מאת: חיל'ה טל

"ויהי ממחרת ויבוא משה… והנה פרח מטה-אהרון … יוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים. " (פר' י"ז פס' י"ח)

יום שישי,

מוישי ואהר'לה מתעסקים בחדרם כבר זמן מה. השקט ששרר בחדר הבנים היה נשמע מוזר לאבא.

אבא החליט לבדוק מה קורא בחדרם של מוישי ואהר'לה. עוד לפני שהספיק אבא להגיע לחדר הבנים נשמעה קריאה רמה.

"א-ב-א!!" קראו מוישי ואהר'לה יחד. למשמע הזעקה מיהר אבא להגיע לחדר, וענייו היו נדהמות למראה החדר שהיה מצוחצח עד לפני כמה רגעים.

החדר כולו היו מכוסה באדמה. אדמה? בוץ ממש!! חול ומים מעורבבים יחד.

"מה קורה פה?! " שאל אבא בפליאה עצומה.

"אבא, המקל שהבאנו מהגינה לא עובד! פשוט לא עובד!! אנחנו כבר מותשים, פשוט עובדי עצות! " אבא צחק למחצית השנייה למשמע שפתם הגבוה של בניו, אך מיד התרצן.

"למה הבאתם לכאן מקל? מה פשר הבוץ הזה כאן בחדר? " שאל אבא בכעס.

"אבא, למדנו בגן שהמקל של אהרון הפריח פרחים והצמיח שקדים, ואנחנו רצינו לעשות לכם הפתעה ולהביא כזה מקל לשולחן שבת, הנה, תראה, " הצביע אהר'לה על המקל והמשיך – "אפילו חרטנו את השם שלי על המקל. אבל המקל לא עובד, הוא לא הצמיח שום פרח!!"

אבא שם לב שבאמת חרוט שמו של אהר'לה על המקל, פרט שלפני כמה רגעים לא שם ליבו לכך.

"אוי.. ילדים מצחיקים שלי…" צחק אבא והסביר לבניו את משמעות פריחת המקל של אהרון, אגב ניקיון יסודי ומהיר של החדר.