גם אני כמוכן שמעתי על פטירת המזכיר הרב בנימין קליין ע"ה ביום שישי. נעמדתי להדליק נרות שבת בהרגשה שאני חייבת לו טובה, ושחזרתי את פרטי המאורע שארע לי בהגיעי לרבי בפעם הראשונה:

הייתי אז בת 14, בשנת תש"נ. טסתי עם דודי להיות אצל הרבי בי"א ניסן וחג הפסח. מיד כשנכנסתי ל–770 בתפילת שחרית, הרבי הביט בי – ותמונה זו חקוקה במוחי היטב (הרבי עמד כשפניו אל הקהל, נשען על הסטנדר, תפילין וטלית על ראשו, וכל פניו לוהטות באש הקודש) – מיד ברכתי "שהחיינו".

לקראת תפילת מנחה אמרו לי שכשהרבי יוצא מחדרו והולך לתפילה – הוא מחלק מטבעות לצדקה לילדים שעומדים ליד חדרו. המליצו לי גם ללכת, אך התרו בי: "את בת 14 כבר, רק ילדות עד גיל 12 ובנים עד גיל בר מצוה ניגשים לבקש מהרבי מטבעות. את תעמדי בצד – ולא תושיטי את ידך ולא תתקרבי לרבי. אם הרבי ירצה – הוא יושיט לך".

וכך עשיתי: נעמדתי בצד, היו שם כמה ילדים צעירים, וכמה מבוגרים וגם אני עימם. הרבי יצא – והחל לחלק לילדים מטבעות לצדקה. הילד הראשון קיבל מטבע – והרבי מביט בי, ועוד ילד מקבל מטבע – ושוב הרבי מביט בי. הרב בנימין קליין שעמד מאחורי הרבי – סימן לי בעיניו – לגשת אל הרבי. אך אני כיאה וכיאות לאזהרות הרבות שנתנו לי קודם, לא זזתי ממקומי כל עוד הרבי לא הגיש לי. ושוב הרבי מביט בי ושוב… אז הרב קליין דחק בי – וסימן לי בידו בצורה ברורה – בהצביעו על הרבי – שאגש. ניגשתי…

הרבי חייך אליי ונתן לי שתי מטבעות, ואז הרבי פנה כרוצה להמשיך ללכת – אך לפתע הסתובב אליי שוב ונתן לי עוד שלוש מטבעות.
כך אני משחזרת לי את פרטי המאורע, ופתאום התרגשתי כל כך ופרצתי בבכי, ולא יכולתי להירגע. זו הפעם הראשונה בה אני קולטת כמה זה קשור לחיי…

לאחר חתונתי ב"ה נולדה לנו ביתנו הראשונה בשעה טובה – עוד לפני יום נישואינו הראשון; גם בנינו השני נולד בקלות, ב"ה. אך לאחריו חוויתי קשיים רבים לאורך כמה שנים, ב"ה שלושת ילדינו הנוספים נולדו לנו וכל אחד ניסו עמו…

לפתע נפלה בי ההכרה: חמישה ילדים = חמש מטבעות!

לצערי, במהלך השנים נעלמו לי המטבעות (שהרי כידוע מחליפים את המטבע שאותו הרבי נתן, ונותנים אחר במקומו לצדקה). אך ב"ה הברכה בעינה עומדת וקיימת…

ההרגשה וההכרה שכבר בגיל 14 הרבי בירך אותנו לכך – מלווה אותנו כעת יום–יום ושעה–שעה… תודה לך רבי! על ילדים כה נפלאים, חסידיים ובריאים! תודה! שנעשה לך הרבה נחת!