מאת: אודליה מימון

בכל יום עוברים עלינו אירועים שונים, התמודדויות, שמחות, תחושות ורגשות שונים ומגוונים. אחד הצרכים הבולטים ביותר בחיי הזוגיות הוא הצורך- בשיתוף. בתחושה של שותפות במאורעות החיים ובחוויות. ההקשבה והשיתוף מעניקים תחושה של קרבה, של ביחד, של אכפתיות והדדיות.

לאחרונה פנתה אלי אישה ואמרה בצער: "בעלי לא מאפשר לי לשוחח עמו. אני רוצה לשתף אותו והוא מצדו אומר לי 'תעזיבי אותי עם השטויות שלך…'-  את מבינה?" היא שואלת אותי,  "מה שעובר עלי, זה שטויות בשבילו".

גברים ונשים שונים בתחומי העניין שלהם, אך בזוגיות כמו בזוגיות, אנו מוכרחים להתאמץ ולהיות שותפים. גם בחוויות. כך שגם אם הנושא או העניין לא ממש מעניין אותך, או חשוב בעיניך- תראה התעניינות, תשאל שאלות, תשתתף.

חוסר הקשבה, או שדר של- "זה לא מעניין אותי.." מעניקים תחושה של בדידות. לפחות לגבי אותו הנושא. איש צעיר תיאר: "אני לומד היסטוריה וחינוך ומאוד נהנה מלימודיי. בתחילת הלימודים הייתי חוזר הביתה ומנסה לשתף את אשתי בנושאים השונים שלמדנו. לצערי אשתי הייתה פוטרת את דבריי ואומרת שהיא לא מתעניינת בהיסטוריה…  מאוד נפגעתי ממנה והרגשתי שהיא פשוט לא מתעניינת בי! בשלב מסוים החלטתי להתרחק ולא לשתף אותה במה שעובר עלי".

כלל חשוב בהקשבה ובשיתוף הוא היכולת לשים את עצמי לרגע בצד, ולתת לבן זוגי תחושה של חשיבות. ההקשבה, ההתפעלות, ההתעניינות, מעניקים לבן הזוג תחושה- שאכפת ממנו. כך שגם אם בן זוגך מספר על הצלחה, הישג, או התרגשות ממשהו הפעוט בעיניך, תשתתפי עמו. תתפעלי, תגיבי ותעניקי תחושה שאת איתו בחוויה. אחרת עלול בן הזוג להרגיש כי בתחום הזה- הוא לבד.

אישה צעירה שפגשתי סיפרה כי במסגרת היותה סטודנטית היא פועלת בפרויקט פר"ח וחונכת ילדה עם מוגבלויות: "הילה התקדמה מאוד במהלך השנה" היא אמרה בהתלהבות "אך לצערי" היא השפילה לרגע מבט "את בעלי זה בכלל לא מעניין! כל פעם ניסיתי לשתף אותו בעבודה שלי איתה ובהתקדמות שלנו, והוא סתם אומר 'נחמד', ובכלל לא מקשיב לי..". היא ציינה בכאב והוסיפה "החלטתי פשוט לא לשתף אותו בכך, כי כל פעם אני מתאכזבת מכך שלא אכפת לו ממה שעובר עלי".

חשוב שנבין, כי חוסר התעניינות בחוויות הזולת, מעניקים תחושה של חוסר אכפתיות. גם אם אנו טוענים "בטח שאכפת לי ממנו, פשוט מה שהוא אומר לא מעניין אותי…", זו הפרדה שקשה ליישום. בזוגיות (ובכלל) כשלא רוצים להקשיב לי, מתקבלת ההרגשה- שלא אכפת ממני. וכן להפך.

כשבני זוג מרגישים בטוח ובנוח לשתף האחד את השני במאורעות, בחוויות ובהתמודדויות זה נותן כוח! זה כיף, זה משמח, וזה מאוד מקרב. זה מחזק את ההרגשה שאנו זוג שותפים, אוהבים וקרובים.

וכעת, לאחר שהבנו את חשיבות השיתוף וההקשבה, כמה כללים להקשבה טובה וחיובית- (לגזור ולשמור):

מקום אמיתי של הקשבה

לא פעם כשמישהו מספר לנו חוויה שעבר, זה מזכיר לנו חוויה דומה שעברנו… עם זאת, אחד הכללים בהקשבה בכלל, ובזוגיות בפרט- לתת מקום ולהקשיב, מבלי "לדחוף" את הסיפור שלי. כשאנו קוטעים את דברי המספר ואומרים :"זה ממש מזכיר לי, כשהייתי בכיתה ט' גם לי היה… " זה מעניק תחושה של חוסר הקשבה ואפילו חוסר כבוד. אמנם אפשר לאחר מכן לשתף ולתת תובנות מההתמודדות שלי, אך קודם כל- לתת מקום אמיתי של הקשבה ומרחב לדברים ולתחושות של המדבר.

שיתוף ברגשות ובתחושות- לא לבטל

כבני אדם שונים אנו מרגישים וחווים את המציאות אחרת. לעיתים כשבן או בת הזוג משתפים ברגשות ובתחושות בעקבות אירוע מסוים, נדמה לנו שהם מגזימים, רגישים מדי, אולי לא מאוזנים, או אפילו מדמיינים וכדומה. עם זאת, ביטול הרגשות של המספר עלול לפגוע עוד יותר. משפטים כמו: "עזבי, זה סתם בראש שלך, זה בכלל לא פוגע…", לא באמת יהפכו את התחושה לחיובית, ואולי רק יזיקו בכך שיחזקו דווקא את תחושת הבדידות וחוסר האכפתיות. דווקא תחושה של הבנה: "אני מבין את ההרגשה שלך…" ולאחריהם מילים של עידוד כמו: "אבל יהיה בסדר, אני מאמין בך, בואי נעשה משהו משמח.."(כל זוג והמשפטים שמתאימים לו- כמובן…), יכולות להתקבל על הלב בצורה חיובית וטובה יותר.

כך גם לגבי פחדים ולחצים. יש אנשים לחוצים או חוששים יותר. משפטים כמו: "זה בכלל לא מלחיץ, אתה סתם חושש מכולם.." אינן תורמים לתחושות השיתוף והביחד. דווקא ההבנה לחששות, ולאחר מכן ניסיון לחזק ולתמוך, יכולים לסייע ולקרב אותנו זה לזו.

זה לא הזמן לביקורת- שיתוף בטעויות ובכישלונות.

בן הזוג משתף אותך בטעויות שלו, כיוון שהוא זקוק לכוח. אין לו צורך לשמוע שוב כמה הוא לא מוצלח ואיך קרה לו דבר כזה… לכן, כשבן הזוג משתף בטעות שעשה תפקידנו הוא להבין, לחזק, לתמוך ולעודד. משפטים כמו: "אני תמיד ידעתי שאתה פזיז מדי…" לא ממש יועילו. ולעומת זאת, משפטים של חיזוק, השתתפות והבנה, יצרו קרבה, יעניקו כוח ויחזקו את האמון והקשר.

ללא עצות ופתרונות

מדוע? עיקר מטרת השיחה לא פעם היא דווקא עצם השיתוף, הפריקה והתחושה שאינני לבד, שמישהו מקשיב לי ושותף להרגשה שלי. הפתרון לעומת זאת, עלול לחסום ולקטוע את תהליך השיתוף, ובכך הוא מפספס את הצורך העיקרי שהוא עצם ההזדהות עם התחושות, וחיזוק ההרגשה שאינני לבד. יתרה מכך, הגשת הפתרון מעניקה את התחושה כי התמודדות זו היא דווקא קלה ופשוטה- עובדה, יש לי פתרון… אך כפי שציינו, לא פעם הצורך הוא דווקא הפוך. דוגמא ידועה הינה לגבי אישה שאינה חשה בטוב. בן זוגה, שרוצה לדאוג לה יאמר במהירות: "קחי אקמול". האישה עלולה לחוש מתוסכלת מהפתרון המוצע, וזאת כי היא זקוקה דווקא להזדהות שלו, לאמפתיה, להקשבה לרגשותיה ולחוויות שעברו עליה. לקחת אקמול היא יודעת לבד.

נתינת פתרונות נובעת לא פעם מהרצון "להוציא" את האדם מדאגתו או מצערו ולגרום לו להיות שמח ומרוצה  יותר. עם זאת, לרוב, זו היא תפיסה שגויה. ניתן לראות (בייחוד אצל נשים) כי דווקא ההקשבה וההבנה משמחים ומעודדים יותר ולא העצה.

עם כל זאת, חשוב לזכור שיש פעמים שבן הזוג באמת מבקש עצה. במקרים בהם בן או בת הזוג זקוקים לתובנה, רעיון או פתרון, זה הזמן לנסות לסייע ולחשוב יחד גם על זה.

***

עבור רוב הזוגות ההקשבה הנכונה והשיתוף ההדדי החיובי, זהו תהליך נלמד. צריך להשקיע ולנסות שוב ושוב עד שנלמד כיצד ואיך להגיב ולהקשיב לבן זוגנו באופן כזה שייתן כוח, יגביר אהבה ויקרב בנינו.

בפעם הבאה נרחיב בעז"ה על ההבדלים בין איש לאישה (אלו שהופכים את משימת השיתוף ליותר מורכבת…) לגבי הצורך בשיתוף ובדרכי הקשבה והשיחה.

אודליה מימון (MA), טיפול זוגי ואישי והנחיית קבוצות, מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים". [email protected]