ב"ה

משנכנס אדר מרבים לדון בנושא השמחה. ואכן, אלו חדשות משמחות לכשעצמן. ניכר בבירור כי במהלך השנים האחרונות נפוצו מעיינות החסידות, והשמחה, המרגלית היקרה שבכתר החסידות, פרצה אל מרכז השיח הציבורי וזכתה לכבוד, יקר ואהדת הקהל. זאת משום שהשמחה היא התמצית והתכלית של החשיבה החיובית שכל כך פופולארית היום, לפחות ברמת ההצהרה….

אם פעם המושג "אני חושב משמע אני קיים" עשה רושם, הרי שהיום תמצי לומר – אני חושב חיובי משמע אני קיים. השאלה העיקרית כרגע ((now! הינה– "כיצד אני חושב" . וכבר ברור לכולנו שרק אם החשיבה היא חיובית אז לקיום יש ערך פורה ולעומת זאת כולנו כבר יודעים, השבח לקל, כי לחשיבה שלילית תוצאות הרסניות.

במסגרת הדיונים בנושא השמחה, נראה שמתבקש לבחון האם קיים הבדל בשמחה שבין המינים. תילי תילים של מילים כבר נכתבו אודות ההבדלים בין החשיבה הגברית לחשיבה הנשית.

כולנו כבר יודעים כי האישה חוננה בבינה יתרה וביכולתה לפרוט לפרטים עד למעשה בפועל את התמונה הכללית הגברית.

 אך מה בדבר המטען החורג של העצבות בו "בורכה" האישה לאחר חטא עץ הדעת? "הרבה ארבה הרונך ועצבונך, בעצב תלדי בנים וגו'.."

ואכן, האשה היא זו הנושאת בגופה חיים חדשים, נותנת מלשד עצמותיה, בריאות שיניה, ורידי רגליה, גזרתה וחדוותה למען ילדיה.

שלא לדבר על כך שבדומה ללבנה, עוברת האשה כל חודש תהליך מחזורי שוצף וגועש של התמלאות והתרוקנות, הכרוך פעמים רבות בשינויים קיצוניים במצב הרוח, ולמרבה הצער לעיתים גם במרה שחורה.

המסקנה היא אם כן פשוטה – מדד השמחה מראה כי נקודת הפתיחה של האישה מול זו של הגבר הרבה יותר מורכבת ו"מאתגרת" (יאמר בשפה חיובית ומתוקנת)

וכל כך למה?

נחזור אל המקורות. שורש כל הגלויות, חטא עץ הדעת, מתחיל באשה.

אדם הראשון – נברא כולו טוב ואפילו עקב רגלו האיר כגלגל החמה.ולמרות שנברא כולו טוב, ברא הקב"ה את הרע, על מנת להעמיד את האדם בנסיון, לבחור בטוב, אל מול הרע, ועל ידי כך להתעלות עוד ועוד, להיות כלי לאור אינסוף.

הנחש נברא כדי להעמיד את האדם בניסיון, אך כדי להגיע אל אדם, היה עליו לפנות תחילה אל חווה ודרכה להכניס את הרע באדם. החטא גרם לערבוב בין הטוב ורע וכתוצאה מכך התגשם העולם, אדם וחווה זכו לכותנות עור, לחליפות, לשמלות ולכפתורים, וניצוצות הקדושה התפזרו בעולם בתוך העולם החומר, ממתינים לגאולתם.

והאשה – "דמעתה מצויה",  נחתה בעולם החומר עם מטען חורג של עצבות. נתונה לממשלתו של הגבר, אך בפנימיות עצבותה סוד הגאולה.

כאשר הרבי הרי"יצ יצא ועודד נשים ללמוד חסידות הוא קרא תיגר על הגזירה העתיקה: "הרבה ארבה הירונך ועצבונך" . אם האישה היא זו שכיבתה חלתו של עולם (אדם) אז ודאי שהיא זו שעליה להדליק את שוב את האור!  ואדרבה, יהיה זה יתרון האור הבא מן החושך! הרי בשכר נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים ובשכר נשים צדקניות עתידין להיגאל. בכוח החסידות והשכל השליט על הלב – לאלתר תשובה, לאלתר לגאולה", ונהפוך ונהפוך, מהעצבות הבראשיתית לשמחת הגאולה. הן ברגע שהאישה שמחה, ממילא כל הסביבה שלה מחייכת. ומהי הדרך הישרה והקלה לכך?

וההוספה בלימוד התורה בענייני משיח והגאולה ("מלכות שבתפארת") היא ה"דרך ישרה" לפעול התגלות וביאת המשיח והגאולה בפועל ממש.

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת תזריע-מצורע – ו' באייר ה'תנש"א; ספר-השיחות ה'תנש"א, כרך ב, עמ' 498-497, 501)

אז נשים יקרות, ללימוד החסידות שלכן מעלה מיוחדת, שתביא לשמחה שלכן ולשמחת עולם.

הדר מזרחי, יוצרת ומנחה סדנאות מודעות לנשים.

(כולל סדנה מיוחדת נושא השמחה) [email protected]

0523-513172