י"א ניסן הוא יום בעל משמעות כלל עולמית. זהו לא רק היום שבו קיבלנו במתנה את הרבי, אלא זהו יום ששינה את פני העולם. יום שבו כל היקום זכה בנשמה של הרבי מה"מ שירדה להשפיע על כלל המציאות, להכין את העולם לקבלת פני משיח, לתקן עולם לגאולה.

עוצרת!

בילדותי בצרפת אני זוכרת שביום י"א בניסן היינו עוצרים את כל ההכנות לפסח בהוראת אימי. עוזבים את הניקיונות, הקניות והסידורים, ויוצאים יחד עם אימא ל'מבצעים' לשכנע אנשים למכור חמץ. היום כבר עושים את זה דרך האינטרנט, אבל אז היינו עוברים בין אנשים ומחתימים אותם על טופסי מכירת חמץ. בכל שנה היינו מנסים להגיע, או לכל הפחות להתקרב, ליעד של מספר האנשים התואם למספר שנותיו של הרבי.

אני חושבת שהנקודה הזו של לעצור הכול ולהקדיש את היום לרבי, לצאת יחד עם הילדים להתוועדות או ל'מבצעים', זו נקודה משמעותית. גם לפני שאפילו עשינו משהו, עצם העובדה שהילדים יודעים שאנחנו עוצרים את הכול בשבוע שהוא אחד העמוסים בשנה ומפנים זמן להתוועד יחד, חורתת אצלם בנפש את המשמעות העמוקה של היום הזה. לפני שאמרת אפילו מילה אחת, הם מבינים שיום ההולדת של הרבי הוא יום מיוחד. יום שאי אפשר להעביר סתם כך. זהו יום שכל הלחץ של ערב פסח נדחה מפניו, יום שכל־כולו מהות אחת: רבי.

זוהי נקודת ההתחלה.

פנימה וחוצה

כמובן חשוב לבנות את תוכן ההתוועדות. לשבת ולדבר עם הילדים, לספר להם סיפורים על הרבי, לנגן ניגונים. ילדים בוגרים יותר יכולים גם לשתף, אפשר לשאול כל אחד מה הרבי בשבילי. לחשוב יחד על החלטות טובות לחיזוק ההתקשרות.

היום אנחנו בדור שבו מצד אחד הכול נגיש ויש אין־סוף קטעי וידאו של הרבי, אבל מצד שני צריך למצוא את הדרך לחבר אותם. אפילו כמה דקות של צפייה בפניו הקדושות של הרבי. להסביר מה הרבי אומר, לראות את הרבי מנגן ניגון, לאפשר להם להרגיש את החיבור. כל ילד מהמקום שלו, בהתאם לגיל ולרמה שלו.

בכלל, אני חושבת שביום כזה כדאי לשלב: מצד אחד התוועדות ולהבין מה הרבי נותן לנו בחיים, ומצד שני גם לצאת ל'מבצעים'. לא רק לחשוב מה אני מקבל מהרבי, אלא גם איך ומה אני נותן לרבי. זה מחזק מאוד את ההתקשרות.

במעגל החיצוני, כשלוחים, גם אם לא הצלחנו לארגן התוועדות ביום הזה, אנחנו משתדלים לפחות להביא את מעלת היום למודעות של המקורבים שלנו. לדבר איתם על חשיבות היום, שיבינו שהרבי הוא לא רק משהו ששייך לחב"דניקים, אלא הוא גם שייך אליהם. שהרבי הוא ראש בני ישראל והוא משפיע גם על חייהם. להבין שזה לא יום שבו החב"דניקים קיבלו את הרבי, אלא כל העולם קיבל את הרבי. וממילא גם הם באופן אישי מחוברים לרבי.

אולם יחד עם החיבור של המעגלים החיצוניים, חשוב גם לא לשכוח את המקום הפנימי שלנו. של כל אחת ואחת. ביום הזה אני חושבת שכל אחת צריכה לעשות את חשבון הנפש שלה עם עצמה. עד כמה אני מקושרת לרבי? עד כמה הרבי נוכח בחיי היום־יום שלי? איך אני יכולה לחזק את ההתקשרות? להיות יותר חסידית, יותר מחוברת, יותר מונחת בעניינים שהרבי רוצה ודורש? כי תמיד כשנעשה את חשבון הנפש הזה, נמצא כמה אנחנו עדיין לא מספיק מקושרות.

תודה שזכינו

באופן אישי, כשליחה,  זהו גם יום של הודיה. אני מדברת על זה גם עם הילדים שלי. תודה לה' ותודה לרבי מה"מ שבחר בנו להיות שלוחים. אני מרגישה שזו זכות עצומה וכלל לא מובנת מאליה. זו ממש מתנה לזכות להיות צינור לכל העניינים שהרבי רוצה לפעול בעולם. אם נעצור לרגע לחשוב איך חיינו היו נראים בלי הרבי, בלי השליחות (ולכל אחת שליחות משלה במקומה) נגלה עד כמה אנחנו צריכות להיות מאושרות ואסירות תודה מצד אחד, ומאידך להפנים עד כמה גדולה האחריות המוטלת עלינו לממש את רצונו של הרבי ואת פעולותיו בעולם.

בית חב"ד שלנו הוא מקום נחמד אומנם, אבל מצוי במבנה ישן ולא מאוד מפואר. ובכל זאת, כל אחד שנכנס בשערי המקום מציין "כמה נעים פה", "איזה מקום נחמד", "איזו אווירה נעימה" וכדומה. מדהים לראות איך בלי תיאום בין אחד לשני כל מי שנכנס לבית חב"ד אומר את אותם הדברים. אין לזה כל הסבר הגיוני מלבד העובדה הפשוטה שאותה אני מציינת לכל הבאים: כאן זה מקום של הרבי. הרבי בעצם פועל פה ואנחנו רק הצינור, משתדלים לא להפריע… אי אפשר להסביר זאת בדרך אחרת.

זו התחושה שאנחנו חיים יום־יום בבית חב"ד ומעבירים אותה לכל המבקרים: הרבי פועל פה. הרבי כאן איתנו. הוא מוכן וממתין לכולם שיתחברו, שיתקשרו ויקבלו את כל האור, החיות והשפע שלהם דרך צדיק יסוד עולם.

אז ביום י"א ניסן קחנה לכן פסק זמן לעצמכן. לחשוב, לעשות חשבון נפש ולחזק את הקשר לרבי, ואחר כך לצאת אל העולם. להתחיל מהסביבה הקרובה ביותר – הילדים שבבית, ומשם לסביבה הרחוקה יותר – ממקורבים ומושפעים קרובים ועד לכאלו שנחפש במיוחד כדי לתת להם מצה, נרות שבת או עלון גאולתי. לספר לכולם שהיום הזה הוא יום מיוחד בשביל כל עם ישראל. יום של חשבון נפש, יום של אמירת תודה ויום של חיזוק ההתקשרות של כולנו לרבי מה"מ.

שנזכה לעשות לרבי נחת. והעיקר שנזכה תכף ומייד ממש להתגלות הרבי מה"מ בגאולה האמיתית והשלמה.

באדיבות מגזין עטרת חיה