הכתבה פורסמה לפני כשנתיים בעיתון ידיעות אחרונות בתל-אביב ומוגשת כפי שפורסמה. לא נגענו

הנפשות הפועלות. אפרת (34), גדלה ברחובות בבית חילוני; אורי (34), גדל בירושלים בבית חילוני מסורתי ולפני כשש שנים חזר בתשובה. הם נפגשו כשאפרת הצטרפה לדירה שלו בתל אביב כשותפה ולא עבר זמן רב עד שהפכו לזוג. שנה לאחר מכן התחתנו. יש להם ילדה אחת, תמר, בת שנתיים.

על חזרה בתשובה. אפרת: "כשהכרתי את אורי הוא כבר ידע שהוא חוזר בתשובה וזה היה קצת מפחיד. רצינו להיפרד, אבל לא היה לי כוח לחפש שוב דירה. אני מאמינה שאם לא היינו שותפים זה היה סוף העניין". אורי: "כשהכרנו, מבחינה חיצונית לא הייתי דתי בכלל. לא הייתי עם כיפה ולא היה לי זקן, אבל כן הייתי כבר 'במדרון החלקלק'". אפרת: "כן, הוא היה חתיך. בהתחלה הוא חשב שהוא יחזיר אותי בתשובה. הוא היה כותב לי הודעות וכותב למשל 'צדיקה שלי'. מה זה 'צדיקה שלי?', לא הבנתי את זה. אחר כך חשבתי שאם אני כל כך אוהבת אותו אז אני אצליח גם לחזור בתשובה. אמרתי לעצמי שאני חייבת למצוא את האל, אבל זה לא קרה". אורי: "אני אוהב את אפרת כמו שהיא. אני לא צריך שהיא תשתנה. בלב שלם הצעתי לה להתחתן".

אפרת: "הדבר הראשון שאתה מתמודד איתו זה המון סטריאוטיפים כלפי המגזר הדתי. 'דוס זה טפיל ומשהו שחור שהולך ומקצין'". אורי: "לי היה הרבה יותר קל כי הגעתי מחברה שלא שומרת תורה ומצוות. לאפרת היה יותר קשה". אפרת: "כל פעם שהוא היה לוקח אותי למפגש עם חברים דוסים הייתי חוזרת בפאניקה. פתאום את נכנסת לאיזה עולם שכולם סביבך דתיים, כולם נוטלים ידיים, אומרים ברכת המזון ו'רבותיי נברך', ואת יושבת שם, לא מבינה מה הולך סביבך ואומרת לעצמך – 'ככה החיים שלי ייראו'". אורי: "מה שעשה שינוי גדול מאוד בחיים היה ייעוץ חיצוני. הלכתי לרב שאמר לי 'לעזוב אותה בשקט', שתרגיש נינוחה איתי, שיהיה לה מרחב. מאז היא פחות נרתעת. אחר כך השתתפנו בסדנה של הארגון 'התקשרות – חוויה יהודית רוחנית', שעוזר לזוגות מעורבים. שם נותנים המון כלים להתמודדות".

משפחה

אורי: "מאוד פחדתי מהאופן שבו המשפחה של אפרת תקבל אותי. אני יודע שלהורים שלי לקח הרבה זמן לקבל את זה שחזרתי בתשובה". אפרת: "אמרתי להם שאני יוצאת עם השותף שלי ויש איזה עניין קטן, שהוא כנראה חוזר בתשובה. אבא שלי סבבה עם הדת, אבל הוא חושב שדברים שאורי לא יודע לא פוגעים בו. נגיד, אם יצא החשמל של הפלטה אז הוא יכול להחזיר ולחשוב שזה בסדר".

משלח יד

אורי עורך דין. אפרת: "דוס שעובד למחייתו". אורי: "כן. אני כותש המון סטיגמות שיש לאנשים על דתיים. אני צנחן, עושה מילואים, משלם המון מיסים, עובד למחייתי קשה מאוד וגם בחור נאה. אלה לא דברים שאנשים חושבים שיש במגזר". אפרת מנהלת פרויקטים במינהל הכלכלי של הסתדרות המורים.

שורשים ומקורות

אורי: "פולני, יקה, חלבי ואורפלי — שזה המקום שאברהם אבינו נולד בו". אפרת: "אני מרוקאית ורומנייה־ספק רוסייה. סבא וסבתא רוסים אבל אבא נולד בתחנת מעבר ברומניה. אין לעדות הרבה משמעות אצלנו, אבל כשאורי חיפש את הזרם הדתי להשתייך אליו, הוא התלבט בין אשכנזים לספרדים ובסוף הוא בכלל בחר חב"ד. אני לפעמים משייכת את עצמי לעדה ההולנדית. ההולנדים, בהלכות של כמה זמן צריך לשמור בין בשר לחלב, שזה בדרך כלל שש שעות, שומרים שעתיים. אם להם מותר אז למה לא".

תל אביבינג

אפרת: "עברתי לפה בגיל 28, רווקה, מחפשת התחלה חדשה. אבל אף פעם לא עברתי לפאזת הבילויים. תל אביב מאוד פונקציונלית מבחינתנו. שנינו עובדים כאן. זו אחלה עיר ויש לה הרבה מה להציע, אבל אני לא מרגישה שאני באמת מנצלת אותה". אורי: "לתל אביב, מבחינת ההשקפה הרוחנית, יש תפקיד מאוד חשוב. זאת עיר הגאולה. היא עיר של פוסט מודרניזם, אין בה גבולות והגדרות. באיזשהו אופן דווקא העובדה שתל אביב לא שומרת שבת ושיש בה מה שנקרא 'פריצות', זה המקום הכי פורה להתגלוּת אמיתית של נקודת היהדות. מצד אחד זה שיא הניגוד ושיא הריחוק ונקודת מתח, אבל זה גם המקום הכי קרוב להתפייסות".

אוכלים

אורי: "אשתי צריכה לפתוח מסעדה". אפרת: "אני מבשלת בעיקר אוכל בריא". אורי: "היא מתמחה בסלק. היא עושה עם הסלק פלאים". אפרת: "אורי כנראה לא הכיר סלק לפני זה, רק בקובה". אורי: "וסלט עם עדשים. דברים שלא ידעתי שקיימים בעולם הקולינרי".

מילה אחרונה יחד: "שלי"

אורי: "האמת שכשזה קשור לבית אז אפרת. עניינים כספיים זה אני". אפרת: "לגמרי. אני בהדחקה ואסקפיזם. אני כל כך חרדה מהנושא הזה, אז אני דואגת לתפעול השוטף של הבית". אורי: "ככה זה צריך להיות, גם על פי תורה, אז הכול בסדר".