 בכפר חב"ד, וכתבה לרבי כי היא לפני טיפול נוסף. התשובה שהתקבלה באגרות הקודש הייתה ברורה: הרבי מברך בהיריון תקין ובלידה קלה.

ואכן, הטיפול הצליח, והלא יאומן קרה: שירה נכנסת להיריון כשהיא בת חמישים ושבע…

"המשפיעה היקרה שלי, הגב' הדס קגן, ליוותה אותי ותמכה בי בכל תהליך ההיריון מראשיתו, והייתה שליחה משמיים לחזק אותי גם ברגעים קשים. כך היה למשל בשבוע החמישי להיריון, כאשר באופן בלתי צפוי הובהלתי לבית הרפואה. חשבתי שכבר זהו… הדס ליוותה אותי בדרכי לשם ואמרה בביטחון: 'תגידי שהכול בסדר, ויהיה בסדר!' תודה לה', אכן כך היה, שוחררתי הביתה והכול היה תקין.

הבורא מנהל את העניינים

"השבועות חולפים, אך הרופאים עדיין סקפטיים בנוגע להמשך ההיריון: 'תשמעי, במצב כזה יש חמישים אחוז סיכויי הצלחה', שיננו באוזניי. באחת ההזדמנויות אמרתי לאחות: 'אם הקדוש ברוך הוא רוצה בהריון הזה – הוא יהיה. ואם זה חלילה לא ילך – אמשיך לנסות, לא אוותר…' ברוך ה', המשך ההיריון כולו היה תקין לחלוטין. לא עשיתי שום בדיקה נוספת מעבר למה שהרב גרוזמן שיחי' הנחה אותי בהתאם להוראות הרבי, אמרתי זאת לרופא מראש. מדובר ברופא שאני מכירה מאז ההיריון הראשון שלי – לפני כשלושים ושתיים שנה. כשהגעתי אליו לביקורת האחרונה, הפטיר: 'אין לי מה להגיד לך… הכול תקין, הכול עבר בשלום'. עניתי: 'אתה בהחלט לא צריך להגיד כלום, כי מי שמנהל פה את העניינים זה לא אני ולא אתה, יש אלוקים…'

כך תודה לק–ל התקדם ההיריון בניסי ניסים.

"זו הילדה שלכם, אני רק הכלי"

"מבחינתי הרבי חי וקיים, אני חשה בנוכחותו לצידי באופן שמימי ממש. בכל תהליך ההיריון זכיתי לקבל תשובות ברורות באגרות קודש, אמרתי לרבי שוב ושוב: 'זו הילדה שלכם! אני רק הכלי להוריד כאן נשמות'. לא במקרה היא נולדה בתאריך כה מיוחד.

תאריך הלידה המשוער היה ב' בניסן תשפ"ד. בכ"ד באדר ב' בבוקר דיברתי אל העוברית, אמרתי לה: ׳יש לך זמן עד מחר בערב לצאת, זה יום הולדת של הרבנית׳… דיברתי בלשון נקבה, אף שלא ידעתי את מין העובר, משום שהייתה לי תחושה שזו בת, ידעתי בליבי שתהיה לנו חיה מושקא.

"ברוך ה', זכיתי ללדת בזמן ובטבעיות מושלמת ללא התערבויות. זו הלידה הקלה והמיוחדת ביותר שחוויתי. הקדוש ברוך הוא ידע שאם אגיע לבית רפואה, הרופאים יתעקשו להיצמד לפרוטוקול והעניינים רק יסתבכו… כך נולדה לה חיה מושקא בליל כ"ה באדר ב', בעזרתה של הדולה שלי. כחצי שעה חלפה מתחילת התהליך ועד שהתינוקת המתוקה הייתה מונחת בזרועותיי… האמבולנס התעכב, כשהגיעה ניידת טיפול נמרץ הייתי אחרי הכול. החוויה שלי הייתה עוצמתית ומיוחדת מאוד.

כתוב ששלושה שותפים באדם, פה חשתי כי הייתה שותפה פעילה נוספת, הדולה המדהימה שליוותה אותי – מילי ורטמן מנוף הגליל. זו הייתה הפעם הראשונה שקבעתי עם דולה. בשתי הלידות הקודמות אימא שלי באה איתי ללידה, והפעם בהשגחה פרטית החלטתי לנסות דולה. מילי ליוותה אותי לאורך כל התהליך. נוצרה בינינו כימיה מיוחדת, ועד היום – כמה חודשים אחרי הלידה, נשארנו בקשר חם".

"בדרך שמימית זכינו גם במנחם מענדל וגם בחיה מושקא", מסכמת שירה. "אני חשה כי הקדוש ברוך הוא נתן לי 'סיבוב שני' במתנה… הזדמנות להתחיל את החיים מחדש".

ערכות התניא שליוו את ההיריון

"כשמדברים על ההיריון המופלא של חיה מושקא, אשר התרחש בצל מלחמת חרבות ברזל, אני מוכרחה לשתף באבן דרך משמעותית נוספת אשר ללא ספק תרמה הרבה בריאות לתהליך על טבעי שכזה".

כך השתלשלו העניינים: שמחת תורה תשפ"ד. שירה, אשר מתקרבת לסיום החודש השלישי להריונה, שוהה עם משפחתה בנתיבות. כמו רבים מייד בצאת החג הם נמלטים ושבים לביתם שבמגדל העמק.

"כעבור כחודש, באחד הלילות, חלמתי על החטופים. קמתי בבוקר נסערת, ובליבי החלטה נחושה – להדפיס ספר תניא בעוטף עזה לזכותם".

עבור שירה זו לא הפעם הראשונה שהיא יוזמת ומבצעת פרויקט שכזה – לפני כחמש שנים, כאשר התגוררה עם משפחתה בחיפה, הדפיסה בביתה תניא לזכות בתה הבכורה מור.

"מהרגע שהחלטתי, הכול התקדם במהירות עצומה. התחלתי באיסוף תרומות. רציתי להדפיס ספר מהודר בכריכה קשה, והדבר ייקר את ההוצאות. מעל הטבע ממש, התרגשתי לראות באיזו נדיבות אנשים תרמו, כך שבתוך כמה ימים כיסיתי את כל העלות, כשנים עשר אלף שקלים. קשה להסביר איך הכול זרם בכזו מהירות, חשתי כי הרבי רוצה בזה, והוא אשר מנהל את העניינים.

"ההדפסה בפועל התבצעה בקיבוץ ניר עם, אחי מנתיבות נכח שם בעת ההדפסה. בסוף הספר מודפסים שמות החטופים אשר הספר מוקדש לזכותם, וכן נכתבה הקדשה לזכות החיילים ולהבדיל – לע"נ הנרצחים הי"ד".

בגמר ההדפסה, אשר התרחשה אף היא במהירות לא רגילה, ארזה שירה את ספרי התניא במארז מהודר, עם קופסת עוגיות ביתיות שאפתה בעצמה ומגנט מיוחד שפניו המחייכות של הרבי ניבטות ממנו. בתחתית התמונה הופיע כיתוב: "בטוח בכל ליבו שה' יעזרהו, תחשוב טוב יהיה טוב (הרבי מליובביץ)". הערכה העטופה בצלופן נקשרה בסרט מתנות. שירה וילדיה השקיעו שעות רבות והכינו מאתיים וארבעים ערכות, כמניין החטופים באותם ימים.

מדי מוצאי שבת נסעו שירה ואימה אל התקהלות הבוהמה של תל אביב, במקום שהוגדר כ'כיכר החטופים', עמוסות בערכות היקרות מפז, ובמשך לא מעט שעות חילקו מהן למשפחות החטופים שנכחו שם.

"עברנו ממשפחה למשפחה. היה מרגש לשמוע את תגובות האימהות ושאר הקרובים כשסיפרתי להם שהספר הזה הוקדש לזכות יקיריהם. היו שלקחו עוד כדי לחלק למשפחות נוספות.

"הקהל היה מגוון, נכחו שם שומרי מצוות וקיבוצניקים שנראו רחוקים מכל סממן דתי כאחד. אחת מאלו האחרונים ביקשה הדרכה כיצד לקרוא את הספר. הסברתי לה מה לומר מדי יום על פי החלוקה השנתית של ספר התניא. אישה מקיבוץ בארי אמרה בהתרגשות 'באתם ממש משמיים…'.

"חובש כיפה סרוגה שיתף כי זו המתנה היפה ביותר שקיבל בחייו. מסתבר כי שניים מאחיו שבויים ואחד מהם אף איבד את כל משפחתו בשמחת תורה… לצערנו אחד מהשניים כבר אינו בין החיים. תגובות אלו ועוד רבות רוממו אותי מאוד והמריצו להמשיך ולחלק ערכות בכל הזדמנות.

"בהמשך הוזמנתי לריאיון בערוץ 14, ושיתפתי בפרויקט החלוקה המיוחד במינו. מייד אחרי הריאיון קיבלתי עשרות שיחות טלפון מאנשים המבקשים לקבל את הספר המיוחד. למעשה, חלק מהחטופים הם מאותה המשפחה, ואנו חילקנו ספר לכל בית אב, כך שנותרו ספרים רבים. עשיתי מאמץ לשלוח לאן שרק יכולתי. כך למשל פנתה אישה מהרצליה: 'אין לי מושג מהו תוכנו של הספר, אבל אני רוצה אותו אצלי'. היו כאלו שביקשו את ספר התניא לטובת בית הכנסת שלהם".

מסע השליחות – יוזמה, הדפסה, אריזה וחלוקת ספרי התניא המופלאים – שבו השקיעה שירה משאבים בלי חשבונות, הוא אשר ליווה אותה לאורך ההיריון המתקדם. "אני מאמינה כי הפרויקט העצום הזה שקיבלתי עליי חיזק את ההיריון ושמר עליו מכל משמר עד לסיומו בבריאות מלאה, ברוך ה'. הכול זרם והתקדם במהירות הרבה מעבר למצופה. התרחש כאן מהלך אלוקי, שבהשגחה פרטית זכיתי שייעשה על ידי", חותמת שירה בהתרגשות.

להאמין ולעשות!

"כל אחת יכולה ללמוד מהסיפור האישי שלי מהו כוח רצון אמיתי. הטיפולים הרבים שעברתי עלו לא מעט כסף ודרשו ממני כוחות עצומים. אולם אני הייתי נחושה, לא התחשבתי בגיל הכרונולוגי שלי. ברור לי שכשאדם רוצה משהו מעומק הלב, הקדוש ברוך הוא עוזר לו. הנקודה היא להיות באמונה שלמה שבורא עולם יכול הכול, ובשלב הבא לעשות כל שביכולתנו למען המטרה".

באדיבות מגזין עטרת חיה