"גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה" אומרים חז"ל ולמדים זאת מפרשת השבוע שנפתחת בהתמסרותו הטוטאלית של אבי האומה למצוות הכנסת אורחים במסגרתה מבטיח המלאך לאברהם ושרה כי ייוולד להם בן לאחר בלותם.

בסיום הפרשה אנו חוזרים לבן הזה ונדהמים מהניסיון העשירי – ניסיון העקדה – שהציב הקב"ה בדרכו של אברהם אבינו, היהודי הראשון. עוד אחזור לזה, אבל קודם עליי להזכיר כי המילה ניסיון כוללת בתוכה את האותיות נס גם במובן של פלא וגם במובן של דגל, של גובה. הניסיונות שאנחנו עוברים בחיים, הקשיים, הסבל והייסורים, לא נועדו להכאיב לנו אלא להעלותנו לדרגה גבוהה יותר מזו שהיינו בה בטרם עמדנו בניסיון.

ועכשיו ברשותכן אספר לכן סיפור ששמעתי כמעט ממקור ראשון. את הסיפור הבא סיפר יהודי מעולי רוסיה לאחד המתפללים בבית כנסת במקום שליחותו של הבן שלי בקריית גת. בני מכיר אישית את היהודי הזה ואף ווידא עמו את אמיתות הסיפור.

ניסיון חמשת השיניים

כך סיפר העולה: "בצעירותי הרגו את אימא שלי האנטישמים הרוסים, לפני שהובלה למוות השביעה אותי אימא זיכרונה לברכה שיש יום אחד מיוחד בשנה בו לא אוכלים ולא עובדים. היא ביקשה ממני או יותר נכון ציוותה עליי להבטיח לה כי אשמור את היום הזה כיום מקודש ולא אעשה בו דבר מהדברים שאסור לעשות. לא היה לי שום מושג ביהדות ולא ידעתי דבר על מצוות או חגים.

"שנים ספורות לאחר הירצחה נשלחתי למחנה עבודה בסיביר ומה שהטריד אותי היה איך אשמור שם על היום המיוחד הזה שאימא דיברה עליו. באחד הימים נתקלתי באדם בעל מראה שנראה לי יהודי. היה לו זקן שעיטר את פניו ופנים עדינות ו… יהודיות. שאלתי אותו מתי חל היום הזה שאימא סיפרה לי עליו והוא ענה כי זה יחול בעוד חמישה ימים. ספרתי יום אחרי יום. חמשה, ארבעה, שלושה, שניים וביום המיוחד עליתי למשרדו של מפקד המחנה ואמרתי לו שכואבת לי השן. הלה לקח צבת ועקר אותה ממקומה ללא הכנה… כך נהגתי שנה אחר שנה. במשך חמש שנים הצלחתי לשמור על היום הזה בלי שהבנתי מה פשרו ומה הוא מסמל עבורי".

כך סיפר העולה מרוסיה ובסיום סיפורו פתח את פיו והראה את מקומן של חמשת השיניים החסרות…

הניסיון העשירי שנתנסה בו אברהם אבינו היה הקשה מכולם והגדול שבהם. הניסיון הזה נחשב מאז ועד היום לשיא של מסירות-נפש. לסמל ייחודי של התמסרות חסרת הבנה לרצונו של הקב"ה וזכותו עומדת לנו בכל הדורות.

גדולתו של הניסיון הזה נובעת מהעובדה שאברהם אבינו היה מוכן למלא את הציווי האלוקי למרות שלא היו בו שום תועלת והיגיון, אולי להיפך. הוא לא ביקש להבין, אלא לעשות!

ניסיון מעורר רחמים

כשאדם מוסר את נפשו למען אמונתו במעמד רבים או אפילו יחידים, יש בכך תועלת מסוימת וקידוש שם שמים. אך כאן אמור היה הדבר להיעשות בראש הר נידח, באין רואים. מה התועלת שהייתה יכולה לצמוח מזה?

יתרה מכך. יצחק היה היורש היחיד שהיה אמור להמשיך את דרכו ואמונתו של אברהם אבינו, כך שלו היה הופך למאכולת אש, לא היה מי שימשיך להפיץ את האמונה בבורא עולם. אותה אמונה בשמה נטל את בנו יחידו לעקדה על הר המוריה.

אברהם אבינו, איש החסד, האיש שהתמסר להכנסת אורחים, פעל במקרה הזה לא רק נגד טבעו, לא רק נגד רגש האבהות המובנה בכל אב, אלא נגד כל היגיון ואפילו נגד שאיפתו להנחיל לאנושות את האמונה בבורא יתברך.

ודווקא הניסיון העשירי הוא זה שסגר את סאגת הניסיונות בהם ניסה ה' אברהם. בניסיון זה התגלתה מסירות הנפש האמיתית של אברהם אבינו – מסירות נפש ללא תנאי ולמעלה מכל היגיון.

הניסיון הזה הוכיח את דבקותו המוחלטת בקב"ה, דבקות בעבורה היה מוכן למסור את הכול. את כל מהותו והווייתו, הגשמית והרוחנית. זו מסירות הנפש שהוא הוריש לנו, לבניו אחריו. מסירות נפש ודבקות אבסולוטית בה' יתברך, בלי הגבלות, בלי חישובים, בלי התניות. לעשות את רצון ה'. נקודה!

זו הסיבה שהניסיון העשירי – ניסיון העקדה – הוא זה שעומד לזכותנו בכל דור ודור ואותו אנו מזכירים כל אימת שאנו רוצים לעורר את רחמיו של הקדוש-ברוך-הוא

הניסיונות בחיים נועדו להעלות אותנו על נס

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

[email protected]