פרשת אחרי מות מתחילה אמנם בפטירתם הטראגית של שני בניו של אהרון ביום חנוכת המשכן, אך חלקה הגדול עוסק בעבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים. נדב ואביהו, שני בניו הקדושים של אהרן הכהן, הסתלקו מהעולם "בהקריבם אש זרה". הבעיה אינה בעצם ההקרבה, גם לא באש, אלא בעובדה שהיא אש "זרה" שאינה אמורה לעלות על המזבח.

האש מהווה חלק מרכזי בעבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים. הוא נושא את המחתה ובה הגחלים אל בית קודש הקודשים. הוא גם מקריב באמצעותה על גבי המזבח החיצון את השעיר שמכפר על עוונות בני ישראל. עבודתו ביום הקדוש מביאה לידי ביטוי את שלמות שלושת המרכיבים של היקום: עולם, שנה נפש (מרחב, זמן ותוכן). הכהן הגדול – הנפש הנעלית ביותר – נכנס לבית קודש הקודשים – המרחב המקודש ביותר – ביום הכיפורים – הזמן המקודש ביותר.

עבודתו כה נעלית עד כי לאיש אסור להיות בהיכל באותו זמן. בעבודתו, כל עוד הוא פועל לפי ההוראות, הוא מעלה את עם ישראל לדרגה גבוהה, דרגה של כפרה, דהיינו, דרגה יותר נעלית מהמקום בו היו לפני החטא. מה שבא לידי ביטוי בפועל בשינוי צבעה של פיסת הזהורית מאדום ללבן.

אך כל זה רק כאשר הכהן הגדול פועל לפי סדר העבודה שמופיע בפרשתנו. הוא מבדיל בין השעיר לעזאזל והשעיר לה'. הוא עושה הפרדה מלאה בין הרע לטוב והוא נלחם את מלחמתם של בני ישראל ברע עד לניצחון בהישלח השעיר לעזאזל.

—

לעיתים אני מוצאת את עצמי נלהבת לדבר מצווה עד כדי כך שאני לא מבחינה שאני פוגעת במישהי אחרת. ליצר יש תכונה מאוד מרתקת. הוא מיישם פעמים רבות את האמרה האנגלית: "אם אתה לא יכול לנצח אותם – הצטרף אליהם"… עד כדי כך שהוא עצמו מלהיב את האדם לדבר מצווה… ומבעיר בו אש. אש זרה!

רבותינו לימדו אותנו כיצד ניתן לזהות אם מדובר בעצת היצר או ברצון אמיתי לקיים מצווה. פשוט מאוד, מסתכלים על התוצאה. מצווה לא יכולה להביא עבירה. מצווה גוררת מצווה. אם תוצאת המצווה היא עבירה, כנראה שלא מדובר במצווה למרות שהיא מתחפשת לכזאת. מאחורי התחפושת מסתתרת עצת היצר.

כשמישהו רוצה מאוד לקיים את מצוות הוכח תוכיח, עליו לבדוק היטב עד כמה מדובר ברצון לקיים מצווה ומה תהיה השלכת התוכחה. אם ברור שהתוצאה תהיה פגיעה במישהו אחר, סביר להניח שהיצר הוא זה שמדרבן אותו ומצית בו אש זרה.

—

יש זמן לכל דבר ודבר. הכניסה לבית קודש הקודשים נעשית אך ורק ביום הכיפורים כחלק מעבודת היום, כחלק מהמלחמה שמנהל הכהן הגדול לטובת בני ישראל. כך כתוב בפרשתנו. "ואל יבוא בכל עת אל הקודש".

בני אהרון היו צדיקים גמורים ואף נעלים יותר ממשה ואהרון כפי שהקב"ה בעצמו מעיד עליהם "בקרוביי אקדש". אך הם פעלו בניגוד להוראות. ואצלם, פעולה כזו היא בגדר אש זרה למרות שמטרתה הייתה טהורה ונעלית. כפי שמסבירה תורת החסידות על אותה הקטרת קטורת שהביאה למותם, הקטרה שנבעה מרצונם העז להידבק בקב"ה.

שכר מצווה – מצווה.

פרק מתוך הספר 'פרשה באהבה' של מירי שניאורסון [email protected]

—

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו