נעמי שניאורסון, מרמת אביב זכתה לנסוע לרבי מלך המשיח שליט"א כמה פעמים לפני שנסעה בתור נערה בשנת תשנ"ד, אז הדברים היו שונים לחלוטין מהיום.

את שנת תשנ"ד זוכרת נעומי כשנה של ציפייה חזקה, כשצמודים ל770 ומחכים בציפייה ליציאה של הרבי לתפילה, שלא ידוע אם ומתי תהי'ה. הכמיהה לזכות לראות את הרבי אפילו לרגע קצר הורגשה בכל משך החודש. התקיימו שיעורים בחדרים הכי קרובים למקומו של הרבי ולא פעם התבשרו האורחות כי הרבי יוצא ומיד התרוקנו כל הספסלים לטובת עמידה בחזית עזרת הנשים – לראות ולהראות.

חדר האוכל באותה תקופה היה מן אולם קטן ושימש את האורחים והאורחות.

האם היה צפוף אז? אני שואלת את נעומי בסקרנות.. היה צפוף מאוד, היא משיבה, וגם תושבי השכונה הציפו בהמוניהם את 770 בציפייה לזכות לראות את הרבי.

לסיום, אני מבקשת מנעומי טיפ לניצול זמן לאורחות של היום. היום, מציינת נעומי בהתפעלות, האורחות מגיעות מוכנות מאי פעם כשבאמתחת דור דעה פרקי תניא בעל פה, ומאחוריהן שעות שינון ומאמץ – וכשמגיעים, במיוחד לכל החודש, קיימת הרגשה שיש המון זמן… ההרגשה הזו לא ממש תורמת לשיקולים שלנו בניצול הזמן. ב770 קל מאוד למצוא את עצמך שורפת זמן ב'דברים בטלים חסידיים'… וחבל. לעומת זאת מסייעת מאוד המחשבה שכל יום עומד בפניי כ'בן יחיד'. כאילו הוא היום היחיד בו אני אצל הרבי ולכן עליי לנצלו בצורה הכי מקסימלית.

נטע ביכובסקי, קריות, משתפת על תשרי ראשון בשנת תשנ"ט, גיל 17, הזכרון הכללי הוא של עוצמה חזקה, ורגעים שלוקחים אחר כך לכל החיים, שנותנים כח לשליחות היום יומית.

היום חדר האוכל כל כך מנוהל ומתוכנן שקשה לתאר מציאות בה עלייך להשכים קום, לא כדי להתארגן יותר לפני התפילה אלא כדי לטגן חביתות, לפרוס מפות ולחתוך ירקות קפואים… היתה תורנות רישמית בה כל הסועדות נכנסו למטבח. לפעמים יותר מאשר בבית…

הייתה בשנה הראשונה דירה אחת בלבד. כמו היום, שיעורים קבועים התקיימו מטעם בית מדרש לנשים, היתה מערכת מסודרת ורבנים שהיו מגיעים ללמד אך תארו לעצמכן עזרת נשים ריקה כשכל השיעורים מתמקדים בעזרת הנשים הראשונה…

האווירה הייתה מאוד חדורה ומעוררת אמונה, שזה בוודאי דומה להיום. גם אז היה צפוף מאוד בשורה הראשונה, אם כי לדעתי היום צפוף יותר. מעניין שבשמחת בית השואבה היו קומץ של פחות מעשר בנות שנשארו עד הבוקר, אפילו בימים עם המוזיקה. מה ששונה מאוד מהיום, זה שאז לא הייתה הכנה כמעט. לא הי'ה משהו שיסביר את מהלך התפילות. את השיעורים. הי'ה פחות פיקוח. כיום זה ברוך ה' הכל מאורגן יותר ואין כל כך בנות שנופלות 'בין הכסאות'..

אם מקדישים זמן לקניות, מדגישה נטע, עליהן להיות ממוקדות מטרה, היום גם את הכל אפשר למצוא בארץ, אז בשביל כמה דולרים, חבל על הזמן…

טיפ לניצול הזמן אצל הרבי? לדעת שכל רגע הוא רגע שלא יחזור. כל דקה שתאבד אין להחזיר אותה. שאי אפשר להחזיר את הסליחות של תש"ס למשל. כדי להצליח לקחת 'צידה לדרך' מומלץ לסכם את השיעורים או לפחות נקודות חביבות שדיברו אלייך במיוחד ולתת להן ללוות אותך גם בארץ…

יהודית לבקיבקר, צפת, מספרת על תשרי ראשון בתשנ"ה בו נסעו הוריה- הרב בצלאל ורחל קופצ'יק בהרכב משפחתי מלא, היום לא נדיר למצוא משפחות שמשקיעות להגיע לרבי, אבל אז, באותה שנה היתה זו תופעה נדירה. דווקא לכן החליטו להתאמץ ולעשות זאת. מבחינה גשמית, לא היה אז בכלל ארוח לנערות או נשים – תארנה לעצכן שפשוט לא היה ביקוש. רק חדר אוכל לאברכים ובחורים ששם אכלו.

גם יהודית מחווה את דעתה על התלבטות תמידית שמלווה את הנוסעות- כמה לצאת מהשכונה לקניות, אם בכלל?

באופן כללי, על כל אחת ללבן את הנושא עם משפיעה. לכל אחת יש צרכי התאווררות שונים ומה שמיותר לאחת, מתגלה כחיוני לשניה. כדאי לקחת בחשבון שיש הוראה של הרבי להשתדל לחזק את השכונה, אז זה עוד רווח, מלבד החיסכון בזמן. חוץ מזה, אם החסכון בכסף הוא השיקול הרי שהנסיעות גם עולות ונקודה נוספת- כל אחת מהנוסעות השקיעה המון כדי להגיע לרבי, אז יש ערך לכל תפילה ולכל השהות ב770 וגם הוא מצטרף להפסדים. ואם החלטת לצאת מהשכונה, מומלץ לרכז את הקניות כמה שיותר. כך, כשמתוכננים, ולא סתם יוצאים ל'סיבוב' אלא ליעדים ברורים עם רשימה מסודרת, הזמן שמתבזבז יקטן פלאים…

מצד שני, לפעמים "ביטולה זהו קיומה" לכן מה שמתאים לאחת עלול לא להתאים לאחרת ויש לברר ענינים אלו מול משפיעה באופן אישי.

וטיפ קטן לניצול הזמן ב770?

כדאי לשוחח לפני הטיסה עם משפיעה/מורה ולהציב יעדים ברורים, לכל אחת לפי המצב שלה- מה נקרא בשבילה ניצול זמן מקסימלי, כך הציפיות מלכתחילה ריאליות וקלות יותר למימוש. כדאי לפרט את זה לכמות שיעורים, התוועדויות, מאמרים שתלמדי… את התפילות עם הרבי צריך לראות כמשהו שלא מפסידים ויהי מה, ומנקודה זו של הגעה שלוש פעמים ביום ל770 קל להוסיף ולפתח.

תשע"ה זהו תשרי חדש… לא המשך ולא כמו, וזה בבחירה שלך מה את עושה איתו, איך את מוצאת בו נקודות שילכו איתך וילוו אותך להמשך החיים… נקודה חשובה נוספת שאפשר לקחת מסיפור שסיפר פעם ר' ראובן דונין בסגנונו… פעם בזמן כפרות, היה יהודי אחד שסובב את התרנגול סביב ראשו כנהוג, אך אבוי! בדיוק באותו רגע לא מתאים החליט התרנגול ללכלך את אומר הכפרות. "מה הלה יעשה?" היה ר' ראובן שואל? ישב ויבכה את בגדיו שהתלכלכו? ינקה וימשיך הלאה…"

 ובנוגע לחודש שבו זוכים להיות אצל הרבי, לפעמים טועים, לא מנצלים את הזמן או שמנצלים אותו לדברים שלא כל כך מפתחים את ההתקשרות שלנו לרבי. וכשהנפש הבהמית קצת מפנה את השטח, מתחילים להתחרט… חשוב לזכור שמאנחות לבד לא ניוושע, לפעמים צריך לקום, להתנקות… ולהמשיך הלאה!