היא מתיישבת מולי, מתקשה להישיר מבט. נראה שמרגישה לא ממש רצויה אולי גם לא שווה. היא זעה באי בנוחות על גבי הכיסא שמולי, ומבטה סובב את החדר וצונח לרצפה.

פיה עדיין אילם, אבל  עיניה זועקות, כואבות, מיוסרות. מבטה עצוב נוגה, חסר בטחון משהו.

שמעתי את שמה יותר מפעם או פעמיים, מספר פעמים גם הצעתי לה שמות של בחורים, שחלקם גם הגיעו למפגש שידוכים, אך היא עדיין ברווקותה.

אז איפה אנחנו אוחזים? אני שואלת.

'אוחזים בכך שאני כנראה עוד לא יודעת מה אני רוצה'  היא משפילה שוב את מבטה.

"ואיך נוכל לדעת מה את צריכה?" אני שואלת, ומיד ממשיכה "אז בואי אני אחסוך לך את התשובה. באם נסתכל תמיד ונבדוק מה הרבי רוצה מאיתנו בכל שלב ושלב במהלך תקופה זו, אני בטוחה שהחיים שלנו יהיו קלים יותר"

וכדי לעשות חיים קלים למירי, ולעוד בנות ששואלות אותי מידי פעם על שידוכים וחתונה. אביא כאן את משנתי הסדורה בעניני שידוכין.

חלק מהדברים נרכשו אצלי במהלך השנים, וחלק הם מתשובתו ושיחותיו של הרבי… והלוואי ויהיה זה לתועלת ולו לאחת מכן…

בפרק הנוכחי נתחיל עם האות הראשונה. אל"ף

אמונה!

מדוע דווקא בזה בחרתי להתחיל?

אז ככה ישנו מכתב אמנם קצר, אך מלא בתוכן.. מכתב נפלא של הרבי בנושא שידוכין המדבר על הקשר הישיר שבין אמונה לזיווג.

הרבי מסביר כששם שקריעת ים-סוף הגיעה רק על ידי האמונה של בני ישראל בקב"ה בכך שיושיע אותם ויקרע להם את הים, עד שנחשון בן עמינדב קפץ למים במסירות-נפש.

כמו כך על ידי התחזקות, אמונה וביטחון מוחלט בכך שהקב"ה ימציא לך את זיווגך, בעז"ה הקב"ה ישלח לך בזמן הנכון.

המכתב מתמצת בתוכו את הנקודה כולה בצורה בהירה, אם כי קצרה מאוד:

ב"ה, י"ב אד"ר, תשי"ד

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מו' אד"ר בו כותב שהגיע לעונת השידוכין ועדיין לא נמצאה הצעה מתאימה בשבילו ומצטער מזה.

הנה ידוע מרז"ל שקשה לזווגם כקריעת ים סוף הרי ידוע שבקרי"ס בא לפועל ע"י חוזק הבטחון והאמונה בהשי"ת שבמילא מובן שבדרך כזה צ"ל ג"כ בענין הזיווגים, וככל אשר יתחזק בבטחונו (ומובן אשר ביחד עם זה הרי צריך ג"כ לחפש באופן המתאים) הרי תוקדם ג"כ ההבאה בפועל.

ידוע מאמר הזהר הק' אסתכל באורייתא וברא עלמא הן עולם כפשוטו והן כל פרטי חייו של האדם הנק' עולם קטן, ובמילא עליו להוסיף בלימוד הן בתורת הנגלה והן בתורת החסידות והשי"ת יצליחו.

בברכה.

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

כעת נמשיך הלאה אל האות: בי"ת

בנין עדי עד!

האמת היא שבתור ילדה קטנה,  לא הבנתי מהו פשר האיחול אותו שמעתי בכל פעם שאי מי ממשפחתי המורחבת או משכני השתדך: 'בנין עדי עד'?

מדוע לא נשתמש בביטוי יותר מליצי ויפה כמו 'חיים מאושרים ושמחים לנצח נצחים', 'טוב ושפע עד עולם', מהו פשר ביטוי זה?

אז ההסבר הוא כך.

בניית בניין היא עבודת כפים קשה, עבודה מעייפת ומייגעת, שאורכת חודשים רבים ולפעמים שנים..

אך בסוף הבניין עומד פאר, ויופיו ניבט למרחק.

כך גם בדיוק בחיי הנישואין.

לפעמים לאחר סדרת פגישות יפה- ההרגשה היא שהכול מושלם.

הלבבות באוויר, החתן שלימות שבשלימות והכול פשוט טוב ויפה… ענבי הגפן בענבי הגפן…

אבל צריך לזכור, שלבנות בית, ובמיוחד בית בישראל, היא עבודת כפיים קשה.

איש ואשה שונים הם במהותם, וחיבורם יחד לא קל הוא. וכשמתייגעים, מתקשרים ובונים, אזי הבניין הוא יציב ואיתן.

אבל, בשונה מבנין רגיל שעבודת בנייתו אורכת תקופה, ואזי המלאכה היא גמורה.

בנישואין  הבניה היא תמידית.. תמיד צריך לשפר ולהשקיע..