המעגלים נוגעים בכולנו

מי מאיתנו שנמצאת ממש בתוך ה'מעגל' פנימה, מהמשתתפות במפגשי הקבוצות, ומי שנוגעת בהדים סביב, שמתפשטים כמו באדוות המים, במעגלים הולכים ומתרחבים. נושא הצניעות שצף על פני השטח בעוצמה — מחלחל פנימה, ומניע כל אחת ממקומה אל עבר אותה מטרה, בין אם מדובר על צעד של ממש ובין אם זו תנועה זעירה של התכווננות פנימית בלתי נראית. הכיוון אחיד הוא: הוספה והידור בצניעות ההופעה, מתוך התקשרות לרבי מלך המשיח. כי כך רוצה הרבי, כך נגרום נחת רוח, וגם כשהרצון האישי עוד לא ממש שם — קבלת העול גוברת.

הצניעות היא אבן יסוד. 'אבן בוחן' עיקרית. ומאידך גיסא, גלוי לכול — שזה לא קל. אפילו קשה. במבט קדימה, אל הדור הבא, עולה הצורך בהכוונה — איך מחנכים לצניעות? איך מניחים את היסוד הזה, שיהיה יציב, מושרש וברור ויחד עם זאת נעים ושמח?

הקשר ההדוק בין צניעות לחינוך ולהיבטים פסיכולוגיים, הושיב אותנו לשיחה מרתקת עם הפסיכולוגית ד"ר אילנה ישראל, פסיכולוגית חב"דית בעלת ניסיון רב, המשלבת בייעוץ ובטיפול את גישת החסידות ונקודת המבט החב"דית. תחת הכותרת 'צניעות — במבט פסיכולוגי' התקבצו שלל נושאים רגישים: מערכות יחסים מועדות לקונפליקטים כמו יחסי הורים — מתבגרים, בית — בית–ספר, יחיד — חברה ועוד…

הפרספקטיבה המקצועית מאירה זוויות חדשות ומותירה נקודות למחשבה, ואפילו מיתוסים שמתנפצים וגישות מפתיעות. למשל — כמה משאבים, כולל חשיבה, זמן וכסף יש להשקיע בהופעה החיצונית של הבת, בפרט המתבגרת? (רמז: יותר ממה שחשבתן…), טיפ יעיל לחיזוק בת הנמצאת בעמדת מיעוט (מיעוט רבים שניים), ומהם שיעורי הבית להורים עם כניסת בתם לבית הספר.

על זאת ועוד בשיחה הגלויה שלפניכן. צעד צעד, נאסוף תובנות וכלים לחינוך חב"די לצניעות, היינו: מתוך חכמה, בינה, דעת — מוח שליט על הלב. כי תחילה יש לזהות את רגש הלב, כדי להשליט עליו את המוח…

נתחיל מהתחלה. וזאת בדיוק השאלה, מתי להתחיל לחנך את בנותינו לצניעות (גרביים, שרוולים ארוכים, אורך השמלה ועוד)? לסוגיה זו מספר דעות בהלכה, כשהמהדרים נוקטים בגיל שלוש. "אני רוצה להדר. אני רוצה לתת לבתי את המיטב מבחינה חסידית" — שחה בחשש אם צעירה, שבכורתה מתקרבת לגיל שלוש. "אבל בכל זאת, אני מפחדת שלבת שלי תהיה טראומה. מגיל כל כך צעיר לחנוט אותה מכף רגל עד ראש? זה לא מוקדם מידי?"

בשיחתנו עם הפסיכולוגית — ביקשנו את זווית ראייתה המקצועית:

• מהו המבט הפסיכולוגי על הבשלות הגילאית?

גיל שלוש זהו הגיל בו הילדים מגלים את זהותם — כבן או כבת. בגיל זה מתפתחת המודעות להבדלים הגופניים והבדלי הלבוש וההופעה. לכן, זה הגיל שנראה מתאים להעברת ערכי צניעות.

נוסף על כך, ילדה שמתרגלת מגיל שלוש ללבוש צנוע, גרביים עד הברך, שרוולים המכסים את המרפק וכו', תקבל זאת כמובן מאליו וטבעי גם בהמשך. הרגלי הצניעות ייטבעו בה כ'גירסא דינקותא'. זה דומה להתרגלות של פעוט לכיפה על הראש או ציצית עוד לפני גיל 3, דברים שהופכים לחלק בלתי נפרד מהלבוש.

אחת מול כולם

• אז הלכנו על ה'טופ', המהודר ביותר — כיאה לחסידים, ואפילו הרווחנו 'בונוסים' מבחינה פסיכולוגית… נשמע אידאלי, עד שהילדה חזרה מהגן מדוכדכת: 'למה רק אני?' — כיצד יש לנהוג עם בת שמתלוננת כי היא היחידה (בגן או בכיתה בגיל הרך, או בגיל ההתבגרות) שמקפידה על צניעות ביחס לחברה בה היא נמצאת?

בכל תחומי ההלכה יכול הילד לפגוש פערים בין הנהוג במשפחתו לעומת משפחות אחרות. בהקפדה על הכשרים מסוימים, צורות בילוי של המשפחה, אמצעי תקשורת ועוד. אם אנו רוצים שילדה תהיה גאה ברמת הצניעות הגבוהה הנהוגה בביתה, עלינו להשקיע ביצירת אוירה אוהבת וטיפוח גאוות יחידה במשפחה.

״אצלנו נוהגים כך״ — זהו משפט שאם יאמר בנימה ואוירה מתאימה יכול להוות מקור בטחון וגאווה על השתייכות למשפחה שמקפידה במיוחד על ההלכה ולעתים מהדרת. יש, למשל, ילדות בבני ברק שבבתיהן מעשרים ירקות ופרות בנוסף למעשרות על ידי המשגיח בחנות. הן בדרך כלל גאות בכך, שואלות את המורה על כל כיבוד שמוגש אם הוא מעושר, והבנות בקבוצתן מכבדות אותן על חומרה זו.

כל זאת בהסתייגות אחת — צניעות אין פירושה בגדים מכוערים או מוזנחים. הילדה צריכה לאהוב את לבושה. חשוב להדגים לילדה שצנוע אמור להיות יפה.

חשוב מאוד לא לחסוך בהוצאות שהבגדים יהיו יפים ומטופחים, אפילו אם זה דורש להשקיע זמן וממון. כמו שבבשר שחיטת ליובאוויטש אנו לא מתפשרים וקונים את היקר והמהודר ביותר.

בגיל ההתבגרות יש קושי רב יותר להיות שונים מהקבוצה שאליה שייכים. לכן יש לעודד חברוּת עם בנות הדומות לבת מבחינת הרקע הדתי של הבית, יחד עם זאת, לחזק תחושת שליחות ועמידה בפני לעג אפשרי. גם בנות שחורגות מכללי הצניעות מעריכות את הבנות המקפידות כל עוד אינן מתנשאות ובקורתיות. צריך לחנך את הבת לראות את המעלות, להתייחס בחביבות אל כל חברה אך מצד שני להיזהר מהשפעות ולחצים. ממחקרים פסיכולוגיים בנושא לחץ קבוצתי עולה, שאם בעמדת המיעוט יש לפחות שניים, השניים תומכים זה בזה ומחזקים את היכולת לעמוד בפני ציפיות ֶהחברה והלחצים. לכן, אני ממליצה מאוד לעודד חברוּת קרובה עם בת שדומה לה ברמת הצניעות, ויחד תעמודנה כנגד ההשפעה החברתית, ואולי גם תהיינה בעתיד מוערכות ומודל לחיקוי לחברותיהן.

הבית מול בית הספר

• בת השלוש גדלה, והגיעה לבית הספר. ילקוט, מחברות ו… תקנון: כשכללי הצניעות "המוקפדים" בבית הספר לא תמיד תואמים את אופי וסגנון הבית, כיצד על ההורים לגשר בין הפערים ולא לדבר בשני קולות?

אם רמת הצניעות שדורש מוסד החינוך גבוהה מהנהוג בבית, חייבים ההורים לעשות שינוי ולהתאים את ההנהגה לדרישות. אחרת, תהיינה התנגשויות ופגיעה בחינוך לטווח ארוך. ברוב מוחלט של המקרים ההורים בוחרים בבית הספר, גם בתיכון, ולא ייתכן שאם תגיד לבתה ״אותך מחייב תקנון בית– הספר ואותי לא״. על אחת כמה וכמה, כאשר תקנון המוסד משקף את הוראות רבני אנ״ש, ואם האם לא שומרת בעצמה על הכללים — השדר לבת הוא, שבגיל מבוגר יותר תוכל גם היא ״לצפצף״ על הרבנים. כל ביקורת על רב מורה הלכה שבית ספר מתייעץ בו, מערער את קבלת העול ויראת השמיים. הורים היזהרו, וקחו בחשבון שמחר עלולים לזלזל גם בכבודכם פי כמה וכמה.

עם בחירת המוסד החינוכי — נכון ליישר קו עם הנהוג והמקובל בו, אחרת, הילד שומע 'שני קולות' וקולט היטב את הסתירות. הורים רבים נוהגים בחוכמה, וכשילדם נכנס למסגרת ישיבה או תיכון עושים שינוי בעצמם, כדי לא לתת רוח גבית למרד נעורים מול המסגרת.

חרדה חברתית, בטחון עצמי ותחושת השתייכות

• ומהמוסד החינוכי — חזרה לזירה החברתית, המזמנת התמודדויות תמידיות, ולא קלות… כיצד נזהה טיפוסי אופי שונים ועל פיהם נוכל להתאים את מידת יכולתם לעמוד איתן מול השפעות החברה?

זה מתחיל בבית. בתוך המשפחה, כדאי לעודד כל ילד להביע את רצונו ודעותיו, מבלי שיתנפלו עליו וישתיקו אותו. אם המשפחה משדרת הערכה ומתייחסת בכבוד לכל דיעה, הילד יקבל בטחון לעמוד על זכותו להיות הוא ולבטא את עצמו גם בחברה.

מצד שני, אם בתכם היא במיעוט בכיתה ויש קבוצה שלועגת ל״דוסיות״, מוטב להנחות אותה שלא להבליט את דעותיה השונות ולהמשיך לשדר את ערכיה בצורת לבושה והתנהגותה. אם לא תצא למלחמות — לא תסבול מתגובות מכאיבות.

חשוב לציין, שחוסר בטחון של הבת בצניעותה — הוא רק סימפטום לחוסר בטחון כללי. זהו ביטוי בו 'צפה' הבעיה ועולה, אך שורש העניין עמוק יותר, וזו הזדמנות טובה לחזק את הבטחון ולעבוד על הענין. באופן טבעי, כשיתחזק הבטחון העצמי של הבת הדבר יתבטא בכל המישורים, כולל התחזקות בצניעות.

בת עם חרדה חברתית, שקשה לה לדבר ליד זרים, מתביישת בשל תשומת לב המופנית אליה וחוששת מדחייה, תהיה בסיכון רב יותר להשפעה קבוצתית, לפחות ברמת ההתנהגות החיצונית. היא תעשה הכל כדי לרצות את חברות הכיתה ולא להיות דחויה על ידן.

בת שלא טוב לה במשפחתה, ולא מוצאת דרך להשתייך למשפחה באופן בו תקבל אהבה והערכה, גם היא תשקיע מאמץ רב יותר להתקבל בקבוצת בנות גילה ותיסגר רגשית בפני בני משפחה, בייחוד בגיל ההתבגרות.

המסר החשוב לאימהות הוא: לא לוותר! לחפש ולמצוא דרך שכל בת שלכן תרגיש נאהבת וחשובה בעיניכן. היזהרנה עם ביקורת. זכורנה מה שייעץ אדמו״ר הריי״צ — הביקורת, כמו זריקה — תהיה רק לאחר חיטוי המקום, בעדינות ובזהירות.

* * *

התעשרנו בידע על העולם הרגשי של הפעוטה — הילדה — התלמידה — החברה — הבת. כחוט השני, נגעו הדילמות בהתמודדות עם החברה או עם העולם שבחוץ, שאינו מעודד, בלשון המעטה, את ההידור בצניעות. מסתבר, שזו לא פעם ראשונה שנשים ובנות יהודיות ניצבות ב'עמדת מיעוט'. אלפי שנים אחורה, בהיותם בגלות הראשונה ומהקשות ביותר לעמנו — גלות מצרים, הן לא נסחפו. הנשים היהודיות לא הלכו אחר 'אופנת' והנהגת נשות מצרים. הן לא החליפו את לבושן, אלא נהגו בדרך האמהות הקדושות, למרות מרחק הזמן והמקום מתקופת האמהות.

וכן, גם היום כשאנו ב'עמדת מיעוט' מול רוחות זרות — מטיל עלינו הרבי מלך המשיח את מלוא האחריות (מתוך שיחה לנשי ובנות חב"ד, כ"ח אייר תשכ"ח): "כל העקרונות של המשפחה ושל הבית — מונחים לגמרי בידי האישה!" בצניעותנו, בהנהגתנו — תלויה הכניסה לארץ ישראל בדורנו — הגאולה!

הרבי מאריך, מחזק ומתווה את הדרך: ההתחלה בזה צריך להיות שאישה יהודיה או בת יהודיה גודרת עצמה, ונושאת בעוז ובגאון את הדרך היהודית ואת ההתנהגות היהודית, ולאחר שמחליטים — יש סיוע ועזרה מהקב"ה ליישום הדברים, והדבר קל יותר משחשבו, וסוף כל סוף, לא רק שאין לעג— אלא זוכים לכבוד, וברכות השי"ת בכול.

בכתבת ההמשך הבאה בסדרה, אי"ה: התמודדויות המתבגרת ובמקביל התמודדויות האם: גבולות ומרד, אחריות הורית ועצמאות, ועוד.