המצב הביטחוני ברחובות לא צריך לערער אותנו. שרה אמנו לימדה אותנו אחרת

שוב המצב הביטחוני מתערער, את המתיחות אפשר להרגיש ברחובות כל עיר בישראל, הדם היהודי, מעורר ספיקות קיומיות על חיינו על האדמה הזו.   לא צריך ללכת רחוק כדי ללמוד מה נכון לעשות, זה כאן, מול העיניים בפרשתנו השבוע. חיי שרה, מהות החיים של האימא של כולנו, מתמקד דווקא בחלק בו היא מסתלקת מן העולם. אך "במותה ציוותה לנו את החיים" יותר מזה.

שרה הייתה אישה עם הרבה כוח באמצעותו היא העצימה את בעלה אברהם אבינו לאורך השנים, עד כדי כך שפעמיים הוא קרא לה "אחותי". מנישואים אפשר להתגרש, אבל אח ואחות זה קשר דם בל ינותק, וזו הייתה עוצמת נישואיהם של הורי האומה. זה גם מה שהוביל לסיפור הפותח של ההתעקשות של אברהם לרכוש לה את חלקת הקבר בה הם יהיו זה לצד זו לנצח. זה מה שהופך את מערת המכפלה מלבד היותה נכס לאומי, לירושה משפחתית ולסמל של זוגיות אידיאלית.

חיי שרה הוא סיפור של השפעה לכל רגע מרגעי היום יום. גם אם קוראים לי אשת חינוך, יועצת או מאמנת אישית – אני מסרבת לעשות קואוצ'ינג לאנשים. אני מאמינה בכוח האגבי של החיים עצמם, כשחיים את המוטו "אין דבר שלא ייתכן", אנחנו מסוגלים לרומם את חיינו לגבהים הכי עצומים בכוח האמונה הזו שהכול אפשרי.

אשמח לשתף אתכם בסיפור שקרה לפני ימים ספורים בטיסה מארה"ב לישראל. ידעתי שאני חוזרת ישירות ליום עבודה עמוס וכדי לנוח כמו שצריך ביקשתי מצוות המטוס להשתדרג למחלקת 'עסקים'. (קחו טיפ: לעבור למושב במחלקה גבוהה יותר כשאתם בתוך המטוס זול בהרבה מהזמנה מראש). ובכן, הדיילת מסרה לי שמחלקת עסקים מלאה. כאן יכולתי לעצור לרגע ויכולתי לבחור אם להיכנע או להאמין שאפשר. ביקשתי לדבר עם ראש הצוות, וגם הוא מסר שהוא בירר ואין אף מקום פנוי בשבילי. אמרתי לו: "אתה אומר שאין על מה לדבר? חכה מעט…" לא עברו מספר רגעים שמעתי שיש נוסע בעסקים שביקש לעבור למחלקה ראשונה. וכך, הדיילים המופתעים מהתפנית הבלתי צפויה למדו שיעור בכוח החיים ובכוח שלנו אם רק נתרגל לא להיכנע לשליליות, ה'פנימי והחיצוני' ולהביט אך ורק בעין טובה, על עצמנו ועל זולתנו.

—

[דניאלה גולן, מנהלת אור חיה המרכז לאישה היהודייה בירושלים ומנכ"לית חברת L.A. FACE מביאה את האקטואליה העכשווית במקורות של פרשת השבוע. לחיות על הזמן]