"מה טוב בזה שאני עדיין רווקה? אחרי עשר שנים של אכזבות הבנתי את כל מה שהניסיון הזה יכול ללמד אותי בחיים, התקדמתי, מה עכשיו?"

"כבר הייתי מספיק זמן בין עבודות, למה אני לא מצליח למצוא את מה שאני רוצה לעשות?"

"התגלגלתי בדירות רבות, למה אני לא מגיעה לקהילה שמתאימה לי?"

"מה העצירה הזאת עכשיו? היא רק מעכבת אותי מלהתקדם למה שאני באמת צריכה לעשות בחיים שלי"…

הרבה פעמים נראה לנו שהזמנים של המנוחה, ההמתנה ולפעמים התקיעות והדשדוש הם בזבוז זמן. אנו מתוסכלים ולא יודעים כיצד להתמודד עם המצב.

"וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה. וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד, וּכְבוֹד ה' מָלֵא" – השכינה שרתה במשכן, הבטחת ה' "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ – וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" התממשה בפועל ממש.

כשבני ישראל חנו, שרה הענן על המשכן. עליית הענן הייתה אות לצאת לדרך, להמשיך במסע, ככתוב בסוף פרשתנו: "וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם". ואולם בפסוק החותם את הפרשה מתואר: "כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם… לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם". ולכאורה תמוה, אם הענן "על" המשכן – הם בחנייה, לא במסע, מדוע אפוא כתוב "בכל מסעיהם"?

רש"י: "בכל מסע שהיו נוסעים, היה הענן שוכן במקום אשר יחנו שם. מקום חניתן אף הוא קרוי מסע… לפי שממקום החניה חזרו ונסעו. לכך נקראו כולן מסעות".

חניה היא חלק מהמסע

כל חניה היא הכנה למסע שלאחריה, ולכן היא מצטרפת אליו והופכת לחלק ממנו. עצירות בחיים שלנו הן חלק מהמסע שלנו בעולם הזה. עם זאת, יש בנו רצון להתקדם, קול פנימי בתוכנו דוחף קדימה – מתי כבר נגיע לארץ ישראל ונתיישב איש תחת גפנו ותחת תאנתו? מתי נהיה רגועים יותר, בטוחים יותר בעצמנו?

לא נעים לנו לחוות רגעי ספק וחוסר ודאות, אנחנו רוצים לזוז משם. היציאה ממצרים הייתה תהליך רוחני מרובה שלבים, וכל שלב קידם את עם ישראל לקראת הכניסה לארץ והפיכתה למקום של קדושה.

התורה אומרת: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", אף שבפועל היה רק מסע אחד שהוביל לצאתם מארץ מצרים. בכך התורה מלמדת אותנו שהיציאה ממצרים היא תהליך מתמשך, הבנוי מתחנות רבות. כל תחנה נחשבת מצר לעומת המסע והתחנות שאחריה, ובכל תחנה יש מרחב וגאולה לעומת התחנה שלפניה, ואפשר להרגיש את ההתקדמות על ציר המסעות.

 תפיסות אישיות שמעצימות את הקושי

מדוע קשה לנו לראות את הטוב שבכל העצירות, ההמתנות ומצבי הביניים? מדוע האי–ודאות מקשה עלינו כל כך? מכיוון שלאורך השנים, בעקבות משברים או טראומות שחווינו, דבקנו בנו כל מיני תפיסות, והן נעשו מעין חותם לכך שאכן "לנצח נישאר תקועים", "לא נצליח להגיע אל הארץ המובטחת", "אין לנו כלים לצלוח את זה, אנו חסרי אונים" ועוד.

נוסף על כך, גם חוסר סבלנות לתהליכים יכול להשפיע לרעה על השהות שלנו בחניות בחיינו, בייחוד אם אנו שאפתנים ואוהבים לדהור קדימה, או אם סף התסכול שלנו נמוך ואנו רוצים הכול עכשיו ומייד. ובהיותנו בשר ודם, הצורך שלנו בוודאות יכול להוביל אותנו למחשבות כמו: "אצל אחרים הדברים מתנהלים אחרת", "זה לא אמור לקרות", "אם זה קורה לי, סימן שאני לא מספיק טוב".

כדי לעבור דרך שער הביטחון בהשם בין המסעות, עלינו להשליך את השכל ואת התוכניות ורק להישען, לזכור שכל עיכוב לטובה. כל חניה, בכל תחום, מביאה תועלת. למשל, במערכות יחסים, במצבי קונפליקט או משבר – כאשר ממתינים ומאפשרים לדברים לחלחל, מגלים שההמתנה מובילה בסופו של דבר להעמקת הקשר בין הצדדים.

התשובה לכל אותן תפיסות שמקשות עלינו רמוזה בדבריו של "דגל מחנה אפרים". הוא כותב בשם סבו, הבעל שם טוב הקדוש, כי מ"ב המסעות הללו קיימים ברוחניות גם ברמת המיקרו, אצל כל אדם מישראל, מיום לידתו ועד בואו לארץ החיים העליונה.

 החניה שייכת לבעלי הדירה

חניות, כמו שאמרנו, מסמלות מצב סטטי, מצב של דריכה במקום וחוסר התקדמות. ברוחניות מצב סטטי מוביל בהכרח לירידה, משום שטבעה של הנשמה הוא להתקדם, להיות במצב של תזוזה ושינוי, כפי שכתוב: "ילכו מחיל אל חיל". אך החסידות מלמדת אותנו שחניות הן חלק מהמסע. יתרה מזו, הן שמאפשרות את ההתקדמות. לבסוף החניה עצמה מתעלה והופכת לחלק מההתקדמות שלנו, היא עצמה בפנימיותה גאולה, והיא מקדמת אותנו בצעד נוסף לגאולה הפרטית והכללית בקרוב ממש.

לסיכום:

כוח – כשאת שוהה בחניה ובעצירה שהחיים מזמנים לך, את מאפשרת לעצמך התקדמות טובה יותר במסע.

חיבור – כשאת מפתחת סבלנות לתהליכים, הדרך נהיית קלה יותר.

בחירה – כשאת בוחנת את התפיסות שלך שמתנגדות לשהות, את יכולה למצוא את התפיסה שתוביל אותך אל הגאולה שלך.

*

יפה רייניץ היא מאמנת אישית ויועצת זוגית, מטפלת בשיטת CBT ומדריכת הורים, M.A. בייעוץ חינוכי ובחינוך מיוחד.

כל הדוגמות מהקליניקה המובאות במדור זה שונו לחלוטין בפרטיהן ובתוכנן.

לתגובות וליצירת קשר: 050-993-0770  [email protected]

באדיבות מגזין עטרת חיה