את הסיפור הזה מספרים על הרבי מהר"ש (רבנו שמואל. האדמו"ר הרביעי בשושלת אדמו"רי חב"ד) אשר בעת שקיבל אנשים ביחידות היה מחליף בגדים שוב ושוב. כעבור זמן קצר מאז החלה היחידות היה מבקש ממשמשו שיביא לו בגדים חדשים להחלפה. באחד הפעמים יצא המשמש מן החדר כשהוא נושא את בּגדיו ספוגי הזיעה של הרבי ומלמל לעצמו "מדוע מזיע הרבי כל-כך, מדוע זקוק הוא בכל שעה לבגדים חדשים ויבשים?"

שניות ספורות לאחר מכן עמד הרבי בפתח החדר ואמר למשמשו: "אינך מבין מדוע עליי להחליף את בגדיי מדי שעה? אין לך אף שמץ של הבנה ביחס לעבודתי. בשעה האחרונה נכנסו עשרים אנשים ליחידות. כדי שאוכל לייעץ לכל אחד ואחד הרי עליי 'לִפְשוט' את אישיותי ואת נסיבותיי, ו'ללבוש' את אישיותם ואת נסיבותיהם של הנכנסים אלי ולאחר מכן לשוב וללבוש את בגדיי כדי שאוכל לייעץ להם… האם ניסית אי פעם להחליף את בגדיך ארבעים פעם בשעה?"

זהו מנהיג!

– – –

בעת האחרונה אני מקבלת מידע על כל מיני סדנאות הקשורות במנהיגות. מנהיגות נשים, מנהיגות צעירה, בית ספר למנהיגות ועוד. הפרוספקטים הצבעוניים מבטיחים גדולות ונצורות בקשר לעתידם של בוגרי הסדנאות הללו. כאילו שסדנא כלשהי יכולה להקנות לאדם תכונות של מנהיג, של מורם מעם.

סדנא כזו מתחילה בדרך כלל במשפט הבא: "דמיינו לעצמכן דמותו של מנהיג שבדרכו הייתן רוצות לדבוק"…

הייתי שם פעם אחת. ברור מאליו מהי הדמות שעלתה מיידית לנגד עיני. מי הוא המנהיג שבדרכו הייתי רוצה לדבוק. אך לא יכולתי להסביר לנוכחות בחדר את מעלתו של המנהיג שלי. כי דמות של מנהיג אמיתי לא צריך להסביר. מרגישים אותה!

– – –

פרשת השבוע מתחילה בשלושת אבות האומה אך מבטאת את הנהגתו של מנהיג הדור, משה רבנו. בשבוע שבו אנו קוראים את פרשת מנהיגותו המתגבשת של רועה האמונה, אנו מציינים בדרך כלל את יום ההילולא של מייסד חסידות חב"ד, מורנו אדמו"ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי), מי שהנהיג את עדת החסידים לאחר הסתלקותו של רבו המגיד ממזריטש ולאחר שמורו וחברו הצדיק רבי מנחם מענדל מוויטבסק עלה ארצה.

התורה לא מספרת לנו מדוע נבחר משה להיות המנהיג שיוציא את בני ישראל ממצרים ויעביר אותם תהליך פיזי ונפשי של יציאה משעבוד לִגאולה. אמנם המדרש מספר את סיפור הרועה, אך אין לכך ביטוי בפרשיות התורה (בתהלים דווקא כן). להיפך, מהפסוקים עולה שמשה רבנו לא שש לקחת על עצמו את התפקיד וחש – ואף אמר זאת לקב"ה – כי הוא אינו האיש המתאים לכך. ואילו הקב"ה ראה דווקא בו את האיש המתאים ביותר לתפקיד, ועמד על כך שהוא יהיה מי שיוציא את בני ישראל ממצרים.

המדרש מסביר כי הטעם לִבְחירת משה הייתה העובדה שלמרות מעמדו כ'נסיך מצרים' הוא גילה אמפתיה עצומה כלפי אחיו המשועבדים תחת עולו של פרעה. תחושת הסולידריות והערבות ההדדית של משה כלפי אחיו הן אלו שהביאו לִבְחירתו ע"י הקב"ה להיות למנהיגם של בני ישראל.

למשה הייתה 'תכונה' אחת שייחדה אותו מכל אחיו, וּבגינה נבחר להיות המנהיג. מה הייתה איפוא 'תכונה' ייחודית זו?

משה רבנו גדל בְּבית פרעה. בניגוד לִבְני ישראל המשועבדים במצרים, הרי שמשה גדל בְּבית המלך. המעמד החברתי משפיע על נפש האדם. מסתבר כי לִבְני ישראל הייתה נפש ותכונה של עבדים. מאות שנות שעבוד במצרים עיצבו את נפשם בתבנית של עבדות. עבדים שאינם מאמינים בִּיכולתם לצאת לחירות וּלְהשתחרר מעולם של אדוניהם המצריים.

משה, לעומתם, גדל בְּבית פרעה ונפשו לא עוצבה באופן זה, אלא להיפך – הוא גדל כנסיך מצרים, כאדם בעל כוח ועוצמה. וכאן באה לידי ביטוי תכונתו הייחודית של המנהיג – אותו משה אשר גדל בְּבית המלך מצליח לחוש את צרת אחיו המשועבדים למרות שהוא לכאורה רחוק מהם מרחק נפשי רב. הוא מצליח לצאת מהמבנה הנפשי של נסיך מצרים שבּו הוא נמצא, וּלְהרגיש את זעקת הדל והאביון של עמו.

מדוע כה חשובה 'תכונה' זו למנהיג? מדוע היא זו שעל פיה בחר ה' את מי שהנהיג את האומה מעבדות לחרות והקים את העם היהודי? משום שרק מנהיג אמיתי יכול לצאת מעצמו, "לפשוט" את בגדיו ו"ללבוש" את בגדי הזולת.

– – –

ומכאן למעשה בפועל. בחירתו של משה למנהיג יכולה ללמד אותנו פרק גדול בחינוך. המחנך הראוי צריך להיות בִּדְמותו של משה – הוא צריך להיות מצד אחד 'מעל' חניכיו, להיות במקום נפשי גבוה יותר, אך עם זאת הוא חייב להיות מסוגל להכיל ולחוש את המצב שבּו נמצאים חניכיו. רק איש כזה יכול להיות מחנך אמיתי ומנהיג לתלמידיו.

מנהיג אמיתי מסוגל לחוש את מה שחש הזולת.

מתוך הספר 'פרשה באהבה'