קראתי את הכתבה הנוקבת והכואבת והזעקה העולה ממנה נשמעת היטב.

אכן נושא כאוב עדין וחשוב שחובה לתת עליו את הדעת.

אז ראשית אומר ש:
* נכון לקיים דיון כל כך חשוב בפורום מקצועי רחב ולשתף בו את מיטב המוחות על מנת להפיק ממנו את מרב התועלת שנדרשת בהתמודדות מורכבת ועדינה.
* בנוסף לכך כדאי למצוא דרכים להגיע למוסדות ולהעביר סדנאות לילדים ולצוות על הסכנה, הזהירות, ההשלכות והמשמעויות שבפגיעה על ידי אנשי מקצוע מהתחום.
* החשוב מכל הוא שיתוף הפעולה ובטח בנושא כל כך רגיש, רק שיתוף פעולה מלא עם כל הנוגעים בדבר יניב תוצאות טובות.

ולעצם העניין:
בנוגע למקרה הראשון אותו תיארת על הילד שחטף סטירת לחי, נדחף במורד המדרגות והושפל לעיני כל.
קשה מאוד לקרוא את התיאור המזעזע, לבי נוטה להאמין ומוחי לחשוב שמדובר במקרה קיצון ולא שגרתי.
אבל אין זה משנה מקרה כזה חייב להיות מטופל בחומרה רבה במטרה אחת ויחידה שמקרה כזה לא חוזר על עצמו.

הדרכים רבות ומגוונות, אך לכל לראש יש לקיים שיחה עם המלמד ההורים לברר את העובדות כפי שנשמעו משני הצדדים להתאים את העובדות למציאות הנשמעת ולאחר מכן לחשוב על דרכי פעולה. אלימות כלפי חסרי ישע יכולה לנבוע מהמון סיבות אין כאן המקום להרחיב על כך, אך כאמור העיקר הוא לדאוג שמקרה כזה לא ישוב.

החשוב מכל הוא: רוח המוסד-התפיסה העקרונית של מוסד חינוכי הגישה והיחס לגבי אלימות כלפי ילדים.
נוסף לכך המקרה המדובר מעלה חשד לדפוסי התנהלות תוקפניים עם התפרצויות והתקפי זעם, מה שהופך את המקרה לשונה בעקבות הטיפול לו נזקק אדם עם דפוסי התנהגות כאלו….

בנוגע למקרה השני:
נושא ההטרדות אף הוא מורכב סבוך ועדין. אני בוחר לא להתייחס למלמד בכוונה, כי מהות הפגיעה ואופיה והטיפול בה הוא נושא בפני עצמו שהבמה הזו לא נועדה לה.
אומר רק: שמלמד שפגע לא יכול להתעסק בחינוך קטינים בשום דרך שהיא, וחייב לקבל טיפול מותאם על ידי גורמים רלוונטיים

חשוב להדגיש ולומר שהטיפול בהטרדה או פגיעה חייב להיעשות בתוך ויחד עם הגורמים הנוגעים בדבר קרי: הנהלת הת"ת, גורמי מקצוע חיצוניים, גורמי רווחה וקהילה בדמות רב קהילה מקובל. שוב שיתוף הפעולה במקרים אלו הוא הבסיס להצלחה בטיפול הנכון עבור כל הצדדים.

אך ארצה להתייחס לילדים: תפקידנו כהורים הוא להגן על ילדנו מכל משמר הן כשהם נמצאים תחת השגחתנו ועיננו הפקוחה והן כאשר אנו שולחים אותם ללמוד, לשחק לערוך קניות, לבקר חבר או חברה וכד'.

בכל הנוגע למוסד לימודים חובת ואחריות הילד ושלומו היא על המוסד: החל מבחירת הצוות הראוי והמתאים, טיפול במקרים חריגים של הטרדות ופגיעות בכל האמצעים הנדרשים למניעת מקרים מעין אלו על ידי שיתוף פעולה מלא כאמור בין כל הגורמים הרלוונטיים סיוע מקצועי, צוות המוסד רווחה, רבני קהילה וכד'.

אמנם כאשר הילדים נמצאים תחת ידינו ועיננו האחריות המלאה היא עלינו לצורך כך אפרט מעט על המקומות המועדים והאמצעים הנדרשים על מנת להגן ככל האפשר על ילדינו.
ישנם מקומות מועדים שאנו יכולים בנוכחותינו למנוע הטרדות ופגיעות לדוגמא: גני שעשועים, שירותים בקניונים, מקוואות שירותים בבתי כנסת הפתוחים במשך כל היום, ילדים תחת גיל 13 לא אמורים להסתובב במקומות הללו ללא השגחת מבוגר!!!
מקרים רבים מההטרדות והפגיעות נעשו במקומות הללו. הפוגעים עוקבים ואורבים לילדים משוטטים בגפם
אפרט כמה דוגמאות לטובת העניין:
א. ימי שיש שעת צהריים מוקדמת אצל ילדים קטנים משמש מקווה כבריכת שחייה והנאה מעבר לטבילה לכבוד שבת. נקודת תורפה זו מנוצלת היטב לצערנו על ידי הפוגעים למיניהם שעוקבים ומכירים את הילדים הבאים לבדם למקוואות.
ב. גני שעשועים: שעות לא שגרתיות שעות בוקר כאשר ילדים מסתובבים ללא השגחה עקב היעדרות מבתי ספר, ילדים שנשלחו לביתם עקב בעיות משמעת, שוטטות עקב חוסר תפקוד של הורים בבית, וכד'.. שוב הפוגעים אורבים ומכירים היטב את אותם ילדים ומנצלים את המצב בכדי לפגוע בהם.
ג. בתי כנסיות הפתוחים לאורך היום אותם ילדים המשוטטים להם בעיקר בשעות בהם אין איש בבתי כנסיות נכנסים רק לרגע לבית כנסת מתוף שעמום, לשירותים, לקרוא תהילים, שבת בבוקר צהריים אחריי התפילה המקום ריק אך פתוח, וכד' אותם פוגעים אורבים להם בהיכנסם לשירותים ושם פוגעים בהם.
ד. קניונים: שירותי הקניון גם במקרה הזה משמשים לאורבים פוגעים המחפשים טרף קל בדמות ילדים משוטטים ללא השגחה ופוגעים בהם.

בכל המקרים שוטטות ללא השגחה הובילה לפגיעה!!!

אין ערבות בטוחה ומוגנת הדבר יכול להתרחש בכל מקום אף במקומות מוגנים יותר לכאורה אך עלינו לעשות ככל שניתן כדי למנוע את הפגיעה הבאה על ידי הכרת דרכי פעולת ומקומות המועדים לפגיעה כאמור.

תפקידנו להזהיר את ילדינו מהתעסקות עם זרים, בכל צורה או אופן גם אם זה יהודי בחזות חרדית חסידית או מה שלא יהיה, שכן, חבר, מורה, אף אחד לא יכול ולא רשאי ליגוע בי באבריי בכל דרך שהיא החורגת מכללי הצניעות אותם אנו מלמדים את ילדינו השכם והערב. גופך הוא שלך הוא ולאף אחד אין זכות לגעת בו או להשתמש בו בשום צורה או אופן. אפשר לבטא את חשיבות שמירת הגוף בדיוק כמו שמירה על טהרת הגוף, ושאר מצוות המקיימים עם הגוף ניקיון וכד',

אני רוצה להוסיף נקודת מבט על התנהלות חסרת אחריות מצידנו כאשר אנו נתקלים במקרים בהם הורשעו אנשים בפגיעה בילדים נערים וכד' לא קיבלו טיפול וממשיכים למלא תפקיד פרטי או ציבורי בתוכינו.
לא ייתכן שאדם מועד המשמש בתפקיד כזה או אחר שהורשע בעבירות בקטינים יוכל להמשיך בעבודתו כאילו לא קרה כלום. אני מדבר על אמני במה, מחנכים, רבנים וכד' …

אם לא תהיה הסתייגות חד משמעית מאנשים אלו דפוסים אלו ימשיכו לתפוס במה ותאוצה והבעיה תלך ותתעצם חובתינו להוקיע אנשים אלו מתפקידים הנושאים אחריות על קטינים חד וחלק..

ישנם כאמור השלכות משמעותיות ומרחיקות לכת בכל הנוגע לפגיעה בילדים הן בהיבט הפוסט טראומטי של הפגיעה,הנזק הנפשי רגשי של הילד שחווה את הפגיעה. האמון שילד אמור לתת במבוגרים נפגע, התפיסה של הילד את האירוע היא מעוותת בכך שהילד מעניק פרשנות למה שקרה לו בשני כיוונים או שזו לא פגיעה אלא משחק, או שאני אשם בפגיעה זו. בעגה המקצועית זה מכונה 'בלבול השפות בין ילדים למבוגרים' שפת הרוך ושפת התשוקה (אפשר לקרוא על כך במאמרו המפורסם של שנדור פרנצי).

במקרים רבים ילדים כלל לא מדווחים על הפגיעה וממשיכים לשאת בתוכם את הפגיעה על כל היבטיה והשלכותיה המזמינות במשך השנים הזדמנויות שונות לדבר על הפגיעה אך כאן השפה שונה או שהם נאטמים רגשית ואז הם מחצינים בהתנהגותם תוקפנות, חוסר רגישות חוסר ראיית האחר מה שגורר בעקבותיו פגיעות נגדיות שלהם באחרים.
פן נוסף לחוסר טיפול ראוי הנו ניתוק רגשי (דיססוציאציה) המזמין את הילד המתבגר לבועה בה הוא נכנס לעולם מנותק רגשית על מנת להגן על עצמו מפגיעות חיצונית, שם חובר עולם הדמיון ועולם המציאות יחד ומתפתחות הפרעות נפשיות קשות.

מניסיוני בטיפול בקטינים אוכל לומר שנתקלתי במקרים קשים מאוד בעקבות חוסר ידיעת ההורים, המורים, וכד' על מסע ארוך של פגיעות בתוך המשפחה או מחוצה לה מה שהוביל למצבים נפשיים קשים לטיפול.

חשוב להדגיש אין לנסות לדובב ילדים על מהות ההטרדה הפגיעה הילד לא מסוגל לתרגם "מעבר ל" תפיסתו היא קונקרטית ומוגבלת בתפיסה ובפרשנות הניתנת שבדר ככלל כאמור מעוותת בשתי אופנים הנ"ל.
יש לפנות לגורמים מוסמכים ולקבל מענה טיפולי מותאם לילדים שעברו הטרדה או פגיעה מכל סוג שהוא.

אל לנו כמבוגרים להעניק פרשנות כגון: לא אין צורך לא קרה כאן משהו חריג הוא יתגבר וכד' ..
כל התנהלות כזו יכולה רק להחריף את מצבו הנפשי רגשי של הילד וכאמור יש לגשת לגורמים מוסמכים לטיפול במקרים אלו

הייתי שמח להאריך בהיבטים טיפוליים נוספים ובתיאור גורמי איתור של נפגעים ופוגעים
אך אני חושב שלבמה זו אסתפק בכך

בשורות טובות ובהצלחה

מישאל,

פסיכותרפיסט מוסמך בטיפול בפוסט טרואמה
מתמחה בטיפול בנוער וקטינים נפגעים/ ופוגעים
בייעוץ חינוכי ובחינוך המיוחד