שאלה:

רציתי לשאול לגבי בני בן ה5; הוא ילד טוב אך משקר עלי כל הזמן. הוא אומר לי כל מיני דברים על המלמד שלו וכאשר אני מבררת, אני מגלה שזה שקר. ניסתי כמה דרכים: 1) טבלת ניקוד. 2) הסברתי לו בדרך יפה שאני אוהבת שאומרים לי את האמת. 3) הזהרתי והענשתי אותו כששיקר. לצערי כל זה לא עזר..
אשמח לדעת מה לעשות ואיך לנהוג.

תשובה:

נחלק את התשובה לכמה סעיפים ולפי השלבים;

א] חשוב מאוד – לא לשים עליו תווית של 'ילד שקרן'. משפטים , כגון "אתה כל הזמן משקר" וכדומה, אסורים בתכלית, משום שמילים אלה יוצרות אצלו דימוי שלילי אין בהם שום תועלת ורק מקלקלות אותו יותר ומקשות מאוד על התיקון.

ב] יש להטמיע בבית כללים ברורים.
הכללים צריכים להיכתב ולהאמר בשפה פשוטה וקצרה. כגון;  'אצלינו בבית, אומרים רק אמת'. אצלינו בבית לא אומרים שקר', וכדומה.

ג] אם הילד שיקר, יש להגיב מיד ולומר לו, שהוא עשה דבר לא טוב בכך ששיקר ועבר על הכללים, ולשנן שוב עם הילד את הכללים. התגובה צריכה להאמר בשפה פשוטה וקצרה, בנחת וללא כעס ורוגז.
דוגמא למשפט; 'אמרת דבר שהוא לא אמת. עברת על הכללים שלנו. אצלינו מדברים רק אמת' או ׳אתה חייב לשמור על הכללים ולדבר רק דברים נכונים. זה מאוד לא טוב שעברת על הכללים׳.

ד] בנוסף, התגובה צריכה להיות גם מוחשית (בפרט לילדים קטנים עד גיל 9).
כלומר לאחר שנאמר לו את הדברים (כנ"ל סעיף ג'), ניתן לו גם עונש קל כתגובה מוחשית, וזאת כדי שיחווה שאנו עומדים על כך שזה דבר לא בסדר.
אצל ילדים קטנים, זאת הדרך היחידה שהם יפנימו שההורים עומדים על המשמר לחייב אותם להישמע לכללים שנאמרו.
התגובה צריכה להיות קלה, קבועה, אבל תאמר בהחלטיות וברוגע עד כמה שניתן, לא בכעס או בצעקה.

ה] כדאי – אם אפשר – שתגובת הענישה הקלה תיהיה מותאמת -עד כמה שניתן- לאותה הנהגה שלילית.
לדוגמא; ילד בן 5 שמשתולל בזמן משחק עם אחיו, נאמר לו שיעצור את המשחק וישב במקום מסויים למשך 2 דקות וירגע, באם נראה שהוא רגוע ויתחייב לשמור על הכללים, נוכל לאפשר לו להמשיך את המשחק.
אם אין אפשרות שהעונש יהיה מותאם, אין זה מוכרח. נוכל לומר לילד 'גש לפינה למשך 5 דקות ותחשוב איך לתקן את מה שעשית', – גם זה בסדר.
העיקרון, שהילד *חווה* שאנחנו עומדים על שמירת הכללים שאמרנו.

ו] העוצמה שנמצאת בתגובות בדיבור (האמירה) ומעשה (התגובה המוחשית), מתקיימת ומתעצמת על ידי שמירה על עקביות נחושה.
כלומר, בכל פעם שמשקר, נחזור על אותו עיקרון באמירת המשפטים ובאותה התגובה.

ז] נצפה לשעת הכושר בה נוכל להטמיע ולקרב לליבו את הערכים של אמת ושקר, שירצה לומר את האמת וירחיק ממנו את השקר. כיצד נטמיע בו את הערך ומתי נעשה זאת?

לא בזמן שמשקר.
אז, לא נטמיע בו שום ערך, רק נגיב באמירת הכלל בקצרה ובתגובה.
הטמעת הערך תעשה לאחר הטיפול הנ"ל, בזמן שהוא שליו ורגוע ואזניו פתוחות לשמוע. אז נספר לו אודות גודל החשיבות באמירת אמת והגנות באמירת שקר. באמצעות סיפורי צדיקים, הבנה שכלית או שכנוע רגשי.

והעיקר הכי חשוב,

נצפה למצב בו הילד ימר אמת. ואז נגדל ונשבח אותו על כך שהוא אומר אמת, ואם יש צורך אף ניתן לו פרס.
השבח על ההתנהגות הראויה שהוא עצמו נהג בה הוא הגורם העיקרי להטמעת הערך.

תוכן והגהה: הרב שלמה רייניץ – מרצה וחוקר חינוך במשנת חב"ד.

עריכה: מכון ליב"ה.