מאת: חלי לבקובסקי, עטרת חיה

לא תמיד מקבלות הן הערכה על פועלן, לפעמים הן תשמענה אפילו טענות. אבל דבר לא יוכל לה לתחושת השליחות והסיפוק, כאשר בית חדש נבנה בסיוען >> קראנו לכמה שדכניות מובילות במחננו, ישבנו עמן לשולחן אחד, שמענו ושאלנו, ולא היססנו מלעמת אותן גם עם שאלות קשות >> קבלו אותן: יעל עובדיה, דינה רייכמן, ורדה בריל ורבקה

*

לפני שנים רבות, היו בנות בשידוכין שואלות בגדי לבן מידי חמישה עשר באב ויוצאות בקדושה לכרמים. לחולל. כך הוקמו בתים בישראל וזו אחת הסיבות בשלהן הוא הפך ליום של שמחה. דורות חלפו, השיטות השתנו, אולם המטרה השמחה נותרה כשהייתה – בניין עדי עד.

כינסנו כמה שדכניות מובילות במחננו, נשים שלקחו על עצמן את משימת הקודש הזו, לעזור לבתים נאמנים לקום בישראל, כשהן מלאות ציפייה לראות במהרה את הבית מוקם בישראל: בית המקדש שיקום עם חתונתה של כנסת ישראל עם החתן, הקב"ה.

האמת והשלום אהבו

שלום לא היה מרוצה. הוא חש מרומה. הוא טוען שהשדכנית שכנעה אותו לומר בפגישות דברים שאחר כך התחרט עליהם, בטענה שזה מה שהמיועדת תשמח לשמוע. לקראת החתונה נודע לו באקראי שגילה של כלתו גבוה משחשב. ועוד הרבה דברים ש'עפעס'… לא תאמו את הנאמר לו. 'אח שדכנים', מלמל לעצמו, 'שקר דובר כסף נוטל'.

ידוע ששום שידוך לא זז בלי מעט "החלקות" ושינויים. הצעירים הבטוחים בעצמם רוצים את האדם המושלם שלא קיים, ולעיתים המעורבים חשים שעליהם לסייע להם בדרך כזו או אחרת ולנתבם אל הדברים החשובים באמת.

שקרים לבנים וכיוצא בזה, כמה, למה, ואיפה הגבול?

לדעתה של יעל בפרטים כמו גובה וגיל אפשר שלא לדייק. "לא על זה ייפול שידוך. לפעמים בחור מתעקש על כמה סנטימטרים או חודשים. וכשהוא יפגוש את הבחורה, שהיא אמנם טיפה יותר ממטר שבעים, ואולי קטנה ממנו בחודשיים, אבל היא חסידית, חכמה ומוכשרת, זה כבר לא יראה לו נורא כל כך". דינה סוברת שתפקיד השדכנית הוא להציע להורים את ההצעה על כל פרטיה, וההחלטה בידם – אם מתאים להם או לא. שדכנית מציעה מה שנראה לה עם סיכוי להתאמה, היא אינה יכולה תמיד לקלוע במדויק.

אצל ורדה הנושא הזה מאד רגיש. "אני יודעת שיש שדכניות שמשנות מהאמת, לי מאד קשה לעשות זאת. לא מסוגלת. אני מאד ישרה ומספקת את כל הפרטים. מקסימום אם בחור מתעקש על כמה חודשים אז אני אומרת להורים שהבחורה לא בגיל המדויק שהוא רצה, ומשאירה להם את ההחלטה האם להגיד זאת לבחור".

שלושתן תמימות דעים לחלוטין לגבי פרטים כמו בעיות בריאות, מוצא, רקע, בעיות מסוימות וכו'. כאן אסור בשום אופן לשקר! חזרה והדגישה כל אחת מהן במילותיה שלה. "גובה וגיל הם פרטים חיצוניים ולעיתים שוליים שמפריעים רק כרגע" מוסיפה יעל. "בעיות בריאות לדוגמא, משפיעות לכל החיים. ואוי ואבוי אם נסתיר".

ורדה מספרת על דעה של רבנים מסוימים, לספר על בעיה בריאותית רק בפגישה שלישית. זה צורם לה. "היה לי פעם בחור שסיפר רק בפגישה שלישית על מחלת הנפילה כי כך יעץ לו רבו. הבחורה כבר לא רצתה לעזוב את השידוך, ההורים כעסו וחשו מרומים, והיה בלגן שלם. למזלי, האבא האמין לי שלא ידעתי על זה. הוא מכיר אותי ויודע שהייתי אומרת דבר כזה. אני לא מסתירה. בפרט לא דברים כאלו".

אולי הפיתרון הוא שלא לומר לפני הפגישות דברים העלולים לגרום לפסילה מיידית, אבל כן לומר אותם בהמשך לאחר היכרות, אך לפני התקשרות רגשית וחזקה.

עבודת הברורים

נחמה הורידה את הטלפון והסתכלה בשמואל. "כל כך מעט מידע השדכנית מביאה. למה היא לא יכולה לעשות קצת יותר בירורים? לספק יותר פרטים? הרי היא המומחית. כעת כל עבודת הבירורים מוטלת על כתפיי. באמת שקשה לי לדעת מה לברר ואיך לשאול. מה חשוב יותר ממה".

"אולי המטרה שלה היא שתתרשמי בעצמך. שתשמעי את המידע ממקור ראשון וכך הוא יהיה אמין יותר בעינייך". ענה לה שמואל.

מה החלק של השדכנית בבירורים? והיכן התפקיד עובר להורים?

למשמע השאלה ורדה נזעקת: "הורים, אל תוותרו! יש נתונים שמגיע לכם בהחלט לקבל ועל זה אתם משלמים!!! השדכנית צריכה לעשות שיעורי בית ולבוא עם פרטים כמו: איפה הבחור למד וגר, מה עושים ההורים, לפחות 3–4 טלפונים לברורים – ולא רק של חברים. אני גם מספרת כמה ילדים יש, ומה מיקום הבחור במשפחה".

יעל ודינה אומרות שהשדכנית מביאה פרטים אלמנטריים וסביבתיים כמו מקום מגורים, לימודים, תעסוקה, מצב כספי ורוחני. ההורים מבררים יותר לעומק, לגבי מידות, דעות, אידישקייט התנהלות וכו'. "אם הורים מעוניינים בעוד מידע, אני שואלת למשל את הצד השני על מחותנים שלהם. פרטים טכניים. אבל לא נכנסת לבירור אצל שכנים וכדומה". מבהירה יעל.

רבקה מבקשת לא לסמוך עליה כשדכנית. ולעשות כמה שיותר בירורים. מצד שני, היא מציינת, כמו שלסוחר יש הלכות הנוגעות למסחר באמונה, גם לשדכנית ישנן הלכות האמורות להנחות אותה. "יש דברים שאסור להסתיר. זו הונאת דברים! ואם נראה שיש צורך להעלים אז רק בעצת רב מורה הוראה".

בכלל, עצתה להורים היא: המון בירורים והצלבת מידע. "אני קוראת לזה הכמות שמובילה לאיכות. אמתו מידע. ככל שתשמעו את אותו הדבר מיותר אנשים, סימן שהוא נכון ואמתי".

הגענו לשלב מכריע: פגישות

נחזור כעת לשלום, שטוען שהשדכנית התערבה לו בפגישות. אחרי כל פגישה ביקשה השדכנית לשמוע איך היה ונתנה עצות והכוונה להמשך.

למה צריך את הליווי הצמוד הזה? הזוג לא יכול להסתדר בעצמו? לשאול עצת הורים ומשפיעים?

ורדה: "בעניין הזה, השדכנית ממש צריכה למשש את הדופק ולשים לב אם זה מתאים ונצרך או לא. זה מאד תלוי בסגנון המשפחה. יש כאלו שאת חשה שאינם מעוניינים בהתערבות כזו, אז אני מכבדת. ויש משפחות מסגנון אחר, כאלו שנותנים את עצמם, משתפים ושואלים. בדרך כלל כשזה ילד ראשון ההורים שואלים: 'ורדה, הם רוצים להמשיך. מה הלאה? מה עושים עכשיו?' במקרה כזה וודאי שזה נצרך וטוב".

רבקה אומרת שבעניין הזה הקב"ה צריך לספק לשדכנית 'כמויות' של סייעתא דשמיא. "אני באופן אישי נמנעת מהתערבות. שידוך זה תחום כל כך רגיש שכל מילה שלי בעניין, תלויים בה חיים".

לא מתאים

"אבל למה זה לא מתאים?! מה לא טוב בו?" שואלת אמא את מירי. "עשינו הכל. הבהרנו לשדכנית הבהר היטב מהן בדיוק הדרישות שלך, ושלנו. הכל היה מאד ברור, מאד מתאים. הבירורים יסודיים. אז איפה הלא מתאים נכנס פה?"

מירי לא יודעת לענות. הכל טוב, אבל לא בשבילה. כך היא מרגישה.

שדכניות, התדענה לענות לאם המתוסכלת?

דינה: "ברור שהכל על פניו נראה מתאים. זוהי כל מטרת שיטת השידוך. להגיע לפגישה עם מקסימום ההתאמה האפשרית. אבל משם והלאה, זה תלוי בהרגשת הלב של כל אחד מהמועמדים. פתאום החיוך לא מוצא חן, ההשקפות נראות אחרת. זהו עניין של משיכת הלב, שאותו בודקים בפגישות". גם יעל מדברת על הרגש הלב. "זה משהו שאי אפשר לקנות. או שהוא קורה, או שלא. אל לנו לשכוח שהקב"ה מנהל את העולם. זה יכול להיראות השידוך הכי מתאים שיש, אבל אם הקב"ה החליט אחרת – הוא לא ייצא לפועל".

המצב תקוע

עוד טלפון. הבהוב תקווה חלוש בלב. הוא נכבה כשהתשובה זהה לזו מהשיחות הקודמות. אפרת יודעת שנחום שלה הוא לא 'שפיץ'. 'אבל הוא גם לא כזה גרוע!!' היא חושבת. 'אז למה "לא הולך" רבונו של עולם??? למה? תן לי רק תשובה, שאבין'.

האם ישנה סיבה התוקעת את התקועים? משהו שמעוכבי שידוך יכולים לעשות כדי לצאת מזה?

כאן לכל שדכנית יש תשובה אחרת. כל אחת מהן מציינת טעות שאנשים לדעתה עושים, וכדאי להימנע ממנה. אבל לפני כל זה, הן מדגישות  חזור והדגש, הכל משמים!!! עלינו  מוטלת חובת ההשתדלות אמנם, אבל בשמים כבר קבעו את המנה המדויקת של עגמת הנפש שהנשמות היקרות הללו יעברו, וכבר קבעו בדיוק מתי כל אחד יתחתן ועם מי!

ובשביל חובת ההשתדלות, הנה לכן הרשימה של מה כדאי לא לעשות:

לדעת יעל, הרבה מאלה שמגיעים למצב הזה מחפשים קיצורי דרך ומסתמכים על תמונות יותר ממה שצריך. כשרואים תמונה, פוסלים על דברים שטותיים. 'האף לא נראה לי, הצבע של העיניים' ויכול להיות שאם לא היו מחליטים על פי התמונה, ויושבים להכיר פנים אל פנים, הכל היה מקבל פרופורציות. האף חמוד בתוך החיוך של הבחורה השמחה, למשל. "כדאי לחזור לשיטה של פעם. בלי תמונות. בלי שפיטה של חיצוניות. פנימיות זה מה שחשוב ואי אפשר לבדוק אותה דרך תמונה".

דינה נוגעת בנקודה אחרת של קריאת המצב המצוי נכונה. היא חושבת שהורים צריכים להיות ריאליים. "אם אתם יודעים שהבת שלכם לא מאד חסידית, אתם לא יכולים לדרוש בשבילה את הבחור הכי חסידי בישיבה כדי ש'ישפיע עליה'. אם יש איזו שהיא בעיה, גופנית אולי, אי אפשר לדרוש מישהו בלי מום. יש צורך להכיר באמת, להתפשר ולהתגמש".

רבקה, קודם כל, לא אוהבת את המילה 'תקועים'. "זה לא נכון לקרוא לזה ככה. יש אנשים שקשה להם יותר. 'מה' אישה לאיש'. וצריך להרבות בתפילה וצדקה". ולגבי אופן היציאה מהקושי, היא טוענת שיש אנשים שהמיתוג האישי שלהם בעיני עצמם לא תואם לזו של החברה. הם רואים עצמם בהגדרה מסוימת, אך בעיני החברה הם מוגדרים אחרת לגמרי. בעיה נוספת היא התעקשות על משהו מאד ספציפי, גובה למשל, שלא מוכנים לוותר עליו. אלו דברים שכדאי לשקול מחדש האם הם באמת כה מהותיים לחיי הנישואין.

ורדה מצביעה על כאלה המכשילים עצמם שלא במודע. היא מציעה קודם כל לוודא שהבחור/ה מתנהל בפגישות כראוי. "התנהלות לא נכונה בפגישות, עלולה לעכב סתם, וחבל. בחור שלא מדבר כמעט, למשל. או יותר מידי מדבר. עושה רושם לא טוב. בחור/ה שלא משקיעים בעצמם ומגיעים עם מראה קצת מוזנח… אני חושבת שכדאי להדריך את הבחור איך עליו להופיע ולהתנהל בפגישה כדי שבאמת ניתן יהיה לבחון את הדברים החשובים שיש לו להציע. ושוב הרבה תפילות והשתדלות. וגם," היא מדגישה בחיוך, "לא להפסיק להזכיר לשדכניות שאתם מחפשים, לא להתבייש!".

מתאים? לא מתאים?

דיני החליטה לדבר עם השדכנית בעצמה: "ואיך אני אדע שבחור אנרגטי זה מה שמתאים לי?" היא שוטחת את שאלותיה. "אני בעצמי מאד אנרגטית. אולי זה לא טוב? יותר מידי אנרגיה בבית. מצד שני קשה לי לחיות עם אדם שקט… השם שהבאת, אומרים עליו שהוא קצת עקשן. מצד אחד, אני רוצה מישהו אסרטיבי שניתן יהיה לסמוך עליו. אבל אולי עקשן לא יתאים לי כי אני עצמי דעתנית. אני לא רוצה וויכוחים תמידיים. איך אדע מה מתאים לי ומה לא?"

שדכניות, השאלה מופנית אליכן:

רבקה: "הרבי מה"מ נתן לנו כלי נפלא. הוא סולם הערכים הברור של מה חשוב ומה לא. יראת שמיים. להיות 'מענטש' בעל מידות טובות. חסידישקייט. ובכלל, אני לא חושבת שזה נכון לשבת בבית ולחשוב ולהתלבט מה מתאים לי ומה נכון לי. זה משהו שאת יכולה יותר לדעת כשתצאי להיפגש. תשבו, תשוחחו. תרגישי אם טוב לך, אם נעים לך. וזה כן מדד מאד חשוב. וכן, תסמכו על ההורים! הם אנשים מבוגרים ומנוסים, שראו וחוו דבר או שניים בחייהם. מכירים ורוצים בטובתכם. לדעתי מאד נכון לסמוך הרבה על ההורים וללכת ללמוד את המתנות שהרבי העניק לנו".

יעל: "כדאי להתייעץ עם הורים ומשפיעה. עם אנשים המכירים אותה טוב שידעו לכוונה. אולי כדאי לשבת ולכתוב כדי לסדר את המחשבות. בעיניי, מידות טובות זה מה שהכי חשוב. וגם, אם שומעים על המיועד שיש לו איזו שהיא מידה לא טובה, קחו זאת בפרופורציה. אף אחד לא נולד מושלם, והוא מן הסתם עובד על עצמו, כמו שבך לא הכל מושלם ואת עובדת על זה. חשוב להדגיש שמערכת נישואין דורשת עבודת–מידות תמידית." ולגבי ניגודיות והתאמה, יעל מוסיפה: "לדעתי לא מומלץ שבחורה תוססת תתחתן עם בחור אנרגטי. מישהו צריך להיות רגוע וצריך להיות איזון. אז אולי לא הפוך ממנה בקיצוניות, אבל פחות תוסס. בכלל, בשטח רואים שהפכים בדרך כלל נמשכים זה לזה ומשלימים זה את זה".

ורדה: "לפעמים אני צוחקת כשאני רואה רשימות של בנות. הן מחפשות את הבחור המושלם, ואין. שבו עם משפיעה, היא אפילו אובייקטיבית יותר מהורים. משפיעה טובה יכולה לעזור המון. והעיקר, לא להתייעץ עם חברות!!! אל תעשנה את הטעות הזו! חברה בת גילכן או אפילו שנה מעליכן חסרה את היכולת לייעץ לכן בנושאים רגישים כאלו. רק מישהי מבוגרת, ובעלת נסיון רואה את הדברים באור הנכון, וכדאי וראוי להתייעץ עמה".

רבקה אף היא קוראת לבנות, לא לשתף חברות בפגישות ובירורים בשום אופן! "לא ראיתי שיצאו מזה דברים טובים. להפך. יש קנאה, שנאה ותחרות שמביאים למעשים לא יפים. אל תעשנה את הטעות הזו!" היא מזהירה.

המחיר המחיר המחיר

"מה?? חני הייתה מזועזעת. "אמא זה מה שאתם משלמים לה??? גם ב'ווארט' שלי שילמתם ככה???"

"כן חני, חייכה אסתר בעייפות. זה ה'ווארט' של ביתה השניה, ב"ה רק בשמחות. "יש עניין גדול לשלם לשדכניות ב'ווארט' את יודעת?"

"כן אבל כל כך הרבה? גם ככה יש הרבה הוצאות אי אפשר להתחשב?"

המחיר. לפי אילו קריטריונים הוא נגבה?

יעל עובדיה ודינה רייכמן מציינות פה אחד שהסכום המקובל פה בארץ ישראל בקרב קהילת חב"ד הוא 1000 דולר לכל צד. ורדה אומרת שלא היא קובעת את המחיר. היא לוקחת לפי המקובל.

"הרבי אומר שדמי שדכנות זה כסף כשר" אומרת יעל. דינה מוסיפה עליה: "אסור לשחק בדמי שדכנות. רואים כשמשחקים בזה, הזוג סובל. אני יודעת שבחסידיות אחרות דמי השדכנות הם קודש קודשים ולפני הכול. יש הקפדה גדולה על זה". "אנחנו עוסקות בצרכי ציבור" מציינת יעל. "ועסקי ציבור הם לא דבר קל".

"הרבי מציין את החשיבות של דמי שדכנות". אומרת רבקה. "הסכום הוא כזה שנקבע כבר עשרות שנים ונהוג בכל החצרות החסידיות. ישנן חסידיות שדמי השדכנות אצלם גבוהים יותר".

כולן מציינות את העבודה הקשה הכרוכה בשדכנות.

דינה וורדה טוענות שביחס לשאר ההוצאות זהו סכום פעוט. "פאה, שמלה, פרחים וצלם הם חלק קטן מההוצאות, ניתן, לדעתי, לשלם את האלף לשדכנית שמניחה את הבסיס לכל זה, ודואגת שהוא יהיה הכי טוב שאפשר".

ורדה עוד אומרת, שאמנם יש שידוכים שנעשים בקלות, "הסוכריות, אנחנו קוראים לזה" היא מטעימה, אבל אי אפשר על שידוך קל לקחת חמישים דולר ועל מורכב יותר אלף כי אין בנמצא מדד מדויק לדברים האלו. "טוב שיש מחיר אחיד" היא מסכמת.

"רק מי שמכיר את הטרחה הכרוכה בעבודה הזו, יכול באמת להצדיק את המחיר". מסבירה רבקה. "יכולים לעבור חודשיים–שלושה שבהם השדכנית עובדת ומתאמצת, מפגישה, וכלום לא קורה" כנראה שהמחיר שמקבלים על שידוך שכן יוצא לפועל מפצה על המאמצים העקרים ומעודדים להמשיך במלאכה הלא–פשוטה. וכאן דינה מספרת על שעות רבות של שיחות טלפון שכוללות ייעוץ, תיווך, פישור, ואפילו שלום בית. "יש לעיתים הורים לא מתואמים. האב מתכוון למשהו אחד והאמא רוצה אחרת. זה עוד סוג של עבודה שעליי לעשות. לפשר ביניהם".

"פעמים רבות אני מתפקדת כפסיכולוגית" אומרת יעל. "יש לאנשים הרבה חששות, אי הבנות, כעסים. צרכים. אני מקשיבה, משוחחת ומרגיעה. לעיתים עד שעות מאוחרות מאד בלילה".

כמות מומלצת

"מזל טוב!! מזל טוב!! שיהיה בניין עדי עד!… איזה אושר… כן… תגידי, כמה פעמים נפגשתם? מה??? כל כך הרבה? זה לא חסידי את יודעת…"

האם קיים ממוצע אולטימטיבי של פגישות? או שכל זוג נפגשים ינהג לפי תחושת ליבו?

כולן פה אחד אומרות שלא. חד משמעית לא מגבילים, אם יש צורך, אסור להגביל!

"הרבי כותב על זה. בפירוש. אם את בטוחה שלא מושכים סתם, למשל, שיש כבר החלטה ברורה להינשא וממשיכים להפגש סתם ככה, אלא שבאמת יש התלבטות, אז לתת להיפגש כמה שצריך. אני ממש רואה פה את העניין של 'פיתו בסלו'. כדי שהם לא יהיו בלחץ מההתלבטות שלהם אני לרוב אומרת: 'קחו אפילו עשר פגישות!' וזה מרגיע, מוריד את הלחץ ומשאיר את הראש פנוי לחשוב ביישוב הדעת. ובדרך כלל, אחרי אמירה כזו, הם מצליחים להגיע להחלטה עוד לפני שמגיעים לעשר פגישות". כך אומרת ורדה.

גם יעל מציינת שלא מקובל להגביל את מספר הפגישות. אם יש זוג שנפגש הרבה בשביל הכיף, את לא יכולה לשלוט בזה. אבל אם מדובר בזוג רציני, שנפגש הרבה, הם כנראה צריכים את זה. בשטח, נדיר שראיתי זוג שהגיע לעשר פגישות. כמובן שצריך להיות עם יד על הדופק ולוודא שלא מושכים סתם".

לדעתה של דינה אין כללים בעניין. "מהנסיון שלי אני יכולה לחלק אותם לשניים: הצעירים, שבדרך–כלל נפגשים פחות, בעוד בחורים ובחורות בגילאים בוגרים ייפגשו יותר. אבל יש יוצאים מן הכלל, כמובן. ושוב, אין כללים. יש טיפוסים מתלבטים יותר, ובהחלט ראוי ונכון לתת להם את הזמן. העיקר שההחלטה תילקח בלב שלם".

רבקה מעירה שבנוגע לכמות הפגישות היא שמעה ממזכיר הרבי מה"מ, הרב גרונר, את המספר עשר בנוגע לפגישות. היא גם שמעה שהרבי הורה לרב גוראריה להיפגש עשר פעמים. נכון שזו הייתה הוראה פרטית, אבל רואים שיש לזה מקום. עוד היא מספרת על בחור שנפגש וביקש מהרבי ברכה בנוגע להחלטה והוא רצה את הברכה עוד באותו השבוע, והרבי התבטא: "כל כך מהר? לפום שיעורא דילי". "לסיכום," היא סוברת, "פגישות רבות אין בהן כדי להעיד על מידת ה'חסידישקייט' כלל וכלל. ומי שטוענת כך, לא יודעת מה היא מדברת".

בואו ניקח הפסקה, ונחשוב.

"תשמעי חייקי, אני רואה שאת ממש מתלבטת". חוה היא שדכנית ותיקה ומנוסה, ויש לה פתרון נפלא לבעיית ההתלבטות הקשה. "קחו הפסקה של שבוע. תחשבי, תשתחררי מהלחץ, תראי איך את עם זה. אחרי שבוע כבר תדעי בוודאות אם את מעוניינת להמשיך או לא".

פתרון פופולארי למדי. מה מקורו, ועד כמה הוא מסייע מניסיונכן?

יעל: "אני יודעת שהרבי המליץ על זה למי שמתקשה להחליט. בודקים כך את עניין משיכת הלב. אם אחרי השבוע אין רצון להיפגש סימן שזה לא מתאים. וכל מקרה לגופו, אבל יש עניין שלא להמשיך אם אין משיכת הלב כלל".

דינה גם מציינת שבודקים פה את הרגש. "מבחינה שכלית הכל טוב ויפה, בואו נראה מה קורה עם הרגש. זה ההגיון מאחורי העצה הזו". "רבנים ממליצים עליה". טוענת ורדה. "לפי ראות עיניי, זה תמיד מוכיח את עצמו. ומאד נכון במשך הזמן הזה להתייעץ ולדבר עם משפיעה".

תודה רבה לכן שדכניות יקרות!

ונסיים עם המסר של הרבי מה"מ: שנזכה להשתתף בחתונה הכי גדולה, חתונת כנסת ישראל והקב"ה בגאולה האמיתית והשלמה. עשיית גמר הנישואין בין כנסת ישראל לקב"ה מוטלת על כל אחת מאיתנו. בהוספה קטנה של מעשה טוב, נקרב את החתונה הגאולתית הזו. אז מהרנה לגאולה, כולנו יחד! כי רוצים משיח עכשיו.