מאת: מוריה, עטרת חיה

התחנה הראשונה שלי הייתה בתוך צלופן מרשרש, קצת חונק. רק אחרי כמה דקות התחלתי להתאושש ולקלוט את הסביבה שאליה הגעתי. אם לראות מבעד לכל מה שמונח מעליי לא הצלחתי, ניסיתי לפחות להצדיק את שמי: להאזין, ו… לשמוע…

"איזה משלוח מרשים", אמר קול עדין ושקט, "באמת תודה ויישר כוח, רק רגע… אני מייד מחזירה לכם…", הונחנו על שולחן כנראה, ושמעתי רשרושים סביבי, קולות של ממתקים נערמים וצלופנים מרשרשים, עוד קול שאמר "תודה ופורים שמח", ו… שקט.

השקט לא ארך זמן רב. אותו קול שקט שדיבר קודם, הסביר כעת בנחת: "קודם צריך ללכת למשפחת כהן, תנו להם את המשלוח הזה. ואחר כך למזרחי — את יודעת איפה הם גרים?" — "כן", צייץ קול דקיק. "אז זהו, אלה המשלוחים, אתם עכשיו מקיימים מצוה חשובה. רק תשתדלו להזדרז, כי עדיין לא סיימנו את המצוות האחרות של פורים, בסדר?"

שתי סלסלות עזבו את השולחן, אני עדיין בתוך אריזת הצלופן. ואז שמעתי קול מדבר: "החבילה הזו של אוזני המן מאוד מיוחדת ומרשימה, זה יכול להשלים את המשלוח של רבינוביץ, מגיע להם לקבל מאיתנו משהו מושקע במיוחד"… ויחד עם כל החבילה, פוניתי לתוך סלסלה אחרת, שמעתי הוראות שניתנו לילדה נוספת כיצד להעביר אותנו למשפחת רבינוביץ, ו… מצאתי את עצמי מתגלגלת בדרכים, כשהממתקים האחרים שסביבי מסתירים לחלוטין את הנוף והדרך.

סוף סוף שמעתי דפיקות על דלת, וחריקה קלה של פתיחה. "פורים שמח!" נשמע קול חביב, "כל הכבוד, איזה יופי! ואיזו תחפושת מקסימה! בואי היכנסי חמודה, יש כאן גם משלוח עבורכם"… ודי מהר התחלפנו עם שקית בד נחמדה, כשאני עם כל סביבתי מונחת על שולחן במקום חדש.

"אוי, איזה בלגן", שמעתי קול רוטן, שהזכיר במשהו את הקול החביב שנשמע קודם ליד הדלת. "כל הממתקים מפוזרים, ילדים! בואו מייד לסדר, ועדיין לא קראנו מגילה! כבר מאוחר. החג הזה דורש כל כך הרבה עבודה, ומי זוכר שפסח מתקרב אוטוטו… יוסי, הכתר שלך זרוק פה! וחנה'לה, תאספי מהר את הפרחים שהתפזרו כאן. רוצי לראות מי דופק על הדלת"…

במהלך הדקות הבאות הספקתי לשמוע עד כמה חג פורים הוא חג עמוס ומתיש, ועד כמה קשה עם הבלגן, וגם לשמוע הוראות שונות שנאמרו בחוסר סבלנות מופגן. אבל אז, כשקלטתי שוב דפיקות על הדלת, נשמע לפתע הקול הנעים ששמעתי קודם כשהגעתי לבית הזה: "או, חג פורים שמח! כל הכבוד חמודים, אתה מרדכי היהודי? ואתה, דוד המלך, נכון? איזה יופי, נהדר. תודה רבה. בואו צדיקים, הנה יש כאן גם משלוח בשבילכם"…

פסיעות נמרצות, עוד כמה רשרושים, ובלי כל הכנה מראש טולטלתי אל תוך שקית נייר גדולה, לצד בקבוק יין ומגוון ממתקים. תוך כמה רגעים כבר הייתי שוב בחוץ, במסלול חדש ולא מוכר. נדמה לי שמעבר לדלת שנסגרה אחריי התחלף שוב הקול החביב בקול עצבני במקצת, אבל אולי דמיינתי, כי בינתיים הספקתי להתרחק.

"אז זה המשלוח מרבינוביץ?" שמעתי פתאום קול שואל והבנתי ששוב נכנסתי לבית חדש. "יפה, כל הכבוד, דווקא לא שלחתי להם כל כך הרבה דברים, נו טוב, הם כנראה רוצים להודות לנו על העזרה בתקופה האחרונה. יפה. מה עם משפחת ישראל, עדיין לא החזרנו להם? בשבילם כדאי להשקיע, הם שלחו קודם משלוח מאוד מרשים. תיכף נראה מה נמצא כאן. בינתיים נארגן פה משהו לנחמה, היא שלחה כבר משלוח די פשוט, אז אפשר לתת את המשלוח הזה ואפילו להחליף את הבונבוניירה הזו, לחבילת ופלים פשוטה. את הבונבוניירה אולי נכניס למשלוח של ישראל. וגם ליהודית עדיין לא שלחתי, כדאי להקדים אותה, אני עדיין זוכרת שבשנה שעברה היא שלחה ראשונה והמשלוח שלה היה פשוט מיוחד. אולי חבילת אוזני ההמן הזו — היא די מרשימה, ונוסיף כמה חטיפים מכאן. הסלסלה הזו מתאימה להם. רגע, את הוופלים האלה לא נשלח ליהודית, הרי נפגשנו בסופר והיא יודעת כמוני שהם נמכרו במחיר מצחיק של חמש בעשר. עדיף חבילת גליליות מרשימה קצת יותר, והנה יש גם מארז של שוקולד מעולה. יופי, מי נשאר? השכנים למטה תמיד שולחים מאוחר, אולי כדאי להקדים אותם הפעם? בשנה שעברה הביאו ברגע האחרון וזה היה נראה משהו מאולתר מהשאריות שנותרו להם. ואולי בכלל לא נשלח להם הפעם? נחכה ונראה אם ישלחו משהו. אז זהו, המשלוח ליהודית מוכן — שרהלה, את מוכנה לגשת אליהם ולמסור את זה? ותזכרי לומר יפה פורים שמח ותודה על הכל… ככה זה, לפעמים חשוב להשקיע בקשר עם אנשים"…

לא הצלחתי לעקוב אחרי כל החשבונות, רק את השורה התחתונה הבנתי — אני עומדת להצטרף שוב למשלוח חדש, ולעבור דרך נוספת. מישהו יודע כמה תלאות וטלטולים יכולים לעבור על אוזן המן אחת בתוך חבילה קצת מרשימה?

ההפתעה הגדולה שלי הייתה, כשבבית האחרון שאליו הגעתי שמעתי קול מוכר, עדין כזה ונעים. "בואו ילדים, הקשבתם כל כך יפה לקריאת המגילה. וזכינו היום לקיים את כל המצוות החשובות של פורים. כל הכבוד! עכשיו כל אחד יכול לבחור משהו מהממתקים שכאן, מה את בוחרת?"

ואז, בפעם הראשונה נקרע הניילון שחנק אותי כל הזמן. ידיים קטנות הוציאו אותי מתוך העטיפה. התרגשתי מאוד. ילד קטן, שכנראה כבר אכל כמה ממתקים במשך היום, מצא שימוש אחר בשבילי: הניח אותי ואת אחת מחברותיי על שתי אוזניו והכריז: "תראו אילו אוזניים יש לי! אני שומע עם האוזניים של המן!" אבל ילדה גדולה יותר הגיבה במשפט שממש העליב אותי: "שטויות, אוזני המן זה לא אוזניים אמיתיות, הן לא יכולות לשמוע שום דבר"…

• • •

אז יש "עין רואה ואוזן שומעת". ויש גם כמה חידושים טכנולוגיים שמזכירים וממחישים זאת. ודווקא המלים שנאמרות בתוך הבית פנימה, בלי להרשים אף אחד בחוץ, בהן כדאי להשקיע — ולהשפיע. וכשמשיח יבוא, קורות ביתו של אדם יעידו עליו… כיצד כל אישה שוררת בביתה ומדברת כלשון עמה. זה בידיים שלנו.