לפעמים אני מוצאת את עצמי במקומות שלא ציפיתי להגיע אליהם, ואני תוהה למה הרבי שולח אותי למקומות כאלו.

כך היה באותו יום, כשמצאתי את עצמי יושבת בפאנל טלוויזיוני עם מגישה מערוץ 12, מול נשים נבונות, מרשימות, כאלה שיודעות ספר ומדברות רהוט. רבנית קהילה, מכשירת פוסקות הלכה ואחרות שהציגו את עצמן כנאמנות למסורת – אבל עם אג'נדה. ואני? האישה החרדית היחידה בפאנל. יושבת שם ומרגישה סערה פנימית, כמעט בלתי נסבלת.

הן דיברו על שינויים, על דור חדש עם צרכים חדשים. "השטח מבקש", הן אמרו. "זו לא פרובוקציה, זו שליחות. נשים חייבות להיות פוסקות הלכה, לקבוע את העתיד של התורה – כי הדור השתנה" רח"ל.

ישבתי שם, והלב שלי רתח. אכן אי אפשר להתעלם מהעובדה שאנחנו חיים בדור מיוחד, דור של 'עקבתא דמשיחא', וככל שאנחנו מתקרבות לגאולה, מרכזיות האישה תופסת יותר מקום. לא לחינם כתוב: "נקבה תסובב גבר". הרבי רוצה שנעמוד בחזית – שנלמד אחרות, שנשפיע, שנרצה. הוא נתן לנו את כל הכלים והעוצמות להיות מובילות ומנהיגות.

אבל דווקא בגלל זה עלינו להיות זהירות כל כך. לגשת לתפקידנו בענווה רבה, מכיוון שכל עוד אנחנו בגלות, האור והחושך משמשים בערבוביה.

מה עם הדור הבא?

בכל עוצמה יש סכנת טשטוש. מה שנראה לנו "שינוי לגיטימי" היום, עלול להפוך למשהו הרבה יותר מסוכן מחר.

אמרתי להן: "אני מבינה את הרצון שלכן להוביל, להיות חלק. אבל איננו מדברות רק על עצמנו. מה יקרה לדור הבא? אם אנחנו נזוז טיפה היום, הבנות שלנו יזוזו עשרה צעדים הלאה".

במהלך השיחה הקראתי להן את פסק ההלכה של הרב משה פיינשטיין זצ"ל, מגדולי פוסקי הדור האחרון. הוא התייחס בצורה ברורה וחד־משמעית לנושא הזה. הרב פיינשטיין הבהיר: התורה ניתנה בשלמותה. אין מקום לנסות "להתאים" אותה לצרכים משתנים או לדרישות עכשוויות. מי שמנסה לשנות את ההלכה בשם "רוח הזמן" – פוגע ביסודות התורה.

הרגשתי שהדברים האלה חדרו, אבל גם הם לא הצליחו לשבור את הטיעון: "השטח מבקש. הנשים רוצות. זה צורך של הדור".

"מה שאמרת נכון"

בסוף הפאנל ניגשה אליי אחת מהן. מבטה היה כן והיא אמרה: "אינני יכולה לשקר לעצמי. מה שאמרת בנוגע לבנות שלנו – נכון. אני רואה את זה בבית שלי. הרי אצלנו אנחנו נותנים לקרוא הכול, לשמוע הכול, להיחשף לכל דעה. ואחת מבנותיי אומרת לי בעקבות החשיפה הרבה וכשהיא רואה את העוצמה שלי – שכמה רבנים מתייעצים איתי בפסקי הלכה: 'שום רב לא יגיד לי מה לעשות', ואני מבינה שזה כבר יצא מהידיים שלי".

המילים שלה ננעצו בלב שלי כמו חץ. לא הצלחתי להתנער מהכאב הזה. הבנתי למה הייתי צריכה להיות שם. לפעמים מילה אחת, מבט אחד, יכולים לשנות משהו. אולי יצרתי סדק קטן, אולי גרמתי לה לעצור ולחשוב.

אנחנו חיות בדור שבו הכול מעורבב. אור וחושך מתערבבים זה בזה עד שקשה להבדיל ביניהם. הדור הזה מתקרב לגאולה – ולכן הוא מלא עוצמות, אבל גם סכנות! דווקא עכשיו תפקידנו להיות יציבות. הרבי מעניק לנו כלים להשפיע, אבל מבקש מאיתנו לשמור על ענווה עמוקה, לדעת טוב טוב איפה הגבולות שלנו המשורטטים על פי התורה.

איננו משנות את התורה. התורה היא שמשנה אותנו, שמשפיעה עלינו לטובה, כדי שנהיה טובות יותר מאתמול. התורה היא נצחית, ובנצח אי אפשר לגעת.

כשהאימהות נשמטות- הבנות עלולות ליפול ואפילו להתרסק; וכשהאימהות עומדות, חזקות, ענוות ויציבות, קשורות למשלח ולהוראותיו – לדור הבא יש סיכוי גדול יותר לעמוד יציב על מקומו.

אנחנו בונות את היסודות לדורות הבאים. מה שנראה לנו "קצת" היום, הופך אצלן ל"המון" מחר.

כשיצאתי מהאולפן, חשבתי לעצמי: 'למה ה' שלח אותי לכאן? למה הייתי צריכה לשמוע את הדברים האלה, להרגיש את הכאב הזה, לראות את השינוי הזה מול העיניים, ולשמוע את הקריאה שלהן – שעוד נשים יצטרפו אליהן, לשינוי ההכרחי והקיומי הזה, ובמיוחד נשים מהמגזר החרדי?'

אבל כשאותה אישה פתחה לפניי את ליבה, הבנתי. אולי הייתי שם בשביל הרגע הזה, בשביל הזדמנות אחת לגעת בלב.

אשרינו שדרך סלולה לנו

למה אני מספרת את כל זה כאן, בבמה חסידית? מן הסתם אין כאן קוראות המתיימרות להיות "פוסקות הלכה" או "רבנית קהילה"?

אני חושבת שהעיקרון נכון ותקף לכולנו. לפעמים אנחנו מרשות לעצמנו לוותר פה ושם, 'מעגלות פינות' וסולחות לעצמנו. חשוב רק שנדע ונזכור עד כמה הילדים מביטים עלינו, לומדים ומפנימים מתוך מה שאנחנו עושות ולא–עושות, ומכאן הם יקחו את זה הלאה…

ה' יעזור לנו לדעת תמיד את מקומנו, לשמור על גבולות התורה ולהעביר אותה הלאה – טהורה, שלמה, חזקה, פשוטה ועוצמתית כמו שהיא. נוגעת בלב פנימה – לא בקול סערה אלא בקול דממה דקה.

ככה, בשקט, כמו שאישה יודעת לגעת עמוק בנפש פנימה.

אשרינו שזכינו להיות חלק מהדור המיוחד הזה, שניצב על סף הגאולה. שיש לנו רועה נאמן – הרבי מה"מ שליט"א – שמתווה לנו דרך ברורה, סלולה וישרה היישר לגאולה.

גם אם אנחנו מועדות, לא נצדיק את המעידות שלנו, אלא "שבע יפול צדיק וקם" – נקום, נתנער ונמשיך הלאה. נזכור שהגאולה מתחילה מאיתנו.  כשהאימהות עומדות איתן בכל הניסיונות הפנימיים והחיצוניים, בצניעות, בכשרות, בטהרה ועוד – לדור הבא יהיו יותר כוחות לעמוד איתן.

ובעזרת ה', שתכף ומייד ממש ניגאל על־ידי משיח צדקנו ונראה במוחש ובבירור כיצד "נקבה תסובב גבר" ממקום טהור, אמיתי, בהיר ונהיר.

באדיבות מגזין עטרת חיה