"ורוח אחד לשניכם"

בה' טבת תרפ"ט, זמן קצר אחרי נישואי הרבי והרבנית,  שלח להם הגה"ח המקובל הרב לוי יצחק מכתב, ממנו עולה הקשר החם והקרוב עם הבן והכלה, כמו גם התפיסה, בנוגע לנישואין בכלל, ושל בני הזוג המלכותי במיוחד.

" …נתקבל ממך מנחם יחי' לע"ע [= לעת עתה] רק מכתב אחד… ואומר לכם עוד הפעם, חיו יחד חיי נחת שלוה והשקט, תהיו שבעי רצון ועונג זמ"ז וזמ"ז [= זה מזו וזו מזה] תמיד בכל עת, תלכו יחד תמימי דעים, ורוח אחד לשניכם, כאיש אחד ממש בכל דבר ודבר כל ימיכם לעולם, ונשבע מכם רוב נחת ועונג בגו"ר [= בגשם וברוח]."

ובהמשך שם, הרב לוי יצחק מפציר בכלתו, הרבנית חיה מושקא, שתמשיך לכתוב אליהם בדרך ובשפה הנוחה לה, לא בשפה רשמית, אלא ב'מאמע לשון', בפתיחות כפי שאת חושבת ומרגישה.

"…בין הורים וילדים אסור שתהיה מחיצה בשום נושא, ואת ומענדל יחי' הנכם בעינינו דבר אחד ממש, וזוהי גם הסיבה שאני כותב לך ולמענדל מכתב אחד, ולא (מכתבים) נפרדים, כי בעיני הנכם דבר אחד, אינני רוצה להרגיש אחרת, ואני משער שגם אצלך כן הדבר…"

דומה שהאב והחותן היטיבו להגדיר יותר מכל את עוצמת החיבור ומידת הקשר המופלא, שבין הרבי לרבנית, קשר שבא לידי גילוי כשבאו בברית הנישואין, והלך והתעצם עם השנים.

יחד הלכו תמימי דעים, כשרוח אחד לשניהם כאיש אחד ממש, בארץ לא זרועה, בימים בהם גלי אנטישמיות עכורים שטפו את אירופה, וההרס והחורבן נראו מכל עבר.

כמו גם בימי הזוהר, כשבת המלך על כיסא ממלכתו, והוא מוסר את נפשו, יומם וליל עבור צאן מרעיתו, להביא את אור ה' בעולם, והרבנית בנאמנות ובמסירות אין קץ נותנת את כל כולה למען המטרה המשותפת והנעלה – "…כי בעיני הנכם דבר אחד…"

לרדת לעומקו ולטיבו של הקשר איננו יכולים, ולעולם לא באמת נדע או נבין, מה גם שהרבי והרבנית שמרו בקפדנות על פרטיות חייהם האישים והנסתר רב בו על הגלוי. מה שכן נותר בידנו הם שביבים מעטים ממסכת חיים עשירה ומפוארת, מהם ניתן לשאוב חופניים של עצה ותבונה, בבחינת 'והחי ייתן אל ליבו'.

נאסף כאן לקט של סיפורים, שהתפרסמו מעל במות שונות, שהקו המחבר את כולם מעיד על הקשר המיוחד בין הרבי לרבנית.

פלאית ומדהימה היא, גדולת רוחה של הרבנית, שהייתה ממתינה לרבי מידי לילה עד שישוב מעבודתו הקשה והמייגעת, בשעה שאינה מן הלילה ואינה מן היום. זה הרי בלתי נתפס, לילה לילה, משך שנים ארוכות, המתינה לרבי בסבלנות, שעות על גבי שעות, כדי לקבל את פניו, כרעייה נאמנה ומסורה, אחרי יום עבודה עמוס ומפרך.

חסידים שזכו לשהות במשך 38 שנים (תש"י-תשמ"ח) במחיצת הרבנית נ"ע, סיפרו בפליאה על היחס המופלא שרחשה הרבנית אל הרבי. מחד, הרבנית סייעה ככל האפשר לעבודתו הקדושה של הרבי, ככל שהדבר היה תלוי בה. ומאידך לא ביקשה שיקצר או יקל בעבודתו, בעבורה.

יחס זה התבטא בכך, שבלילות בהם נערכו יחידויות או התוועדויות, שנמשכו זמן רב, לא עלתה הרבנית על יצועה עד שהרבי היה מגיע הביתה.

על המשמעות הגדולה שהייתה לזמן האיכות של הרבי עם הרבנית, העידה המנקה הגויה שזכתה, מתוקף תפקידה, לראות לפני ולפנים, כפי שסיפר הרב גרונר מזכירו של הרבי:

באחד מימי השבעה הייתי במטבח עם הרב בנימין קליין והבחנו במנקה הגויה שניקתה את בית הרבי משך שנים, יושבת ובוכה ללא הפוגה, בראותה אותנו אמרה שהיא בוכה גם בשביל הרבי. והיא הסבירה: הזמן היחיד של הרבי, שבו הרבי יכול היה לשבת ללא לחץ היה בחצי שעה בה נהג לשבת מידי ערב עם הרבנית, לאחר שהיה חוזר מ-770 הביתה.

הם היו יושבים יחד בסלון ביתם, עם כוס תה ומשוחחים ביניהם. ראו על הרבי באותם רגעים שהוא נינוח. כשאני נזכרת בזה וחושבת, מי ייתן כעת את החצי שעה הזאת לרבי? אינני יכולה שלא לבכות.

לדברי הרב גרונר, הדאגה העמוקה הייתה הדדית. כשהרבי היה מודיע לרבנית באיזו שעה הוא מתכוון לשוב הביתה, הנה אם מסיבה כלשהי הדבר לא התאפשר, הוא ביקש להודיע לה על העיכוב, באומרו: "חשוב לחסוך ממנה דאגה ולו גם לעשר דקות".

לאחר אירוע הלב בתשל"ח הרבי היה מבקש להודיע לרבנית מתי החל בהתוועדות ומתי סיים, כדי שלא תחשוב שההתוועדות ארכה זמן רב יותר מכפי שהייתה בפועל, ותדאג לו עקב כך. היו מקרים בהם הרבנית– שתמיד המתינה לרבי ערה – הייתה מתקשרת ושואלת, תוך דאגה עמוקה לשלום הרבי, האם אפשר לסייע לזירוז העניינים, כדי שהרבי יוכל להקדים מעט את שובו הביתה.

מסירות למען הידורי הרבי

בתקופת מגוריו של הרבי בפאריז, בימים בהם עננים שחורים כיסו את אירופה כולה, לא קל היה להיות יהודי שומר תורה ומצוות, בטח ובטח כזה המקפיד בדקדוק על קלה כחמורה. אך למרות כל הקשיים הללו, שמר הרבי את כל דיני והידורי הכשרות עד לאחרון שבהם כאשר הרבנית מצידה עשתה כל שביכולתה לסייע לו בכך, תוך שהיא טורחת ועמלה לא מעט כדי להכין לרבי את המזון המהודר ביותר.

הרבי מצידו סמך בדברים אלו על הרבנית בלבד. כך היה באשר לרכישת בשר באטליז.

כשנודע לרבי שבאטליז (שהיה בבעלותו של ר' קלמן המר ז"ל), מוכרים בשר מוכשר בלבד, בא יחד עם הרבנית לעקוב אחר כל תהליך ההכשרה. רק כשהביעה הרבנית את שביעות רצונה, החל הרבי להימנות על לקוחותיו הקבועים של ר' קלמן.

בתקופות מסוימות הייתה הרבנית הולכת רגלי, מרחק של קילומטרים, כדי להיות נוכחת בעת החליבה, על מנת להביא חלב ישראל לבית. החלב היווה אז המרכיב הכמעט יחידי, בתפריט של הרבי, הן כמשקה והן כמאכל, ממנו הייתה מכינה מאכלים עבור הרבי, זאת משום ששום מזון אחר לא היה כשר בהידור שהשביע את רצונו הקדוש של הרבי.

שמע ההקפדה המרובה של הרבי והרבנית פשט ונתפרסם אף מחוץ לגבולות פאריז.

כך, כשנסע ר' אליהו רייכמן, בכור האחים הנדיבים המפורסמים לבית רייכמן, מהונגריה לפאריז, אמר לו סבו, שהיה מגדולי רבני הונגריה, שהיות ובפאריז מתגוררים בתו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש ובעלה, ע"כ רק אצלם יוכל לסמוך בענייני כשרות בתכלית ההידור. ואמנם עם בואו לפאריז שם פניו לכתובת שקיבל, וכשהגיע לבית עמד משתאה לנוכח דקדוקי הכשרות וההידור שהרבנית ע"ה עמלה עליהם.

החומרות והסייגים השונים באו לידי ביטוי בכל התחומים, כך למשל בערב פסח, הרבנית עסקה בעצמה בהכנות לחג, כשהיא בוררת חיטים, טוחנת ואופה מצות. לעד ראיה, הסבירה הרבנית שהרבי איננו אוכל מאום מחוץ לביתו (למרות הכמות המצומצמת, נתן לו הרבי מן המצות שנאפו בביתו).

וממצות ללחם; הרבנית סיפרה, שהרבי נוהג היה לקנות לחם במאפיה יהודית ידועה בפלעציל המפורסם, רק לאחר שעמד מקרוב על טיב כשרותה. פעם כשעמד בפתח המאפיה, ניגש אליו יהודי, כשעל פניו הבעת תמיהה, מה יהודי ירא שמים כמותכם קונה כאן?

לבסוף התברר, כי היהודי מעוניין להרחיב את חוג לקוחותיה של מאפיה אחרת, אך גם כשנתבררה האמת, לא שב הרבי לקנות באותה מאפיה.

כשסיפרה זאת הרבנית, סיימה ואמרה "האט דער אויבערשטער געהאלפען, און זינט יעמאלט איז שויין קיין ברויט אויכעט ניט געווען…" (ה' עזר, ומאז גם לחם כבר לא היה…).

הרבי מתקן: "איש וביתו"

בימי הבראשית, התאריך כ"ח סיוון – יום בואו של הרבי והרבנית לארה"ב – לא היה מפורסם כל כך, עד לפרסום אגרות הקודש. מאז הפך המועד לנחלת הכלל וקבעוהו ליומא דפגרא.

בשנת תשמ"ו התקיימה התוועדות רבתי לרגל יום זה, שחל בשבת קודש. הרבי נתן קנקן משקה לרב מאיר הארליג, והורה לו להכריז על התוועדות. הלה הודיע כי "לרגל בוא כ"ק אדמו"ר שליט"א לארה"ב תתקיים התוועדות חסידים". הרבי הפסיק אותו בבת שחוק בהוסיפו "איש וביתו" [– "ביתו זו אשתו"].

הלולב של הרבנית

לרבנית היה לולב משלה. את לולבה של הרבנית היה אוגד הרב רסקין, ובכל יום מחג הסוכות, כשהיה הרבי מגיע לביתו, היה מנענע את לולבה של הרבנית לפני הסעודה, (לאחר הנענועים בסוכה). גם לאחר פטירת הרבנית בשנת תשמ"ח, הורה הרבי להכין לולב עבור הרבנית!

גם היא יכולה לברך

בהזדמנות מסויימת שלחו נשי חב"ד זר לרבנית, לו צירפו מעטפה שהכילה שמות של אנשים הזקוקים לברכה. המשב"ק ר' חס"ד הלברשטאם, מסר לרבנית את הזר ואילו את המעטפה הכניס לרבי. הרבי הביט על המעטפה וראה שהיא ממוענת אל הרבנית, ושאל את ר' חס"ד מדוע הוא מביא אליו מעטפה המיועדת לרבנית? כשהשיב ר' חס"ד שיש בה שמות של אנשים הזקוקים לברכה, אמר הרבי: "גם היא יכולה לברך".

בשם הזה לא משתמשים בבית

בשיחה עימה, שאלה אותה פעם אחת הנשים, האם (המשמש) מענדל הגיע, (כשכוונתה למענדל נוטיק).

הרבנית נרתעה מיד ואמרה "בשם הזה לא משתמשים אצלנו בבית".

תמונת הרבי

לאחר חתונתו של ר' בערל יוניק, ביקשה הרבנית לראות את אלבום החתונה. כשהבחינה בתמונה בה נראה הרבי בעת קריאת הכתובה, ביקשה ממנו העתק מהתמונה. את התמונה הזאת העמידה הרבנית בביתה, במסגרת מיוחדת ואף התבטאה, כי אינה נותנת לעוזרת לנקות את התמונה כי רצונה לעשות זאת בעצמה.

לא לעכב את הרבי

פעם חשה בידה, לעת ערב כשגברו הכאבים, התקשרה אל אחת מהמקורבות וביקשה שתזמין בשבילה אחות. בשל השעה המאוחרת, היה קשה להשיג אחות, כעבור זמן כשלא קיבלה כל תשובה, התקשרה שנית לברר מה קורה והוסיפה: "בעלי נמצא כאן לידי והוא אומר שלא ילך ל-770 כל עוד לא תגיע לכאן אחות. אני יודעת כמה חשוב לו להיות עם החסידים, ולחסידים להיות עימו, ואינני רוצה לעכבו אפילו רגע אחד נוסף".

"אינני רוצה להפריע לו"

המשב"ק שלום בער גאנזבורג: פעם אחת בהיותי בבית הרבי והרבנית, הבחנתי שמשהו בתפקוד ידה של הרבנית אינו כשורה. הבעתי את חששי והרבנית דחתה זאת על הסף. רק אחרי שהפצרתי בה שוב ושוב הסכימה להודות כי היא חשה כאבים בידה ואמרה: "שלום! איך זע אַז פון אייך קען מען ניט בהאַלטען, ועל איך אייך זאָגען. אָבער מיין מאַן זאָלט איר ניט דערציילן, ווייל איך וויל אים ניט שטערן" [= שלום! אני רואה שממכם אי אפשר להסתיר, על כן אומר לכם, אבל שלא תספרו על כך לבעלי, מפני שאינני רוצה להפריע לו]. באותה עת התוועד הרבי ב-770.

עשיתי כדבריה, לא סיפרתי לרבי, רק יידעתי בכך את הרב זלמן גורארי' שדאג לכל הטיפול הרפואי ברבנית ועמד בקשר עם רופאים מומחים. בסופו של דבר, בא הדבר לידיעת הרבי וכשהרבי חזר מההתוועדות, פנה אליי ואמר לי תוך כדי עלייתו לקומה העליונה: "פון מיר בהאַלסט דו אויכט"?
[= גם ממני אתה מסתיר?].

עניתי: "הרבי הרי יודע", והוספתי שאילו אספר גם לי לא יגלו…

הרבי חייך ואמר:

"און אַזוי מיינסטו אַז מ'וועט דיר אַלץ דערציילן"? [= וככה אתה חושב שיספרו לך הכול?].

       •  •

בשנותיה האחרונות, סבלה הרבנית מבריאותה, ועשתה כל שביכולתה על מנת להסתיר את סבלה מהרבי. פעם אמר לה אחד מהמקורבים, "יהודים מכל קצווי תבל מבקשים ברכה מהרבי ואת נמנעת מכך?" ענתה לו הרבנית: "חשוב לי לא לגרום לו עגמת נפש".

הניגון שהציל את המצב

פעם חשה בכאבים ברגלה, עד שלא יכולה הייתה ללכת, במשך כל השבוע הצליחה איכשהו להסתיר זאת מעיני הרבי. ובשבת, חיכתה לרבי שלא כהרגלה, כשהיא יושבת ליד השולחן. כשהגיע הזמן להגיש את המרק, חששה הרבנית שהרבי ישים לב, שהיא לא מגישה את המרק כבכל שבת, אלא המשמש, אולם בדיוק אז החל הרבי לנגן את 'אזמר בשבחין' מתוך דבקות גדולה ועצימת עיניים, המשמש מיהר להגיש את המרק וכשסיים הרבי את הניגון המרק כבר היה מונח על השולחן…

האחות התרגשה עד דמעות

באחד הימים שהתה הרבנית בבית הרפואה, לצורך טיפול רפואי. יום אחד האחות שטיפלה בה יצא מחדרה נרגשת עד דמעות באומרה: "כזאת גדלות עוד לא ראיתי מימי".

מה קרה? הודיעו לרבנית כי הרבי עומד לבקרה, הרבנית למרות שלא חשה בטוב, ביקשה מהאחות לעזור לה להתלבש כיאה ולהיראות כראוי לקראת בואו של הרבי, במאמצים עילאיים התיישבה על הכיסא, למרות הכאבים הנוראיים שסבלה וכל זאת כדי להסיר דאגה מליבו של הרבי.

אישיות מזן מיוחד

ד"ר וייס – רופאו של הרבי, מספר: "כשפגשתי את הרבנית שניאורסאהן, רעייתו הנפלאה והאדיבה של הרבי, זיהיתי מיד שהיא אישיות מזן מיוחד. שוחחתי עימה בטלפון כמעט כל ערב וכך יכולתי לקבל דיווח על מצבו של הרבי, היא הייתה אישה כה חכמה, כה חדת עין, שתמיד ידעתי היטב מה מתרחש.

כך הייתה לנו היכולת לדעת את מצבו של הרבי בימים שלפני האינטרנט. לפני העידן המקוון זו הייתה העברת המידע הישירה שלי, השיחות עם הרבנית שניאורסאהן, הייתה לה תפיסה חדה מאוד על מצבו האמיתי של הרבי, והייתי מוסיף כי הרבי העריך מאוד את דעתה, ולכן היא הייתה יכולה 'ללחוץ' על הרבי כאשר סברה כי אינו מקפיד די הצורך על בריאותו. הרבי מצידו הביע תמיד אכפתיות ודאגה רבה והיה אומר לי תמיד, "בבקשה גש  לרבנית, מיד עם תום הביקור, ותרגיע אותה שהכול בסדר, כי היא תמיד מודאגת כל כך".

מעולם לא פעלה בניגוד לרצון הרבי

בסיום ה'שבעה' על הרבנית התקיימה התוועדות גדולה ב-770 לרגל סיום 'השבעה'. בין הדברים שנאמרו, בלט נאומו של הרה"ח הרב חיים גוטניק שסיפר על מאורעות תשל"ח, כאשר הרבנית התייצבה אל מול כל הרופאים והטילה את כל כובד משקלה על מנת שלא ייעשה שום דבר בניגוד לרצונו הק' של בעלה הרבי, ואף התבטאה באוזני אחד הרופאים, כי מעולם לא עשתה משהו בניגוד לרצונו של הרבי ולעולם לא תעשה…

גם נוטיק יהודי…

באחד הימים, מביא המשלוח מחנות הירקות הניח את ארגז הירקות ליד הדלת הראשית, במקום להניח ליד הדלת האחורית, כרגיל.

כשחזר הרבי הביתה, הרים בידיו הקדושות את ארגז הירקות ונכנס עימו הביתה. ברגע שהרבנית ראתה זאת אמרה מיד: "פארוואס דארפסטו שלעפען, נאטיק איז דאך דא" [= מדוע הינך סוחב, הרי [מענדל] נוטיק נמצא כאן].

השיב לה הרבי: "נוטיק איז דאך אויכעט א איד" [= גם נוטיק יהודי…].

מני אז, בכל פעם שנאטיק רצה לעשות דבר מה והרבנית לא רצתה לאפשר לו, נהגה לומר "הלא בעלי אמר שנוטיק גם הוא יהודי".

(הדבר נמשך, עד שפעם אחת אמר נוטיק כי 'יתלונן' לפני הרבי, שבעקבות דבריו הוא עוזר פחות, היא השיבה בחיוך רחב, אך מאז חדלה להזכיר את אותו ביטוי).

"ראביי הלברשטאם" – כי כך אמר הרבי

סיפר המשב"ק ר' חסד הלברשטאם: "פעם בתקופת פסח, נכנס הרבי אל הבית כאשר הייתי עדיין באמצע העבודה. הרבנית ניצלה את ההזדמנות ואמרה לרבי בנימה של תודה: "הבחור  הזה עשה לי השנה את הפסח".

הרבי ענה במאור פנים: "הוא צאנזער אייניקעל [= נכד האדמו"ר מצאנז] ואת קוראת לו בחור?"

בהזדמנות אחרת כאשר שמע הרבי את הרבנית קוראת לו בשם הלברשטאם תיקן אותה הרבי ואמר ראביי הלברשטאם.

מיני אז, מידי יום ביומו, משך 18 שנה הקפידה הרבנית לקרא לו ראביי הלברשטאם, כי כך אמר הרבי".

הפכה את הבקבוקון

פעם נכנס אחד המשמשים בקודש אל הרבנית לאחר התוועדות ליל שמחת תורה. הרבנית התעניינה אצלו מה היה בהתוועדות, והוא סיפר שהייתה זו התוועדות מיוחדת, שבמהלכה הורה הרבי לומר לחיים ולהפוך את הכוסות הריקים, על השולחן היה מונח בקבוקון משקה. וכששמעה זאת הרבנית – מיד לקחה את הבקבוקון והפכה אותו…

השתתפות ממנה וממני

ביום ראשון כ"ד אדר תשמ"ח. התקיים טקס הנחת אבן הפינה לקמפוס חיה מושקא שניאורסאן… רגע מרטיט במיוחד היה כאשר מכוניתו של הרבי עברה דרך המקום שבו התקיים הטקס. הרב שם טוב ומר פרלמן מיהרו להתקרב אל המכונית, והרבי מסר להם 470 דולרים כמניין חיה מושקא ואמר את הדברים הבאים (תרגום מאידיש): "אני נוסע אל הציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר ואהיה גם אצלה. היום בלילה הוא יום הולדתה, וזו (470$) השתתפות ממנה וממני. יהי רצון שנשמע בשורות טובות".

משיח נמצא כאן

מספרת הגב' פרומה יוניק: בתקופת משפט הספרים, בני מאיר דיבר עם הרבנית בטלפון, במהלך השיחה אמר לרבנית "הלוואי שמשיח כבר יבוא ויגאל את עם ישראל מכל הצרות", השיבה לו הרבנית: "משיח נמצא כאן, רק צריכים לגלות אותו" ענה לה בני: "משיח נמצא אצלכם בבית תאמרי לו שיתגלה ויגאל אותנו" אמרה לו הרבנית: "תאמר לו אתה, אולי לך הוא יֵענה".