השבוע נקרא בפרשת ויחי

אחת התופעות היותר מעניינות במרחב החיים הנה הפרשנות שאנו נותנים לאירוע כזה או אחר שקורה לנו, שאנו שותפים בו, או שנקלענו אליו..

לפעמים אנו ממהרים מידי לנכס ולייחס את מה שאירע ואת מה שהתרחש סביבנו אלינו ואל חיינו ולהעניק לאירוע פרשנות מרחיקת לכת..

מה משמעות הניכוס והייחוס והפרשנות אותם אנו בוחרים להעניק לאירועים שונים בחיינו? ומה הם מספרים עלינו?

לשם כך נקדים את אחד האירועים המעניינים בפרשת השבוע עת נאסף יעקב אביהם אל עמיו וכעת מקנן בליבם של אחי יוסף החשש שמא יוסף יגמלם רעה, כפי שמפורש בכתוב:

 "וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ"

רש"י על אתר מפרש:

וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם – מַהוּ וַיִּרְאוּ? הִכִּירוּ בְּמִיתָתוֹ אֵצֶל יוֹסֵף שֶׁהָיוּ רְגִילִים לִסְעֹד עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְהָיָה מְקָרְבָן בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אָבִיו, וּמִשֶּׁמֵּת יַעֲקֹב לֹא קֵרְבָן.

לוּ יִשְׂטְמֵנוּ – לוּ מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "שֶׁמָּא" וְאֵין לוֹ עוֹד דּוֹמֶה בַּמִּקְרָא. וְהוּא לְשׁוֹן אוּלַי.

בעל הטורים ורבי עובדיה מברטנורא מביאים את דברי המדרש המפרש את חששם של האחים כעת כך: כשחזרו בני יעקב מלקבור את אביהם עברו ליד הבור אשר הושלך בתוכו יוסף ומיד הלך יוסף אל הבור ובירך 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה' ואז יראו ופחדו כי אמרו הבור שראה הזכיר לו מה שעשינו לו וכעת ישיב לנו כגמולנו.

לאור הפרשנות אותה העניקו האחים למה שקרה סביבם ואיתם כעת מצדו של יוסף לאחר מות אביהם ולאור חששם ופחדם מהבאות, האחים ממהרים ליוסף בניסיון למנוע את השבת הגמול מצדו של יוסף אליהם וכלפיהם וכך מתארת התורה את הדו שיח ביניהם:

"וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר. כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו. וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים".

יוסף מוצף רגשית ובוכה על הדרך בה האחים חווים אותו, חושבים עליו ומהפרשנות אותה הם מעניקים לחווייתם אותו, והוא ועונה להם באצילות נפשו בתבונת מוחו וברגישות לבו..

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי. וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב".

רש"י על אתר מפרש זאת כך:

כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי – שֶׁמָּא בִּמְקוֹמוֹ אֲנִי, בִּתְמִיהה? אִם הָיִיתִי רוֹצֶה לְהָרַע לָכֶם, כְּלוּם אֲנִי יָכוֹל? וַהֲלֹא אַתֶּם כֻּלְּכֶם "חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה" וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה", וְהֵיאַךְ אֲנִי לְבַדִּי יָכוֹל לְהָרַע לָכֶם!?

ניתן לראות איך יוסף לוקח את נקודת המבט הייחודית שלו ומאיר בה, איתה ועל ידה את עיניהם של אחיו ולוקח אותם בחוויה לעולם אחר..

נקודת המבט והפרשנות של אחי יוסף מעידה על כך שהם כלל לא מבנים ולא מכירים את העולם הפנימי של יוסף אחיהם המרומם מהם ללא שיעור והיכר.

יוסף בדרכו הייחודית מנסה לשקף לאחיו איך הוא בחר לראות את האירועים שעברו עליו ואיך להתייחס אליהם ואיזו פרשנות להעניק להם!

אני בסך הכל צינור להמשיך ולגלות את רצון ה' יתברך בעולם, ואם הוא יתברך חשב שהדרך לכך עוברת בתלאות והייסורים אותם עברתי כנראה שיש לכך משמעות עבורי..

ואכן בסופו של יום גיליתי שכל מה שקרה היה כדי שאוכל להיות השליח עבורכם ועבור העולם כולו 'לְהַחֲיֹת עַם רָב' ברעב שבא על העולם ב- 7 שנים הבאות.

העיסוק של יוסף הוא לא בשאלת האחים ובחששם האם כעת הוא מתכוון לגמול להם על כל מה שעשו לו, אלא בכך שכל האירוע שעברתי בכלל לא קשור אליכם הוא קשור לה' יתברך שגלגל את הסיפור בדרך הזו כדי שיהיה רווחה לעולם השרוי בשנות בצורת.

להיות נתון תחת משהו ולהתמסר למישהו שגדול מאיתנו!

אני מוצא את עצמי במרחב הטיפולי לא אחת שומע ומאזין ללא מעט סיפורים ממתבגרים, ומזוגות נשואים, על חוויות החיים השונות, לא אחת יצא לי לראות ולשמוע את צורת התפיסה ואת דרך החשיבה שלהם שעל פניו עוסקת בחוויה הסובייקטיבית שלהם ובתחושות העולות מהם בעקבותיה.

לדוגמא: אשה אחת שסיפרה על כך שבעלה עסוק וצופה בתכנים לא צנועים והיא חשה חוסר אונים אל מול המציאות הזו ולא יודעת מה עליה לעשות.

היא ניסתה לא פעם להעיר לו על כך ולשדל אותו להפסיק לעסוק ולצפות בתכנים אלו אך ללא הועיל זה גדול עליו היא אמרה לי, הוא לא מסוגל להפסיק הוא ממש מכור לתכנים המעוותים הללו!

היא חשה כי ממסד הנישואין הקדוש והטהור עליו חלמה מתרסק לה אל מול עיניה..

ניסיתי לברר קצת על הרקע מחייו של בעלה, על ההתנהלות שלו ועל דרכו בעולם, על ממסד הקשרים האישיים והבין אישיים שלו עם העולם החיצון, על היכולת לבסס קשרים משמעותיים, קשרים אינטימיים עם חברים, עם ילדיו, בזוגיות, על מנעד השפה הרגשית שלו והתפתחותה, ועוד..

היא סיפרה על בעלה ועל נסיבות חייו, מדבריה עלה כי בעלה סבל בילדותו מנטישה של אמו, בנסיבות טרגיות, והוא לקח את האירוע קשה כשהיא נפטרה, ומאז התפתחה אצלו טראומה והתפתחה אצלו חרדת נטישה, הוא מתקשה לתמלל רגשות ונראה מנותק רגשית, הוא חושש לבסס קשרים משמעותיים ואינטימיים בשל החשש לשוב ולחוות נטישה!

הסברתי לה כי הבריחה שלו למרחבים ולתכנים לא צנועים ומעוותים נובעת מהצורך לייצר את אשליית המרחב האינטימי לו הוא זקוק אך ממנו הוא נרתע!

הוא בורח למרחב הווירטואלי המספק לו אשליה רגשית לזמן קצר, אך זו חולפת במהרה ושוב עולה לו הצורך לחפש אחר תחושת האינטימיות לה הוא זקוק ולקשרים המשמעותיים הנעדרים מחייו.

הוא זקוק לטיפול אמרתי לה וסכמתי את דבריי זה לא קשור אלייך, אין לו שום צורך לחפש אחר קשרים נוספים מעבר ומחוץ לחיי הנישואין, הוא מתמודד עם אתגר שגדול ממנו וזקוק לעזרה מקצועית!

בדוגמא הזו אנו יכולים לראות ולחוות את המצוקה העצומה הנפשית והרגשית שהציפה את אשתו מכך שחיי הנישואין שלה מתפרקים עוד רגע וממקום כל כך לא צפוי.

אך כאשר שמעה את המשמעות העומדת מאחורי מעשי בעלה והפנימה אותה, חשה הקלה, היא הפסיקה לתפוס את האירוע לראות ולחשוב עליו ממקום אישי, ולהעניק לו פרשנות סובייקטיבית.. בעלי לא עושה את מה שהוא עושה בשביל לפגוע בי ובקשר שלנו, מעשיו לא מופנים נגדי, הוא  פועל מתוך מצוקה אישית, הוא לא שולט בכך, הוא מתמודד עם אתגר אחר ושונה לגמרי ממה שחשתי וחשבתי עד כה!

כך ממקום בו חשה כי בעלה עושה מעשה חמור ופועל נגדה ונגד חיי הנישואין המשותפים להם, הבינה שבעלה נתון במצוקה אמיתית ועמוקה והיא צריכה להתגייס ולסייע לו לקבל עזרה מקצועית!

כעת כאשר היא מאפשרת לעצמה להתבונן על האירוע ממקום שונה, המאפשר לה לראות ולהבין את משמעות הדברים בצורה שונה ממה שתפסה והבינה עד כה, היא יוצרת מרחב מאפשר בנפשה להתגייס ולסייע לבעלה באמת, ולהוביל אותו בסופו של יום למקום הרבה יותר טוב בחייו ובחייהם המשותפים!

כל עוד ההתבוננות על האירוע לא תהיה ממקומו של בעלה, אלא מעיני שכלה והמיית לבה היא תוצף נפשית ורגשית ותשקע אל תוך הקושי הפוקד ומציף אותה ולא תוכל לסייע לבעלה באמת! שניהם ישקעו אל תוך האירוע והפיצוץ ביניהם לא יאחר לבוא! 

באירוע אחר: סיפר לי נער מתבגר על קשר חברי משמעותי, קרוב ועמוק שהיה לו עם חבר ילדות וכעת החבר הפסיק את הקשר אתו באופן פתאומי ודי לא צפוי, והוא לא מצליח להבין למה? על פניו הוא מספר לא היה משהו חריג שקרה ביננו שיכול להסביר את מעשיו!

הוא חש מתוסכל, פגוע, אך בעיקר חש חסר אונים, הוא לא הצליח להתמודד עם חוסר ההבנה וחוסר ההיגיון העומד מאחורי מעשיו של חברו משכבר הימים..

שוחחנו על הקשר שלהם וניסית לברר בעדינות האם ישנו בכל זאת משהו שקרה ביניהם, שהוא אמר לו, עשה לו? מהר מאוד הבנתי שאין וכנראה שלא אמצא את שבקשתי כדי לנסות ליישב את חוסר ההיגיון שהוא חווה וחש ממעשיו של חברו, אכן לא קרה ביניהם כלום!

חייכתי אליו פניתי ואמרתי לו, יופי עכשיו רווח לי.. הוא הסתכל עלי בעיניים פקוחות ופעורות מה אמרת הוא שאל?

התנצלתי ואמרתי שהתכוונתי שעכשיו אני מבין שזה לא קשור אליך.. הוא שוב לא הבין מה אני מנסה לומר ושאל כן את זה אני כנראה גם הבנתי, אבל איך זה עוזר לי כעת?

אמרתי לו תראה, עם הכאב והקושי לשאת את הפרידה מחבר ילדות כל כך יקר לא קל להתמודד, אבל יש משהו שאכן מקל את היכולת להתמודד עם הסבל וחוסר האונים שעומד מאחורי חוסר ההיגיון במעשיו של חברך, העובדה שזה שלו ולא שלך!

כשהוא בחר להיפרד ממך ולהתיר את הקשר העמוק שהיה ביניכם, הוא לא עשה זאת בגללך, אלא בגלל סיבה מסוימת שהיא שלו ושלא אפשרה לו להמשיך את הקשר איתך כעת!

אנחנו לא יודעים אמנם מה הסיבה ויכול להיות שגם לא נדע, אבל אתה יכול לפחות לשחרר את החלק המצפוני הרגשי נפשי שמעיק עליך מכך שאולי זה קשור אליך באיזו שהיא צורה!

כשאתה מתמודד עם קושי עמוק ככל שיהיה, זה לגמרי סובייקטיבי, ולגמרי לגיטימי ואנושי, אך לקושי יש השלכות רגשיות ונפשיות עליך וזה לא פשוט בכלל…

אבל כשאתה מזכיר לעצמך בכל פעם מחדש שהקושי הזה פוגש אותך ומציף אותך, שסיבת הקושי לא קשורה אליך, לבחירה כל שהיא שעשית, למעשה מסוים שבגינו הקושי הזה פקד אותך, אתה משחרר את עצמך מהמצפון הרגשי והנפשי שבתוצאות המעשה והשלכתו עליך, ומה שנשאר איתך זהו הקושי הרגשי והנפשי האנושי המספר על אדם שחווה חוויה לא נעימה ואף קשה מנשוא!

בכך אתה מאפשר לעצמך להשתחרר מהמועקה והקושי, ככל שיעבור הזמן הקושי והמועקה יחלשו ובסופו של דבר הם יחלפו להם..

אלו היה לך חלק במעשה ובנסיבותיו והיית יכול לשייך ולייחס את עובדת הפרידה בכך שעשית או אמרת משהו לא ראוי שהביא את הפרידה הזו, אז המצפון הרגשי והנפשי לא היה מניח לך!

היכולת להפריד את ולהיפרד מהחוויה הנפשית והרגשית ולהתעלות מעל האירוע מתוך הבנה ברורה שזה לא קשור אלי, לא ממש תלוי בי, ולא בשליטתי, היא זו המסייעת לנו לא להתערבב רגשית באירוע אותו חווינו ובהשלכות שהוא מביא עמו אל חיינו ולחוש מצוקה בשל מעשה של מישהו אחר קרוב אלינו ככל שיהיה וחמור ככל שיהיה!

היא עוזרת ומסייעת לנו לחוות ולעבור את האירוע באופן שונה לחלוטין ממה שהיינו יכולים לעבור אותה אילו נשענו על המנעד הרגשי המציף ומעורר את המצפון ומפרק אותנו מבפנים!

היכולת להבין שיש משהו גדול מאתנו באירועי החיים ובנסיבות האירועים הפוקדים אותנו, והעובדה שאירוע זה או אחר בא לפתחינו, אין בו כדי להעיד או ללמד שאנחנו נושאים באחריותו, ובכך לגייס לחינם את המצפון שלנו אל סערת האירועים הפוקדים אותנו! 

ככל שנמנע מלייחס, לנכס, ולשייך את תוצאות ונסיבות אירועי החיים הפוקדים אותנו אל מישהו כזה או אחר ונתלה בהם את מצפוננו ולהיפך נביט אל אירועי החיים מנקודת מבט גבוהה ומרוממת יותר, נייחס, ננכס, ונשייך את האירועים אל יד מנחה ומכוונת, נישא עיננו כלפי מעלה, ניתן את דעתנו ולבנו אל מקום ומרחב בו אירועי החיים הפוקדים אותנו מונהגים מכוונים ומובילים אל מקום טוב יותר עבורנו, גם אם אנו לא רואים או מבינים את ההיגיון העומד מאחוריהם, לא מבינים את משמעותם, ולא תופסים את כוונת המכוון!

כאשר אנו נתונים תחת משהו ומתמסרים למישהו שגדול מאיתנו, כאשר אנחנו מאפשרים לה' יתברך להיות זה שמוביל אותנו בדרכו שלו אל עבר היעד או הייעוד שהוא רואה בו את הטוב ביותר עבורנו!

אז נוכל לשחרר את החוסר אונים, את התסכול, את הכעס, את הכאב, את העצב, מאירועים הגדולים מאתנו הגורמים לנו להתפרק נפשית ורגשית בשל היותם לא הגיוניים, לא מוכלים, לא אפשריים עבורנו! 

 ברגע בו אנו מבינים שהאירוע הגדול מאיתנו הפוקד אותנו לא קשור אלינו, לא בא בגיננו, לא התרחש בשל מעשינו, ומשחררים את השליטה מעל הסביבה שלנו בניסיון לחפש הסברים או אשמים לאירוע, אנו קושרים את עצמנו באותו רגע ונתונים לאחריות של משהו ושל מישהו שגדול מאיתנו, מתוך הבנה שהתנהלות ובחירה זו תוביל אותנו למקום אליו אנו אמורים להגיע בסופו של דבר ורק טוב יצמח לנו מכך גם אם כעת אנחנו לא רואים או מבינים את הטוב שבכך..  

זה מה שיוסף ניסה להסביר לאחיו בדבריו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי. וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב".

אני לא יכול ולא רוצה לפעול ממקום וממניע אישי רגשי ונפשי בו אני נתון כתוצאה ממה שקרא לי, הכאב הוא עצום, הקושי הוא רב, אבל זה לא קשור אליכם!

נקודת המבט שלי לכל האירועים שעברתי מסתכמת ב-כאן ועכשיו בו אני נתון ואליו אני מסור, 'להחיות עם רב'!  

כל המסע המפרך, המטלטל, המייסר, הכואב, והנורא שעברתי שייך למטרה שאליה הגעתי כעת לדאוג לכם ולכל יושבי הארץ למזון בשנות הרעב הפוקדות את העולם כעת!

נכון אתם אלו שהעברתם אותי את כל הטלטלה העצומה הזו עד שהגעתי הנה, אבל כשאני רואה את יד ההשגחה המכוונת שהביאה אותי הנה ואת מטרתה ואני מבין את משמעותה, אני יכול להפריד ולהיפרד מהמעשים הקשים הנוראיים והמטלטלים שהעברתם אותי, ולקחת את הבעלות על סיפור חיי ולהעניק לו נרטיב אחר, חדש ומשמעותי עבורי 'הטלטלה הגדולה בדרך אל תפקיד חיי'!

כך שאין ולא באמת היה לכם איזה שהוא חלק בסיפור הזה, ובשל כך אני לא מתכוון לגמול לכם על מעשיכם, להיפך אני אגמול לחייבים טובות!

זו בחירה שתופסת, רואה ומבינה את ההתנהלות בחייה באופן אחר, שונה וייחודי. בחירה הנשענת על השחרור מהאירועים הגדולים, הלא מובנים, הלא מוכלים, הלא הגיוניים בחיינו לטובת משהו ומישהו הגדול מהאירועים עצמם, זה המפגיש אותנו עימם, זה המנהל אותם, זה המוביל אותנו דרכם אל המרחב הטוב עבורנו ה' יתברך!

אז כאשר אנו מגיבים אל האירועים הללו מתוך רצון למצוא את 'ההיגיון שבשיגעון', בחיפוש אחר אשמים באירוע, בניסיון ליישב את הסכסוך הפנימי הסוער והגואה בנו לאור האירוע הגדול מאתנו, אנו קושרים עצמנו אל האירוע ומושכים את עצמנו למטה אל האירוע ונותנים לו לנהל אותנו!

הוא מצדו יעשה זאת בצורה פנטסטית כאשר יוביל אותנו לפרץ של רגשות גועשים שוצפים ורועשים בתוכנו, כאב, כעס, חרטה, בושה אשמה, עצב, ובכך יותיר אותנו חסרי אונים, יעמיק וינציח עבורנו את היותנו קורבן לנסיבות האירוע!

יוסף מעביר לאחיו את המסר בצורה הברורה והחדה ביותר, אני לא קרבן לנסיבות ואירועי חיי, להיפך אני מעצב את חיי דרך האירועים שפקדו אותי!

כיצד מינף אביי את הטרגדיה הגדולה בחייו כאשר נפטרו עליו שני הוריו?

רבי יעקב יצחק מפשיסחא (1766-1813), הידוע בעולם החסידי בתואר "היהודי הקדוש", היה נוהג ללמד את תלמידיו תורה. כל אימת שעלתה שאלה קשה, הוא היה מתרכז היטב ולעתים נשאר שקוע במחשבותיו במשך חצי שעה או יותר עד שמצא את התשובה.

יום אחד, כשעלתה שאלה כזאת, אחד מתלמידיו הצעירים שהיה יתום מאביו, היה רעב מאוד והחליט לרוץ הביתה לאמו כדי לאכול משהו בעוד כולם ממתינים לרבי שיצא מן ההתבוננות המעמיקה.

הוא רץ מהר לביתו וביקש מאמו לתת לו דבר מה לאכול. בעודו אוכל, ביקשה ממנו אמו להוריד מעליית הגג איזו חבילה שהייתה זקוקה לה. כיוון שחרד כי יאחר לשוב לבית המדרש בזמן אמר הצעיר לאמו כי עליו לשוב מיד. אך בדרכו חזרה לבית המדרש, הבין התלמיד כי שגה. אחרי הכל, האם אין לימוד התורה אמור להוביל לקיום מצוותיה? הרי זה עתה החמצתי הזדמנות לקיים את המצווה האלוקית של כיבוד אם!

התלמיד שב על עקבותיו ורץ חזרה לביתו. הוא ביקש את סליחתה של אמו והוריד לה את החבילה מעליית הגג. לאחר מכן רץ חזרה לבית המדרש. ברגע שנכנס לחדר, יצא הרבי מפשיסחא מהגיגיו העמוקים ונעמד לכבודו.

כיוון שהבחינו כי רבם קם על רגליו, קמו אף כל שאר התלמידים. הבחור התפלא מאוד. הרבי תירץ את השאלה הסבוכה וביקש מכולם לשבת. בעודו יושב עמם, פנה לצעיר ואמר לו, עכשיו ספר לנו היכן היית?

לאחר שסיפר התלמיד את מה שאירע, אמר הרבי:

ודאי אתה מתפלא מדוע קמתי ממקומי. התלמוד הבבלי מספר לנו כי החכם הגדול מתקופת האמוראיים אביי התייתם משני הוריו. אביו הלך לעולמו זמן קצר אחרי שאמו הרתה, והאם מתה בשעת הלידה.

הצער שפקד את חייו של אביי היה עצום, אבל יותר מכל העציבה אותו העובדה כיצד אם כן אוכל כעת לקיים את מצוות כיבוד אב ואם, שהיא אחת מעשרת הדיברות?

 הוא חשב לעצמו כיצד אוכל למנף את הסבל כשנעדרה ממני האפשרות לקיים מצוות כיבוד אב ואם?      

מכיוון שלא יכול היה לקיים את המצווה בעצמו הוא מצא דרך יצירתית, אביי החליט שהוא יתלווה לכל אדם שיקיים את מצוות כיבוד אב ואם וכך נהג כל ימי חייו!

כעת כיוון שקיימת את מצוות כיבוד אם, הוסיף היהודי הקדוש ואמר לתלמיד היתום, התלווה אליך ובא עמך אביי מעולם האמת. כשהגעת הנה, הוא נכנס יחד עמך ואני נעמדתי לכבודו. היה זה הוא שתירץ לי את השאלה הסבוכה..

(מעובד מסיפורי ירחמיאל טילס סופר ילדים מצפת)

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם

לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה