"פעם אחת בא חסיד אחד לרב הקדוש רבי שלמה מרדומסק ז"ל, בעל ה'תפארת שלמה' ומסר לו "קוויטל" כלומר פתקה (בקשת ברכה), כנהוג. ואחר כך אמר להרב:

– בהיותי בדרך לרדומסק פגשתי באיש אחד ממכרי וּבִיקש ממני כי כאשר אהיה אצל כבוד הרבי אזכיר לפניו חולה אחד הזקוק לרחמים, ואמר לי את שם החולה ושם אמו, אבל מחמת טרדותיי שכחתי את השמות, וכמה שיגעתי להיזכר לא הועלתי מאומה, ואיני יודע לא שם החולה ולא שם אמו.

אמר לו הרב:

– ואם אינך יודע את השמות, איך אוכל להתפלל בעד החולה?

שתק האיש, שתק גם הרב כמה רגעים, ואחרי-כן אמר לאיש:

– אולי כך הוא שם החולה?

נענה האיש בהתפעלות ואמר:

– כן. רבנו. כן!

חזר הרב ושאל:

– ואולי שם אמו של החולה כך הוא?

– כן. נזכר האיש והֵשיב מתוך התפעלות עצומה – ודאי כן!

וכל העם העומדים בִּשְעת מעשה השתוממו מאוד לראות את רוח הקודש של בעל "תפארת שלמה". כשראה הרב את תימהונם נענה ואמר להם: היודעים אתם מנין אני יודע את שם החולה ושם אמו? יש לנו חומש המתחיל ב"ואלה שמות בני ישראל", ושם נמצאים כל השמות של בני ישראל, ומצאתי שם גם את השמות של החולה ואמו.

סיפור זה מצאתי בספר סיפורי חסידים להגרש"י זווין זצ"ל, והוא מעיד על משמעות השם בחייו של יהודי.

ואלה שמות…

– – –

מידי שנה במוצאי שבת קודש פרשת שמות מתכנסות מאות רבות מנשות כפר חב"ד והסביבה לערב מיוחד שכולו הצדעה והערכה לארגון הידוע בשמו המקורי, ארגון 'שפרה ופועה'.

ומידי שנה אני שואלת את עצמי מדוע זוכה הארגון שנושא את שמותיהן של יוכבד ומרים להיענות גבוהה יותר מאשר ארגונים אחרים העוסקים בפעילות צדקה וחסד. מה יש בו בארגון שפרה ופועה שפותח את הכיס ואת הלב.

מטבע הדברים, כל מה שקשור ללידות, ליולדות ובוודאי לתינוקות קטנים, מתוקים ורכים, גורם ללבנו להיפתח ביתר קלות. זו מציאות שאינה ייחודית דווקא למגזר מסוים. זאת מעבר לעובדה שכל מי שנעזרה בשירותיו של הארגון ופגשה את המלאכיות שמגישות ארוחות בוקר ערוכות ומוכנות בקפידה ומעוצבות באסטטיות בלתי רגילה, ליולדת שזה עתה ילדה את ילדה הראשון או השביעי, בין אם זה בכפר חב"ד או בבני ברק, ובין אם זה בבאר שבע או באילת הרחוקה, בוודאי הופכת למעריצה ותומכת נלהבת של המיזם המבורך הזה שהוקם בהוראתו של הרבי מליובאוויטש נשיא דורנו.

המתנדבות הרבות בכל הארץ, ולמעשה בכל העולם, שמושיטות יד ליולדות הן באוכל, הן בעצה טובה, הן בסיוע עם הילדים ואפילו בשירותי ניקיון, גיהוץ ושמרטפות ללא כל תמורה, עושות זאת כחלק מהערבות ההדדית שמהווה את אחד ממאפייניו הייחודיים של העם היהודי.

בשנת תשל"ט, בעיצומו של יום הכיפורים, עם סיומה של תפילת מוסף בבית מדרשו של הרבי בניו-יורק, קרא הרבי ליושב-ראש ועד כפר חב"ד דאז, הרב החסיד שלמה מיידנצ'יק עליו השלום, והורה לו להקים בכפר אגודה שמטרתה להושיט עזרה לכל יולדת מכל מעמד חברתי, מבלי להבדיל בין נשים עשירות לנשים מעוטות יכולת.

הרבי הגדיר את מטרת הארגון בצורה ברורה – להושיט סיוע וכל עזרה אפשרית ליולדות. הרבי אף התבטא בביטוי "מעגלה ועד חיתול" שמשמעותו ה-כ-ל. כל מה שאישה יולדת זקוקה לו. הרבי גם נתן לארגון את שמו 'שפרה ופועה' על שמן של המיילדות העבריות במצריים.

ואלה שמות…

– – –

הארגון שהתרחב מאוד מאז, וסניפיו קיימים בכל מקום בו קיים ריכוז חב"די או בית חב"ד, שם לו למטרה להגדיל את שרותיו ולהרחיבם לכמה תחומים הכרחיים, ובכוונתו להעניק לכל יולדת את מקסימום השעות של עוזרת הבית עד להתאוששותה. כל יולדת תקבל אחר הצהרים עזרה לעבודות בית קלות, קיפולי כביסה, הדחת כלים, גיהוץ ועוד. כדי לעשות זאת הוא זקוק לשעות ההתנדבות שלכן. לתרומתכן הנדיבה הן בכסף והן בשווי כסף.

ערבות הדדית מימי מצרים ועד ימינו אלה.