הרב שלמה רייניץ, מגזין 'דרך המלך' – כסלו

אחד המאפיינים של חג החנוכה הוא משחק הילדים בסביבון, זכר למשחקי הילדים במערות. בשעה שבאו היוונים לחפש את לומדי התורה, היו מחביאים הילדים את יריעות הקלף ותחתיהם שולפים סביבונים ומתחילים לשחק. זאת אומרת, שמשחק הסביבון בא לספר לנו על החביבות של התורה והמצוות על הילדים, שמסרו את נפשם ללימוד התורה נגד גזירות היוונים. רק כאשר התגלה מקום מחבואם, היו משתמשים במשחק ככלי להסוות את הלימוד.

מהותו הפנימית של המשחק, היא לאפשר את לימוד התורה וקיום המצוות מתוך שמחה וחיות.
פעם, דיווח מלמד לרבי אודות אימא שהתלוננה על כך שבנה לא מספיק משחק ומטייל כפי שהיה רגיל, ולדעתה זהו דבר לא טוב. הרבי התייחס לטענתה ואמר: "צודקת היא, שהרי הגוף צריך להיות בריא ושלם, בכדי שיוכל לעבוד את ה' כדבעי, ובפרט על פי פתגם הרב המגיד ממעזריטש, נקב קטן בגוף עושה נקב גדול בנשמה".

*משחק גם לאבות*

האמת היא, שהילדים צריכים אותנו במעמד המחנכים והמנהיגים, ולמשחק הם מוצאים את חבריהם בני גילם כשירים ומעניינים יותר. עם זאת, חשוב וכדאי מידי פעם לשחק עם הילדים, להשתתף במשחק הילדותי שלהם (באופן המתאים, מבלי להיסחף לרמה נמוכה מהם חלילה).
רואים במוחש עד כמה הדבר נותן להם שמחה וחיות מיוחדת, וגם ובעיקר מחזק את הקשר עם המחנך או ההורה.

בהקשר לכך, נביא סיפור מיוחד שהיה עם הרבי הריי"צ בשנים שקודם הנשיאות:
הבת של הרה"ח ר' חוניע מרוזוב הי"ד היתה מרבה לשחק בילדותה עם הבנות של הרבי הריי"צ. יום אחד, הן שיחקו במשחק 'פרה עיוורת'. במשחק זה, אחד המשתתפים צריך לחפש את חבריו בעיניים עצומות, ומי שנתפס נעשה ה'פרה העיוורת'. אחד הכללים הבסיסיים הוא שאפשר להתחבא רק באותו החדר ואסור לצאת ממנו לחדר אחר.

מספרת הבת של ר' חוניע: כשהגיע תורי לחפש, הילדות החליטו להתחבא בחדר אחר.
בינתיים, נכנס הרבי הריי"צ לאותו חדר בו שהו הילדות. כשהבנתי שהן יצאו מהחדר, יצאתי לחפש אותן בחדרים הסמוכים. כיוון שהעיניים שלי היו עצומות, גיששתי וגיששתי עד שתפסתי מישהו. פתחתי את עיני וגיליתי שזהו אבא שלהן – הרבי הריי"צ. ביקשתי ממנו סליחה שתפסתי אותו והתנצלתי. להפתעתי, הוא אמר לי: "נתפסתי, עכשיו התור שלי…" הילדות שהתחבאו יצאו מיד מהמחבוא ובכו וצחקו לחלופין. הן אמרו לאביהן: "זה משחק של ילדים, לא לאבות". אך הוא ענה להן: "צריכים לשחק לפי הכללים. לא שיחקתן לפי הכללים (שהרי עברו חדר בניגוד לכללי המשחק) ואלה התוצאות. עכשיו אתן תתחבאו ואני אחפש אתכן". לא עזרו להן שום תחנונים והסברים. הוא עצם את עיניו והתחיל לחפש אותן.

לפתע נכנס לחדר אבא שלי (הרה"ח ר' חוינע מרוזוב) ואמר לרבי הריי"צ: "אבא שלך מחפש אותך ואתה משחק עכשיו עם הילדות?!" ענה לו הרבי הריי"צ: "אבא מחפש את הילדים שלו, ואני מחפש את הילדים שלי".

*כלל ראשון: לשמור על הכללים.*

הסיפור הזה מתוק ונפלא, וניתן ללמוד ממנו רבות בחינוך הילדים.
נתמקד בשני עניינים שבולטים בסיפור:

א. מתאים וראוי לשחק מידי פעם עם הילדים במשחקי ילדות, והדבר אמור גם במי שמאוד מכובד ועסוק בעניינים שברומו של עולם. המשחק הילדותי לא פוגע או פוגם במעמד המכובד. להיפך, זהו חלק חשוב מעבודת השם בחינוך הילדים.
אם כן, גם מי שזמנו לחוץ ויקר, שווה לו לפנות מעט מזמנו ולשחק עם ילדיו ומחונכיו.

ב. הרבי הריי"צ מזכיר לבנותיו שצריך לשמור על כללי משחק, ורומז להן שלא טוב עשו בכך שהפרו אותם.
בנוסף, הרבי משמש דוגמא חיה ונוהג בעצמו לפי הכללים. כיוון שהכלל הוא שמי שתופסים אותו הוא התופס, והרבי הריי"צ נתפס, הרי שתורו לשמש בתפקיד 'הפרה העיוורת'. זה הכלל! לא עזרו תחנונים והסברים, וכך הן למדו היטב שכללים לא מפרים.

__

*מקורות:*
המשחק והטיול מאפשרים את עבודת ה' – אג"ק חי"ח עמוד ער"ה. הבעש"ט כ'עוזר מלמד' היה משחק עם הילדים – לקוטי דיבורים ליקוט כ"ב. הסיפור על המשחק מופיע בספר 'סיפורים חסידיים' מהרב ישראל אלפנביין הוצאת אש"ל, עמוד 154.

 מאת הרב שלמה רייניץ – מרצה וחוקר חינוך במשנת חב"ד.