מאת תמר שור, עטרת חיה

פגשתי ארבע אמהות בשבוע האחרון, ארבע אימהות שגרמו לי לחשוב על אימהות בדור השביעי.

האמא הראשונה הייתה אני — כמה מפתיע — עדיין מרוכזת בעצמי ומנסה לפצח את הגרעין הקשה שבפנים, זה שלא נותן מנוחה ובמיוחד אצל חוזרים בתשובה: איך בונים את הבית החסידי העתידי עם ילדינו; כאשר בהרגשה הפנימית הוא לעיתים מונח על כרעי תרנוגלת מן העבר והתרנגולת הזו לא בהכרח עברה שחיטת ליובאוויטש אם אתם מבינים למה אני מתכוונת…

אני כבר אם לארבעה ילדים שיהיו בריאים, כן ירבו, וכל עוד ה' נותן לי כוח ואפשרות להמשיך להביא אותם — שיבואו בשמחה. אך מה שהולך, מתחוור ומתחדד מילד לילד  זה שהכלים שקיבלתי כילדה שתגדל להיות אם, אינם רלוונטיים לחיי כיום — במקרה הטוב, ואפילו מזיקים — במקרה הפחות מלבב.

האמא השניה שפגשתי הייתה אימי. היא באה  לבקר בשבוע שעבר, עזרה עם הקניות, שיחקה עם הילדים, האכילה את הקטנים והייתה נחמדה. ובין קפה לניגוב משהו שנשפך, התוודתה באוזניי שהיא לא הייתה מצליחה לעשות זאת לעולם. גם עם שניים היה לה קשה להתמודד והיא פגשה את עצמה במקומות כל כך קשים באמהות שלה, שהיא החליטה להפסיק אחרי שניים ולא לגרום עוד נזק…

השלישית הייתה אם ל–17 ילדים שיהיו בריאים שבאה להתוועד איתנו בשבת והראתה לנו בפשטות ובצניעות שהכל אפשרי. אפשר לגדל ילדים בשמחה, אפשר להביא שבעה–עשר!!! ילדים לעולם ולגדל אותם בנחת, בסדר, באהבה, בהתמודדות עם אינסוף מכשולים ונסיונות אבל מתוך אהבה וקבלת עול וסייעתא דשמייא אינסופית. להודות כל יום על הנס שכולם בריאים ושלמים ולהצליח לנהל בית.

האמא הרביעית הופיעה היום בבית כנסת ותוך כדי התוועדות וניתוח הרשמים מהשבת שעברה ונסיון להבין איך שומרים על סדר בבית שיש בו תמיד לפחות 10 אנשים פעילים, הודתה בוידוי אישי ומהיר שהיא לא הייתה יכולה! כי אם הבית לא נקי אז "אין לה חיים" כדבריה. היא עוד צעירה אז בנתיים היא מאמללת רק בעל אחד וילד אחד עם הקושי הזה שלה, אבל בישרתי לה בחביבות שהיא בדרך התלולה מטה, להפוך עוד כמה ילדים לאומללים אם היא לא תתפוס את עצמה בידיים עכשיו! תניח את בקבוק האקונומיקה במנוחה לכמה שעות ותלך לקבל ייעוץ חסידי, טוב ופרקטי תיכף ומיד ממש!

בשאר השבת התבוננתי בדוגמאות האלו שצצות מסביבי, מבית ומחוץ, ונותנות לי מראה להשקיף על עצמי, על האמא שאני גדלה להיות יחד עם ילדי. נכון, לי אין "שריטה" בנושא הנקיון, אבל יש לי ברוך השם את מבחר השירטיה הפרטי שלי שעליו אני עובדת כבר שנים ועוד צפויה עבודה רבה בניקוי כל הפרטים המיותרים מתוכו. איך אני מתגברת על המקומות האלו שבלעדיהם "אין לי חיים" איך אני מצליחה לגדל בית ומשפחה וילדים חסידיים בדרך הישר. שיגדלו להיות דור ישרים מבורך ולא דור ישרים מפוחד.

איך אני מצליחה לעשות אתכפייא ולקום בבוקר בשמחה ולא משנה מה היה בלילה? האמא ברוכת הילדים אמרה את הדבר הידוע לכל אבל שווה תמיד לשמוע אותו שוב ושוב. ילדים לא כל כך מעוניינים במצב הנקיון של הסלון גם לא בסידור המושלם של הארון. כן הסדר חשוב וגם האוכל וכל התנאים הגשמיים, אבל מה שבאמת הם הכי הכי רוצים, הילדים המתוקים והחסידים האלו שלנו, זה אמא שמחה. אמא שתמיד תאיר להם פנים, תתייחס אליהם בכבוד, תוכל לעצור לפני שהיא מאבדת את הסבלנות (גם אם זה הכי מוצדק בעולם) ותתן להם אהבה ולא משנה מה הם עשו.

הנקיון, הכלים שקיבלתי, הכלים שלא קיבלתי, העצבים של האמא והקפדנות של אבא, המושלמות המיותרת שאני חותרת אליה — כל זה טוב ויפה, אבל זה לא מעניין את הילדים שלי. אותם מעניין לראות אותי מחייכת ושמחה ועל זה אני צריכה להפוך את העולם ולעשות את האתכפייא הכי מטורפת שאני יכולה לעשות. אז אני מקבלת עזרה וייעוץ ואימון חסידי. ונהנית לראות שיש שכר לעמלי גם במקום בו אני נמצאת. אני רואה את הילדים שלי גדלים בדרך הישר עם הרבה סיוע מלמעלה, וכשהקטנה שלי בת השנה וחודשיים יוצאת מהחדר לבושה בחצאית ומשוויצה בתינוקיות שובת לב לפני אחיותיה שהיא לבושה יפה וצנוע — זה מרגש אותי ומראה לי שאני בדרך הנכונה לעשות קצת נחת רוח לרבי.