מפתיע לראות איך מושגים מהתורה ומהחסידות יכולים לעזור לנו להרחיב את הדעת ואת הגישה שלנו להורות, גם במצבים מאתגרים.

אחד המושגים הבסיסיים בתורת החסידות הוא: "ירידה היא צורך עלייה". הוא רלוונטי גם לזמננו, וגם לחלק גדול מהפרשות שקראנו בתורה לאחרונה בספר 'שמות' המתאר את ירידת עם ישראל למצרים. בעקבות הירידה הזו קרו דברים גדולים וחשובים ליעקב, ליוסף ולכלל עם ישראל. דווקא שם, במקום הנמוך הזה, זכינו להפוך לעם לראשונה.

המתנה שבאי העשייה 

בין הבנת עניין כלשהו בשכל, ובין היכולת 'להוריד' אותו ללב ולחיים, קיים מרחק רב, בפרט כשהדברים נוגעים לילדינו שהם "בבת עיננו". כל ניסיון, אתגר או קושי שלהם נוגעים לנו בעצם הנשמה.

הרבה פעמים כשמשהו לא טוב קורה אנחנו מייד נזעקות לנסות להושיע את הילדים שלנו מתוך הקושי או האתגר שהם חווים, כשלא תמיד זה אפשרי או נכון עבורם. לפעמים אף עוד לא באמת התבוננו והבנו אם ומהי דרך ההתערבות הנכונה.

בעולם שפעמים רבות שולח אותנו לחפש מייד איזה 'כלי' או פעולה הצריכה להיעשות כדי לגונן ולעזור לילד, אני מבקשת להציע לעיתים אי עשייה, שהייה ועבודה פנימית בינינו ובין עצמנו, בינינו ובין השם יתברך – לפעמים זה הדבר הנכון. כמו עם ישראל, לפעמים צריך פשוט ללכת קצת במדבר, גם מבלי לדעת מתי נגיע אל הארץ המובטחת… זה לא קל, אפילו קשה, אבל לעתים זה חלק חשוב בצמיחה ובבנייה האישית.

הקושי כהזדמנות לצמיחה

אז איך אנחנו מצליחות ליישם את ההבנה הבסיסית שהכול תמיד מושגח לטובתנו ולטובתם העליונה, וש"אין רע יורד מלמעלה", גם ביחס לאתגרים שילדינו מתמודדים איתם? ומה כן לעשות במצבים שלא נכון או אי אפשר להגיש להם עזרה?

כדי לסייע לנו לקבל זאת, הרבי מפנה את תשומת ליבנו לאחד מעקרונות היסוד הקיימים גם בחסידות וגם בעולם הטיפולי־נפשי. לכל תהליך שאנו חווים יש את התצורה החיצונית שלו, ובמקביל גם את מה שקורה מתחת לפני השטח. ולפעמים ההיבט הפנימי שמתחת לפני השטח יכול להיות בעל כיוון או מגמה אחרת לגמרי מכפי שזה נראה מעל פני השטח [ע"פ דבר מלכות שמות, תשנ"ב].

כלומר, מה שנחווה אצלנו ואצל הילד כסבל או קושי, הוא בעצם הזדמנות הכרחית לצמיחה, לגילוי כוחות חדשים או הכוונה לאפיק טוב יותר של התפתחות עבור הילד.

בנוסף, יכולה לסייע לנו גם ההבנה שההורות היא בעצם מסע או תהליך ארוך טווח שאנו זוכים ללוות בו את ילדינו בשלבים ראשונים של צמיחה וגדילה בחייהם. בתהליך הזה הם לומדים את כללי החיים, ותוך כדי גם מגבשים את הזהות האישית שלהם.

ממילא מדובר במסע אישי שעובר כל ילד, ולפעמים הלימוד והגדילה יהיו בהכרח דרך נפילות או מצבים מאתגרים, אך חשובים עבורו כחלק מהדרך.

עצם הידיעה הזו כבר מקלה עלינו, ומאפשרת לתפוס מרחק מסוים במעורבות הרגשית שלנו בתהליך כאימהות.

התבוננות

כעת נוכל להשתמש בכלי ההתבוננות שהאדמו"ר הזקן, הקנה לנו – 'להרכיב משקפיים' של סקרנות ואמונה, ולהתבונן בשאלה:

איך ההתמודדות הזו של בננו עשויה דווקא להיות תורמת וחיונית עבורו? איפה טמונים ה'פירות' שהתהליך הזה מאפשר?

כדי לאפשר התבוננות ממרחק או פרספקטיבה לא מעורבת ריגשית כאימהות דואגות ואכפתיות, יכול לעזור לנו מאוד גם להיזכר ולהישען על השותף השלישי שיש בגידולו של כל ילד – הבורא יתברך.

התשובות לא תמיד יגיעו מיידית ותידרש לעיתים סבלנות, אך כשהתהליך נעשה מתוך שהייה, סבלנות ותפילה, אנו עשויות לקבל תובנות מפתיעות על מה ילדינו ומה אנחנו עשויים להרוויח דווקא מתוך הדרך המאתגרת. וכן לאפשר צמיחה וגילוי מקומות חדשים של עוצמה וחוסן אצל הילדים שלנו ואצלנו, כאלה שלא הכרנו קודם לכן.

לסמוך

התנאי הנוסף החשוב שמאפשר לילד לצמוח במצבים כאלו ולא חלילה ההפך, הוא האמונה שלנו בו וביכולת שלו לצלוח את המשבר ולצאת ממנו מחוזק!

חשוב מאוד שבכל פעם מחדש נעשה את העבודה הפנימית הזו, ונתחזק ביכולת שלנו לסמוך על הילד ועל הכוחות שקיבל מהשם יתברך. הילד מרגיש בכך, אפילו אם הדברים לא נאמרים במילים מפורשות, ושואב מכך כוחות ועוצמות.

במקביל נוכל לתת לילד להרגיש ולדעת שבכל צעד בדרך אנחנו לצידו, וזמינים עבורו לתמיכה, חיזוק, חיבוק והתייעצות.

בונות חוסן

לאורך כל הדרך נמשיך ונידרש לחזק אצלנו את היכולת להרפות ולתת למציאות ולפתרונות להתגלות בפנינו, לעיתים גם ללא צורך בהתערבות ישירה מצידנו. בכך אנחנו עצמנו מתחזקות בחוסן, ביטחון, אמונה ויכולת הכלה לאתגרי החיים.

כך אנו בונות בנפש ילדינו קומה של חוסן ועמידות בפני מצבים מאתגרים נוספים עימם הם עשויים להתמודד בהמשך ולא תמיד יש להם מענה מיידי, וכן מתנות נוספות: יכולת התמודדות עם מצבי משבר, גילוי והיכרות עם יכולותיו וכוחותיו האישיים, סבלנות ויכולת להישען ולבטוח בהשם יתברך גם בזמנים מאתגרים ועוד.

כל כך הרבה למידה שמתאפשרת לילדים, רק בזכות היכולת שלנו לעצור, להרפות ולהיות כמו מרים, אחותו של משה. היא הייתה נוכחת והתבוננה בעמדת "ותתצב . . מרחוק", תוך כדי מתן תמיכה נפשית ורגשית 'מאחורי הקלעים' לפי הצורך.

שנזכה לבנות את כוחות הנפש האלו הן בהקשר הפרטי, והן ברמה הכללית בתהליך שעם ישראל עובר כרגע, תהליך של לידת הגאולה השלמה מתוך צירי הגלות. בעזרת השם נזכה לראות בפועל ממש איך דווקא מתוך הקשיים, תיוולד גאולה וישועה גדולה שלא בערך למה שביכולתנו לדמיין.

וכמאמר דוד המלך: "הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹקִים אָרוּם בַּגּוֹיִם אָרוּם בָּאָרֶץ!" [תהילים מו, יא].

גליה אשרוב היא מטפלת בשילוב אמנויות, מנחת סדנאות, מפתחת שיטת "אמא מטפלת" ומדריכת הורים.

באדיבות מגזין עטרת חיה