טיפים לחותנת

פתגם אידישאי עתיק קובע: א שוויגער דארף פארמאגן פיר "ש": שלינגען, שווייגן, שמייכלן און שענקען". ובתרגום לעברית מדוברת: חמות צריכה לאמץ לעצמה ארבע "ל": לבלוע, להחריש, לחייך להעניק…

לפניכן כמה משפטים מרעילים, שחלילה לחמות או לחותנת להשתמש בהם:

"אמרתי לך!".

"אני לא רוצה להתערב, אבל לטובתך…".

"זה באמת יפה מה שקניתם, אבל שילמתם כל כך הרבה!". "זה לא רע מה שבשלת אבל מה, נפלה לך הצנצנת של המלח?".

"ומה ההורים שלה נתנו לכם? הייתי רוצה לדעת".

"למה את אומרת שהוא לא אוהב מרק? אצלי דווקא הוא אכל כל יום עד הטיפה האחרונה!".

"מה יש לכם נגד הדוד אהרון? למה למשל לא תזמינו אותו פעם?".

"באמת, מה את רוצה ממנו, הוא רק ילד!".

"למה אין לו צבע? את לא יוצאת אתו לשמש?".

"אני לא יודעת, אבל בזמננו ילדים לא התנהגו ככה".

טיפים לכלה

קבלת הערות — תלמדי להקשיב, אינך חייבת לקבל אותם, אך ככלה צעירה — עלייך לזרום עם החותנת, היא הרי רוצה ומגינה על בנה, ולא תפקידך לחנך אותה…

הישארי בעובדות ולא בפרשנויות. אם פרשנות, אז חיובית. היא התקשרה אתמול והיום — אל תפרשי זאת כמעקב צמוד, ועוד.

את חייבת בכבוד חמותך, אינך חייבת לאהוב אותה, אהבה אמורה להיות לבעל, אך לכבדה — זו חובתך.

יש לך הרבה מה לומר לבעלך על משפחתו. לטובתך האישית, אל תרבי לדבר על כך, זה מתסכל וגורם לחוסר איזון, מצד אחד ביתו שלו עד כה, ומצד האחר אשתו היקרה.

את רוצה לומר משהו לחמותך, השתמשי במסר ה"אני" ולא במסר של השוואה: לי קשה עם העובדה שבעלי קופץ אליכם יום יום.

(מתוך הספר "בתבונה בונה ביתה"
מאת הרבנית ברכה טברדוביץ'.)