ציפי קולטיניוק, ynet

היום (א') מסתיים בניו-יורק כנס "השלוּחים" (שליחים) השנתי של חב"ד. מדי שנה מתפרסמת התמונה המסורתית שכבר בקושי מכילה את אלפי השלוּחים המגיעים מכל העולם, כדי להיות יחד בבית המדרש של הרבי ולשאוב כוחות להמשך שליחותם.

דווקא בעיתוי הזה מתבקש לשפוך אור על השליחות היקרות של חב"ד. אני לא אספר על שליחות במקומות אקזוטיים בעולם, אלא דווקא על נשים שנמצאות בשליחות כאן, בארץ.

להיות שליחה בארץ? לכאורה זה נשמע פשוט: יש להן אוכל כשר, שירותי דת ומוסדות חינוך לילדים במרחק סביר, וגם המשפחה לא רחוקה, ועם כל אלה, המסירות שלהן עצומה.

בשלוש השנים האחרונות יוצא לי לבקר מדי חודש בבתי חב"ד כזמרת ומרצה, במסגרת מופע העצמה לנשים, המבוסס על תורת החסידות. בכל פעם שאני יוצאת מאירוע לנשים בבית חב"ד, אני רוצה לצעוק לעולם את מה שאני רואה שם. רוצה שכולם יכירו ויעריכו את השליחות היקרות שמאחורי בית חב"ד.

גם אמא, גם אישה עובדת, גם שליחה

בעידן שבו כל דבר קטן שאנחנו עושים מתועד ומופץ כדי לזכות בהערכה, הן עושות בלי סוף – בשקט, במסירות, למען הזולת. עושות בלי תמורה, כי הן מאמינות שכך צריך. כי הן חונכו לאהוב כל יהודי ויהודייה. כי הן חיות בתחושת שליחות – להאיר את העולם.

רק בשנה האחרונה ביקרתי בדימונה, בקריות, בנהריה, אור יהודה, מושב זכריה, ערד, קצרין, ירוחם והרשימה עוד ארוכה… בכל מקום בארץ יש בית חב"ד. וזה אומר זוג שליחים שרובם הגיעו למקום די מהר אחרי חתונתם, רובם גדלו בחממה חב"דית ויצאו מהמקום המוכר והנוח, כדי להביא את אור היהדות לכל מקום.

לשליחוֹת של חב"ד יש תפקיד משמעותי. הן לא רק "אשתו של השליח". הן דמויות דומיננטיות בפני עצמן בקהילה: אחראיות על כל הפעילות לנשים ולילדים, מארחות בשבתות, מוסרות שיעורים, מהוות אוזן קשבת לנשים בסביבתן, נמצאות לכל צורך אנושי, נשי ויהודי.

ההתפעלות שלי מהן מתחילה עוד בשיחת הטלפון. השליחוֹת מארגנות אירועי נשים לעיתים קרובות, ומבררות לפרטי-פרטים שהתוכן יהיה יהודי, מחבק ולא מטיף. שהנשים היקרות שהן ליקטו לקהילתן בעמל, ייהנו ויהיו מרוצות מהאירוע. הכניסה לאירועים הללו היא בתשלום סמלי בלבד, ולא פעם חינם אין כסף, כי לשליחות חשוב שהמשתתפות תבואנה בכיף. שלא תהיה להן תחושה ש"יהדות עולה כסף".

ככה נראית מסירות נפש

בחלק גדול מהאירועים השליחה מכינה את הכיבוד בעצמה. נזכיר כי מדובר בדרך כלל באמהות למשפחות ברוכות ילדים, שגם עובדות לפרנסתן, משום שלנהל בית חב"ד זה רק הוצאות. אחרי שחזרו מהעבודה, תוך כדי טיפול בילדים, הן טורחות ומכינות כיבוד מושקע כדי שלנשים יהיה נעים וטעים.

רגע לפני תחילת האירוע אני רואה אותה מנצלת כל שנייה כדי לצלצל ולשלוח הודעות לעוד נשים, לבקש שתגענה, כי זה יעשה להן טוב. אני רואה אותה סוקרת את הבאות, שמחה מכל אחת שנכנסת, ומקבלת אותה בחום. היא מכירה כמעט כל אישה באופן אישי, חלק גדול מהן התארחו אצלה בסעודת שבת, הגיעו לשיעור.

כל אחת היא כמו יהלום שליקטה לקהילה שלה. אם אשאל אותה כמה נשים היא קירבה לתורה ומצוות, השליחה לא תדע לענות. זה לא הפרמטר. המטרה היא להאיר כמה שיותר לבבות, לגרום לכמה שיותר נשים לזכור שהן יהודיות (ולשמוח בכך), לקחת על עצמן אפילו מעשה אחד קטן וטוב, שיאיר את נשמתן.

השליחות יחד בעליהן נותנות את כל מה שיש להן – וגם את מה שאין. כשאני פוגשת שליחות חב"ד, אני רואה מולי מסירות נפש אמיתית, מתוך אהבת ישראל טהורה. מתוך אמונה בדרכו של הרבי שציווה להאיר את העולם, ולהזכיר לכל יהודי ויהודייה את היותם יהודים. אשריכן שליחות יקרות, ושאלוקים יחזיר לכן על מעשיכן בגשמיות וברוחניות!

בעוד שלושה חודשים (כ"ב בשבט, תאריך פטירתה של הרבנית חיה מושקא, רעייתו של הרבי מליובאוויטש), תתקיים הוועידה השנתית של שליחוֹת חב"ד. הן תגענה לניו-יורק, שליחות מכל רחבי העולם וגם מהארץ – כדי להיות ביחד, ולקבל כוחות להמשך השליחות.