-
כללי התנהגות, צ'ופרים ועונשים לגיל הרך
בטור האחרון פרסמנו את שאלת אחת הגולשות בנוגע להכאה גופנית וקבלנו את תגובת מנחת ההורים עם הסבר והצעות לדרכי ענישה. לאחריו קבלנו פניות רבות בנוגע לדרכי הענישה. הפננו את השאלות לגב' נחמה דינה פרידמן וזו גיבשה שורת כללי התנהגות, צ'ופרים ועונשים המתאימים לגיל הרך • לטור המלא
בטור האחרון פרסמנו את שאלת אחת הגולשות בנוגע להכאה גופנית וקבלנו את תגובת מנחת ההורים עם הסבר והצעות לדרכי ענישה. לאחריו קבלנו פניות רבות בנוגע לדרכי הענישה.
הפננו את השאלות לגב' נחמה דינה פרידמן וזו גיבשה שורת כללי התנהגות, צ'ופרים ועונשים המתאימים לגיל הרך.
—
בגיל הרך יש לנהוג ב- "אמור מעט ועשה הרבה", בלי מילים והסברים, רק להדריך מה עושים.
ולדאוג שהילד ינהג לפי הכללים:
– נטילת ידיים שחרית והמשך סדר יום, עד להשכבה לישון.
– מגיל 3: ציצית, צניעות, נטילת ידיים לארוחה, ברכות השחר, ברכת המזון וקריאת שמע גם על המיטה (לילדים קטנים ע'מ 5 בסידור).
– לא מסתובבים עם אוכל (בפרט ישנו איסור על מאכל מקמח) מי שמסתובב לוקחים לו את המאכל.
– מקבלים משחק אחרי שאוספים את המשחק הקודם.
– ילד שפוגע בזולת, מתנצל ומוסיף 3 מחמאות על דברים טובים שהשני עושה.
– ילד שנוהג באלימות מושהה מס' דקות לפי גילו (על הידיים של ההורים או בכיסא מיוחד או פינה מסוימת או בחדרו)
צ'ופרים- עידוד:
– כל הכבוד שהתגברת!
– זה מקרב את הגאולה/ ה' שמח ממך/ הרבי שמח ממך!
– טבלה עם שם הילד והמשימה, שצריך לאסוף בה עד עשר מדבקות לקבלת הפרס.
– פרס מיידי קטן. ממתק או חטיף קטן (דוגמא- 2 עדשים).
צ'ופרים- רק בשבוע שבועיים הראשונים של ההסתגלות לכלל. כל פעם מלמדים כלל אחד בלבד עד שיתרגלו אליו.
אחרי שבועיים שילד התרגל לכלל, אם מפירים אותו בשבוע השלישי תיתכן ענישה:
דוגמאות לעונשים: אם לא גמרו שלב בסדר יום לא עוברים לשלב הבא.
– אם ילד לא ציית לכללים שלמעלה- תהיה התוצאה כמו שכתוב.
– אם לא אספו משחקים- לא יוצאים לגן שעשועים.
– אם לא ידעת איך להתנהג בסופרמרקט- לא תלך פעם הבא.
– אם לא סדרו את הבית לפני יציאה לאירוע- לא יקבלו באירוע הפתעה.
– אם רבים על משחק- אף אחד לא מקבל אותו (למשך תקופה כלשהי)
– אם רבים במכונית –עוצרים ולא ממשיכים בנסיעה, או חוזרים הביתה.
– אם לא אכלו ושתו בזמן- לא מקבלים אחר כך (מתוך הזדהות ואמפטיה)
– אם לא התנהגו יפה בגינה- חוזרים מיד הביתה.
– אם לא מעלים את האופנים מלמטה- לא רוכבים עליהם משך זמן.
לימוד תורה וקיום מצוות בגיל הרך יש לצ'פר, עדיף לתת את הצ'ופר ולומר- זה כדי שהיה לך חשק כשאתה לומד תורה.
במצב של סכנה וחריגה מופרזת מהגבולות ניתן להשתמש ב-"מטה אהרון" מכה קטנה ומבוקרת מתוך שיקול דעת ומתינות ואהבה כמו אהרון הכהן!
חשוב מאוד: עונש לא יעיל בלי שיחה, עונש +שיחה=חינוך.
כעבור זמן כשישכח הכעס, לדבר עם הילד בצורה רגועה, מתוך מחמאה על יכולתו, ועל השתדלותו לקרב את הגאולה. הילד יציע דרך- או אפשרות תזכורת שבזמן כעס הוא יוכל להתגבר. אנחנו נתמיד בתזכורת, ונראה לו שהוא מתגבר- עידוד- מביא עוד ועוד התגברויות.
בהצלחה והרבה נחת חסידי!
–
נחמה דינה פרידמן מנחת קבוצות הורים ומשפחה – אור יהודה
054-2397701
ניתן להפנות שאלות באמצעות מערכת התגובות ו/או דרך כתובת המייל:
כתבות נוספות שיעניינו אותך:
-
הגדלה
וואוו פשוט תודההה
אילה, לענ"ד אמהות כמו שאת מתארת (וכמוני) צריכות ללכת להדרכה הורית פרטנית מקצועית וכד'. הבעיה היא שלא כל אחת תלך, ואז הכללים שהובאו למשל פה בכתבה עוזרים, כי זה דברים קונקרטיים שמסדרים את הראש. כי הרבה פעמים כעס לא נשלט עם תוצאות של עונשים לא מבוקרים מגיע מתסכול וחוסר אונים, וכשמקבלים כללים ברורים זה יכול להציל את המצב. כמובן שקודם כל צריך לזכור אהבה ועדיף יותר מדי אהבה מההפך. לי אישית בכל אופן הכתבה תעזור ותודה.
רוחי, הניסיון באנטרקציה בלתי פוסקת עם אמהות, הראה לי ,לצערי הרב ,שהגבול בין שליטה עצמית וחוסר סובלנות לבין תגובה שקולה למעשה לא כל כך ברור לאימהות . הנטייה הטבעית היא לתת עונשים "בקלות". זוהי הדרך הקלה ביותר להשיג את מבוקשך. ברור שיש לתת לילד "גבולות " חד משמעיים- עם זה אין לי ויכוח. הבעיה היא שהדרך לחנך היום היא ע"י עונשים וזוהי ט ע ו ת גדולה. יש הבדל עצום בין יצירת סמכות הורית לבין פחד. עונש= פחד (ולא יראה) . עונשים זוהי לא הדרך לחנך. כמובן שכשצריך גם בזה יש להשתמש, אבל לא כגישה חינוכית מובילה. רוחי, אני אומרת זאת בצער רב- אני רואה אימהות שכל הזמן רק מענישות. הן לא " רואות" את הילד, לא מחוברות מספיק רגשית כדי להבין את נבכי נפשו.. ולמה הוא כל כך כואב לו שלוקחים לו משהו, למה הוא מורד/ מסרב..זה הכח המניע הטבעי של ילד להיבנות בהמשך דרכו.הן שוברות את רוחם. כשגב' פרידמן מביאה כללי ענישה לאימהות כאלה- אין ספק שיש להן עכשיו חותמת. כאימא למס' ילדים, מחנכת וקוראת המון ספרים בחינוך, סדנאות וקורסים.. הגישה ההרסנית הזאת קיימת לצערי גם במוסדות החינוך שלנו (כמה כתבות שהתפרסמו באתר לא מזמן). האלימות של מורים/מלמדים כלפי הגיל הרך, המשמעת הנוקשה.. חוסר הרגישות, המודעות, המקצועיות. אלימות בין ילדים, הטרדות בתוך תלמודי תורה… אימהות שלא יודעות מה קורה בפנים.. מכל מני סיבות, ילדים שנשארים שעות על גבי שעות במסגרות.. תפקחו את העניים! אחוזי הנשירה במשפחות הטובות ביותר רק עולים. זאת הגלות הארורה אבל זוהי אחריות שלנו!
איילה. כנראה שלא הבנת.
הכותרת היא עונשים ולא אהבה.
כל נושא עומד בפני עצמו.
ילד זקוק לגבולות ברורים בדיוק כמו שהוא זקוק לחום ואהבה!
מזועזעת! גב' נחמה דינה פרידמן אינני מכירה אותך, אבל נראה לי שעצם ההעזה לכתוב כללים נוקשים בפרסום עוצמתי כזה- מעיד על גישה חינוכית קשה, שלא מתאימה לגישה הפנימית החסידית. בדרכך זו – חינוך הילדים יהפוך לא לנחת אלא למכה נוספת בגלות מכאיבה זו. שימי לב איזה שורת עונשים את מונה לעומת מס העידודים. מדובר בגיל ה ר ך להזכיר. בדרך זו את נותנת לגיטימיציה נוספת להורים להתנהג ברודנות ונוקשות כלפי ילדיהם. גם ככה הורים היום אינם יודעים להתמודד עם קשיים והופכים מהר מאוד לחסרי סבלנות ומכים ילדים.. אז את עוד נותנת "חותמת " לכללי ענישה? אולי תעודדי הורים לנתינת אהבה גדולה לילדיהם/ להתחבר אליהם ולראות אותם. להבין שלכל ילד יש לפעמים תסכולים פנימיים וחוויות לא פשוטות שהוא עובר במסגרת או עם הוריו, ואז הוא מוציא אותם בכל מינינ דרכים. ללמד הורה להבין מאיפה זה נובע.. ורק במידה שמדובר בבעיית סמכות- להציב גבולות. היום מלמדים לחנך באהבה ולא בשוטים ! כפי הסיפור הידוע על חסיד ששאל את הרבי מה לעשות שהאבא מבקש מבנו משהו והוא אמר לו " לא ". הרבי ענה לו- תיתן לו עוד אהבה.
שימי לב שאלו לא עונשים, אלא תוצאות של המעשה. ילד צריך להבין שהו אחראי למעשיו. וזה התפקיד שלנו ללמד אותו.
ילד שמתרגל לעשות מה שהוא רוצה- ישלם על כך מחיר בהמשך.
מצד שני, יכול להיות באמת שזה לא מתאים להיכתב ככתבה באתר אלא להינתן כהנחיות אישיות להורים כך שניתן להסביר להם את הרציונאל ולא רק את הכ"כללים" בצורה שלא תמיד מובנית המשמעות והכוונה.