מחבת ברזל

עשרה בטבת.

היום שבו החל המצור על חומת ירושלים. תאריך שבו החל שלב מחריד ומכריע בחורבן הבית ועיר הקודש. מצור ממושך של הצבא הבבלי העצום שנמשך כשנה וחצי עד לבקיעת החומה, בשבעה עשר לחודש תמוז.

המצור הזה לא נחת בהפתעה, קדמה לו התרעה אלוקית. ה' התגלה לנביא יחזקאל והורה לו לבצע אקט סמלי: לקחת מחבת ברזל ולהניח אותה כאות למצור העומד להתרחש סביב חומת העיר הבצורה, אם העם לא ישוב מדרכו הנלוזה.

הרבי שליט"א מציין בשיחה (בעשרה בטבת ה'תשנ"ב) שהמוצג הסמלי למצור הוא ברזל, הרומז לחורבן הבית. ברזל הוא חומר שלא נעשה בו שימוש בבניית המקדש. לא שילבו אותו בבניין, ואפילו קולם של כלי מלאכה מברזל לא נשמע בתהליך הבנייה. זאת מכיוון שהברזל, שממנו יוצרים כלי מלחמה, הוא סמל לרצח ולהרג, סמל לאומה האדומית החיה על חרבה.

כך נתקן את הברזל השלילי

הרבי מלך המשיח אומר שהתיקון מגיע דווקא באמצעות ברזל של קדושה:

תלמידי החכמים נמשלו לברזל, כפי שכתוב: "ארץ אשר אבניה ברזל – אל תקרי אבניה אלא בוניה". הם מגלים את עוצמות ה"ברזל" – את החוזק ואת התוקף – של עצם נשמתם, וכך מבטלים את הברזל הלעומתי, שהוא קשיות עורפו של היצר הרע.

בעבודת ה' הדבר מתבטא גם בשמירה ללא פשרות על שלמות התורה, "אני חומה זו תורה", באופן של תקיפות – "ברזל" של קדושה.

שפחות עוקפות גבירות

תחזיקו ראש, ונצלול יחד לעומק מעיינות הקבלה והחסידות:

העם שלנו מתחיל בעצם מארבע אימהות – נשות יעקב אבינו שילדו לו את שנים–עשר השבטים.

המילה "ברזל" טומנת בחובה את ראשי התיבות של שמות נשי יעקב, האימהות של י"ב השבטים – בלהה, רחל, זלפה, לאה.

כנגדן יש ארבע מהויות בצד ה'נשי' של כוחות ה'קליפה' המנגדות לקדושה, המרומזות בפסוק "עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל", שהן הצד הלעומתי של ארבע האימהות הקדושות.

גם סדר האימהות במילה "ברזל", כשהשפחה מופיעה בעזותה לפני גבירתה (בלהה לפני רחל וזלפה לפני לאה), נראה כמופע בסטייל של הצד הלעומתי – "שפחה כי תירש גבירתה". ואולם גם בקדושה יש סדר של "ברזל" – שבו השפחה ניצבת לפני הגבירה אך כמעלה!

כהקדמה לכך נציין את מעלת אימהות האומה על האבות, כמו שנאמר לאברהם: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", "שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות" – בדומה למצב שיהיה בגאולה, כשתתגלה מעלת האישה על האיש – "נקבה תסובב גבר" ו"אשת חיל עטרת בעלה", כי ספירת המלכות – הספירה המסמלת אישה, תתעלה למעלה מכל הספירות.

והאבות? הם זכו לטעימה מהגאולה.

כך גם בנוגע למעלת השפחות לגבי הגבירות (בלהה לפני רחל וזלפה לפני לאה), שנרמזת בכך שרחל נתנה את שפחתה (בלהה) ליעקב ואמרה: "ואיבנה גם אנכי ממנה". ההסבר לכך: האימהות מקבילות רוחנית לספירת המלכות כפי שהיא בעולם הנעלה ביותר המכונה 'אצילות' (הקרוב והמאוחד ביותר עם הבורא), ואילו השפחות מקבילות לספירת המלכות כפי שהיא יורדת לעולמות הנמוכים יותר – בריאה, יצירה ועשייה (עולמות שבהם הנברא חש יותר את מציאותו ופחות נרגש האין סוף האלוקי).

על כך נאמר: "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה". האבות, הבונים את המלכות באמצעות הנישואין שלהם עם האימהות, לא רצו מצידם לשאת את השפחות, כי מאסו בירידה לעולמות הנחותים יותר (עניין השפחות), ולמרות זאת, דווקא על ידי נישואיהם עם השפחות נעשו הבניין והעלייה של המלכות בשיא השלמות! ("שפחה כי תירש גבירתה" – במובן החיובי).

תעלומת הברזל בחומרי המקדש

תורת החסידות מסבירה מדוע בית המקדש נבנה מאבנים דווקא (שלא כמו המשכן שנבנה מעצים) – מכיוון שהייתה בו מעין השלמות העתידית, שאז ספירת המלכות, הספירה הנמוכה ביותר, תהיה למעלה משאר הספירות ("אשת חיל עטרת בעלה"). לכן המקדש נבנה מאבנים – דומם, שמורה על ספירת המלכות, ולא מעצים – צומח, שמורה על הספירות שמעליה, וגם לא מברזל המצוי פיזית למטה מאבנים, ומסמל את ספירת המלכות בירידתה לעולמות התחתונים.

ואולם, במקדש העתידי תתגלה מעלת המלכות בירידתה לעולמות הנמוכים יותר. היא תתבטא בחוזק ועוצמה של ברזל, שהוא חזק יותר מאבנים, "ארץ (ספירת המלכות) אשר אבני' ברזל", כמעלת השפחות לגבי האימהות המרומזת בראשי התיבות "ברזל".

ואולי אפשר לומר ששלמות הברזל שבקדושה שבבית השלישי תתבטא (לא רק בעוצמתו הנצחית, אלא) גם בעובדה שהבניין יהיה עשוי לא רק מאבנים אלא גם מברזל, שיהפוך לחלק אינטגרלי מהבניין עצמו:

בבניין המשכן ובתי המקדש הראשונים לא נעשה שימוש בברזל – כי הוא סמל ההחרבה; לעומתם, המקדש העתידי, הנצחי, לא ייחרב – ואין מקום לחשש מהשליליות שבברזל, כי לעתיד לבוא תתבטל מציאות הברזל השלילי עם השלכותיה, לא יהיה עוד רוע או מוות, וממילא בבניית המקדש ישולב גם ברזל, כדי להדגיש את המעלה ואת השלמות שבהפיכת הברזל שהחריב בתי מקדש לברזל שנעשה חלק מבניין הבית עצמו.

זהו ההסבר לתעלומה המופיעה בספר דברי הימים בנוגע לפעילות דוד המלך בהכנת הדרוש לבניין המקדש:

דוד הכין בין השאר כמות עצומה של ברזל, אף על פי שהבית הראשון והשני לא נבנו ממנו: "הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹקַי הַזָּהָב לַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לַכֶּסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת לַנְּחֹשֶׁת הַבַּרְזֶל לַבַּרְזֶל גו'", "וּבַרְזֶל מֵאָה אֶלֶף כִּכָּרִים" – כי השימוש בברזל הזה, ובשלמות, ייעשה במקדש העתיד להיבנות על ידי דוד מלכא משיחא.

פינוי בינוי: חורבן לצורך בניין

מסכם הרבי שליט"א כי חורבן המקדש באמצעות ברזל של הצד הלעומתי אומנם נראה חורבן, אך הוא הפתיח להקמתו בברזל של המקדש העתידי.

עמנו המושלם נוצר מי"ב השבטים בני ארבע האימהות – "ברזל" דקדושה, ומכונה "אבניה ברזל": "אבניה" גם מלשון "בן", הבנים של "ברזל" – שעל ידי החוזק והתוקף שלנו בכל ענייני הקדושה אנו הופכים את הברזל הלעומתי שהחריב את המקדש לברזל של קדושה בבניין המקדש העתידי.

המטרה האמיתית של החורבן הייתה בניית בית שלישי, יציב ונצחי, ששלמותו תתבטא כשיבוא הברזל על תיקונו, והמוות והרוע יעקרו מן העולם. אז יישאר רק הטוב שבברזל, העוצמה והחוזקה שלו, ולכן בבית השלישי יהיה שימוש נרחב ב"ברזל" והוא יהיה בית חזק ונצחי.

ליידיס פרסט לגאולה

למלחמה הנוכחית קוראים "חרבות ברזל" ולא לחינם. אולי זה בא לאותת לנו שעלינו, הנשים, להביא לניצחון במלחמה באמצעות פעולות רוחניות עוצמתיות?

במאמר זה הבנו את המשמעות המיוחדת שיש לברזל ואת הקשר אלינו, הנשים, צאצאיות של אימהות הברזל.

עלינו לנצל את ה"חרבות", את עוצמות הברזל שלנו, כדי לבצר את ביתנו כך שחומות התורה והיהדות שלו יהיו חזקות ועוצמתיות. לחזק את סביבתנו בקיום המצוות המיוחדות לנשים: הפרשת חלה – כשרות, הדלקת נרות שבת וטהרה. נשמור על צניעותנו ולא נפקיר שטחים אישיים לעיניים זרות ונזכה לגאולה שהובטחנו שתגיע בזכות נשים!

אז תתבטא השלמות גם אצלנו, כשיקומו לתחייה שלושת האבות, ועימם האימהות כולן (אף שרה ורבקה) וגם יהודי כל הדורות, ונבוא כשהרבי מלך המשיח בראשנו לארץ הקודש, "ארץ אשר אבניה ברזל", ושם – לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש השלישי, שבו תהיה השלמות המרבית של ה"ברזל" בקדושה, והלוואי שזה יקרה בקרוב ממש בזכותנו הנשים!

באדיבות מגזין עטרת חיה