מאת הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, מגזין עטרת חיה

זמן הלידה

בהתוועדות חסידותית שנערכה בימים של בין המצרים שמעתי סיפור אודות הגאון רבי חיים יוסף דוד אזולאי, המפורסם בכינויו "החיד"א".

בקרב יהודי מרוקו, ובפרט בקרב נשים צדקניות שבהם, היה מנהג (וכפי ששמעתי מכמה וכמה, עדיין קיים מנהג זה בכמה קהילות עד עצם היום הזה, למרות האמור לקמן) ייחודי לחצות היום של תשעה באב, שאז הוא הזמן של "לידת מלכא משיחא".

המנהג

ומכיוון שזהו הזמן של "לידת מלכא משיחא", היו הנשים נוהגות בזמן זה, בעיצומו של תשעה באב, להכין את הבית להתגלותו של האורח החשוב, משיח צדקנו. לשם כך הן – לא פחות ולא יותר – מנקות ושוטפות את כל הבית, ומבשמות אותו בבשמים נאים ובריחות טובים, כך שיהיה מוכן ומוכשר לקבל את פניו של משיח צדקנו באופן הפשוט והגשמי ביותר, לפי מידת ההבנה של נשים פשוטות ביותר בישראל.

ההתנגדות

מששמעו הרבנים והמנהיגים הרוחניים אודות אותו מנהג, קמה צעקה גדולה: זהו היפך השולחן ערוך. לשטוף את הבית בעיצומו של תשעה באב?! והרי אפילו נגיעה במים אסורה בתשעה באב, ולא כל שכן שטיפת כל הבית במים ובישומו בבשמים ובריחות טובים. צריך אמנם לצפות, להתפלל, לקוות ולהיות אפילו בטוחים בביאת המשיח, אבל אך ורק באופן המותר על פי ההלכה.

ואכן, בכמה מקומות הצליחו הרבנים לבטל את המנהג מאותם טעמים הלכתיים.

החיד"א אוסר החגיגה

פעם נקלע הגאון החיד"א לעיירה קטנה בתשעה באב, ולפתע נודע לו כי אותו מנהג קנה לו שביתה באותו מקום, והנשים הצדקניות מחכות בציפייה דרוכה לשעת חצות היום של תשעה באב כדי להתחיל את החגיגה בהכנת הבית לקראת משיח צדקנו.

עלה הגאון החיד"א על בימת בית הכנסת והכריז: יהודים יקרים, יודע אני כי כוונתכם רצויה, ורוצים אתם להביע באופן החזק והמוחשי ביותר את האמונה האמתית, התקווה והביטחון המוחלטים והציפייה הדרוכה לביאת המשיח ולגאולה הקרובה. ואולם כיהודים אסור לנו לסטות בכי הוא זה מן ההלכה. על פי הלכה יש מקום גדול לספק אם מותר, ומסתבר אפילו שהדבר ממש אסור, לשטוף את הבית בתשעה באב, תהא הכוונה רצויה ואמתית ככל שתהיה. לפיכך, אנא הודיעו לנשותיכם ולבנותיכם כי למרות כל הכוונות הטובות, על פי ההלכה אסור לעשות מה שאתן עושות, ולכן חייבות אתן להימנע מכך. וכשם שקיבלתם שכר על הדרישה (על מה שעשיתם בתמימות הלב, מחוסר ידיעה, בשנים שעברו), כך תקבלו שכר על הפרישה.

הדברים התקבלו בתדהמה באזני הקהל הפשוט שנהג כך כל ימיו, אך בהיותם אמונים על ציות ללא עוררין לדברי הרב, התכוננו הכל לקיים את הדברים שנאמרו.

ירד הגאון מן הבימה מרוצה על שעלתה בידו למנוע מכשול מקהילה קדושה בישראל, למרות שראה עד כמה קשה לאותם יהודים פשוטים, ובעיקר לנשים הצדקניות ולבנותיהן, לשמוע לדבריו.

אמונה ללא פגימה

בדרכו, שמע לפתע שתי נשים פשוטות משיחות לפי תומן: "שמעת מה אמר הרב הגאון והצדיק? הרב אמר שהשנה לא יבוא המשיח ולכן אין צורך ואף אסור להתכונן לביאתו על ידי שטיפת הבית"…

מששמע החיד"א את הדברים, שנאמרו בפשטות ובתמימות על ידי נשים פשוטות שכל ההסברים לא הועילו להן להבין את הדברים כפי שהן הבינו אותן, הזדעזע כולו: 'מה? אני אגרום ליהודים חלישות באמונה'?!

לא נתקררה דעתו של החיד"א עד שביקש שנית לכנס את כל בני הקהילה, חזר ועלה על הבימה וביקש למסור הודעה דחופה: "רבותי, יהודים יקרים, אני מתנצל לפניכם ואני חוזר בי מן הדברים שאמרתי קודם. נכון אמנם שעל פי ההלכה זו שאלה גדולה אם מותר לשטוף את הבית בתשעה באב, אבל אם בגלל זה ישנם כאלו שהדבר גורם אצלם ח"ו חלישות באמונה המוחלטת בביאת המשיח – מוטב שישטפו את הבית כמנהגם, ובלבד שאמונתם התמימה והמוחשית בביאת המשיח בכל רגע ממש תישאר אצלם אמתית ואיתנה".

"יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"