ד. בירמן, מגזין דרך המלך 

היום המאושר לו המתין הילד כל השנה, התקרב. בגדי השבת המגוהצים הונחו על הכיסא בחגיגיות, ובשקית גדולה המתינו אחר כבוד: מטבעות לצדקה, דבר תורה, ואת הנפח המרכזי (תרתי משמע) תפסו שקיות ממתקים מרשרשות שהכינו בני המשפחה.

אבל השנה, החלק המתוק הזה ייאלץ להיפרד ממסיבת יום ההולדת. ממתקים? – לא בבית ספרנו.

האמת היא, כי מזה זמן רב שפונים קוראים רבים ומבקשים לדבר על נושא כמויות הממתקים המופרזות שאוספים הילדים בכל מקום אפשרי, במוסדות החינוך, בימי הולדת ובמיוחד בשבתות: אמירת תהלים בבוקר, פסוקים בצהרים, 'אמן' בבית הכנסת… הילדים מצוידים בשקיות ניילון שיספיקו לכל השלל: סוכריות, טופים, חטיפים, מקלות סבא ושאר מגדנות וממתקים שהמשותף להם – צבעוני, טעים, אבל לא פחות – מסוכן.

אז אם עד היום לא הצליחו האנשים לחולל שינוי במו ידיהם, באה מערכת החינוך והנחיתה את השינוי מגבוה.

ממתקים וחטיפים – מחוץ לתחום

שנת תשע"ז הביאה בכנפיה רוח אחרת. החל משנת הלימודים הנוכחית, נכנסו לתוקף הנחיות משרד החינוך, המביאות רפורמה של ממש בנוגע להרכב התזונתי של הארוחות, המזון והשתייה, המוגשים במוסדות החינוך. יום הולדת, התוועדות, אבא / אימא שבת, מסיבת סיום או התחלה וכל אותם אירועים שהיו כרוכים בחבילה אחת (פעקאלע…) עם מיני ממתקים וחטיפים באריזות וצבעוניות – משנים צביון. ואם חשבנו שאין חגיגה בלי עוגה, מסתבר שיש. יש תחליפים לעוגת יום ההולדת, ועם חשיבה ויצירתיות הם אפילו יהיו מרשימים, אטרקטיביים ומפתיעים.

תפקידם של המחנכים הם לחנך לתורה וליראת שמים, למידות טובות, וכן, גם להתוות הרגלים בתחום הבריאות והתזונה, שהרי "היות הגוף בריא ושלם – מדרכי השם הוא", כפי שמצטט הרבי פעמים רבות את דברי הרמב"ם. דפוסי אכילה נכונים בגיל הילדות ובתקופת ההתבגרות מקדמים בריאות מיטבית, גדילה תקינה והתפתחות אינטלקטואלית רציפה. לטווח הארוך תזונה מגוונת ומותאמת מונעת תחלואה כגון מחלות לב וכלי דם, סוכרת ועוד.

המשנה החינוכית שמאחורי ההנחיות גורסת, כי לארוחה במסגרת החינוכית יש היבטים חינוכיים-חברתיים הנבנים החל מהגיל הרך. בגיל הרך הילד לומד לזהות את צרכיו ומפתח טעם אישי במזון. תהליך זה מושפע מאיכות המזון שהוא צורך, מכמותו ומדרך הגשתו. לפיכך, יש להציע לילד מזון בריא המומלץ עבורו.

לטובת מי שטרם התעדכן בפרטים, הנה ההשלכות המעשיות:

"חל איסור על מכירה או הגשה בשטח המוסד החינוכי של ממתקים וחטיפים, עתירי שומן, מלח וסוכר, וכן משקאות ומוצרים מתוקים וממותקים". בין המאכלים האסורים: "מזונות מטוגנים ועשירים בשומן, כגון: צ'יפס וחטיפים מלוחים. מזונות עשירים בסוכר, כגון עוגות, עוגיות, רוגלך, קרואסונים, ופלים, ממתקים, סוכריות ועוד. מיני מאפה עשירים בשומן, כגון בורקס, מלאווח, ג'חנון. מזון מעובד מהחי והצומח, המכיל פוספטים וניטרטים, כגון: נקניקיות, המבורגרים וקבב. מנות אישיות מתועשות להכנה מהירה של מרקים ומאכלים אחרים".

בשטח, יש מוסדות בהן הכללים כולם מיושמים עד לאחד, בלי התחכמות, ויש גם אחרים בהם הודיעו בתחילת שנה על הכללים אך לא ממש טורחים לאכוף אותם, והילדים ממשיכים לקבל ממתק ביום הולדת ובהתוועדות. בין כך ובין כך, אין ספק שהשינוי כבר כאן, נותן אותותיו ומחלחל בדרך ליצירת עידן חדש.

90% שמחים מהמעבר לכיבוד בריא

ומה דעת ההורים? יצאנו לבדוק. ההורים הם הראשונים המעוניינים בטובת ילדיהם, אך מהי באמת טובת הילדים? אין דעותיהם שוות. ללא ספק, רוב מוחלט של ההורים שמח על המעבר לכיבוד בריא. 90% מההורים אליהם פנינו מברכים על הצעד. שמחים על עצירת שיטפון הממתקים בהם הולעטו הילדים דבר יום ביומו, מודים על ההחלטה מגבוה המחייבת את הקולקטיב ומונעת לחץ חברתי.  מתוך ההורים המרוצים, חלקם מוסיפים הסתייגות. הם מציינים שהמעבר דרסטי מדי, מבקשים להימנע מקיצוניות.

"בכיתה של הבת שלי, חגיגת יום ההולדת השתנתה לגמרי", משתפת חיה, אמא מאזור המרכז, "כבר אין יום הולדת אישי, אירוע שמוקדש במיוחד לילדה, אלא כל הילדות שנולדו באותו חודש חוגגות יחד. פספסנו את החוויה הייחודית שמרכזת את תשומת הלב בילדה, חוויה שהילדה חיכתה לה במשך שנה… חבל. מכיוון שמדובר בארוחת בוקר ולא ממתק, זה בלתי ניתן לביצוע אצל כל אחת בנפרד, הן מבחינת הזמן שזה לוקח, והן מבחינת העלויות של ארוחה לכל בנות הכיתה".  לעומתה, שושי, אמא לשלוש בנות, דווקא מברכת על השינוי ועל האפשרות להתחלק עם הורים נוספים בהוצאות המסיבה, מה שמפחית מהנטל הכלכלי.

חינוך מתוק

אחרי הכול, אי אפשר בלי קצת מתוק בחיים. המתוק הזה יכול להירתם לקדושה, להמתיק ולחבב תורה ומצווה, ובוודאי זו תכליתו. "אם יכבד על הנער לשקוד על הלימוד תמיד, יפייסנו בדברים שהקטנים אוהבים ומתאווים להם, כגון דבש וקליות ואגוזים וכיוצא בהם (- ממתקים בריאים! ד.ב.), ואומר לו: הנה לך זה על מנת שתלך לבית הספר ותלמד" (ראשית חכמה, פרק גידול הבנים מאמר ז).

חלק מהמתוקים גם כרוכים במנהג ישראל שתורה הוא, כמו למשל הכנסת הפעוט ל'חדר'. הדבש על אותיות הא"ב, עוגת הדבש שעליה הפסוק אותו חוזר הילד אחרי המלמד, והסוכריות של המלאך מיכאל… הכול בשביל להשריש בליבו מתיקות, רצון וחיות ללימוד התורה. לעניינים נצחיים כאלה איננו מחפשים תחליף, אבל כל השאר הוא אכן עניין של חינוך והרגל.

השמירה על בריאות הגוף מעוגנת עמוק במקורות. "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" – זהו ציווי דאורייתא. הרבי באגרותיו מציין פעמים רבות את חשיבות השמירה על הבריאות, הנה ציטוט אחד מני רבים: "וידוע עד כמה החשיבו חכמינו ז"ל ענין שמירת הגוף, עד, כלשון הידוע, שגופו של אדם הוא נכסיו של הקב"ה. והרי מובן באיזו זהירות צריך לשמור נכסיו של הקב"ה" (אג"ק כרך ל אגרת יא'תקלו). ואם הילד דורש בתוקף? אומר הרבי: "יש לחנך ילד מבלי להתחשב בכך שצועק שרצונו לאכול סוכריות וממתקים, שכן "אחריתה מרה כלענה" – וכאשר הוא צועק שהוא רוצה יש להסביר לילד שאכילת סוכריות גורמת קלקול לשיניים, לקיבה, כך שזהו היפך הבריאות (שיחות קודש תשכ"ד ע' 544).

לסיכום,

אם נראה היה שבלתי אפשרי לחולל שינוי בתפיסה הציבורית אודות תזונת הילדים, הרי לנו הוכחה שהדבר אפשרי. על זה ניתן להמליץ את האמרה: חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם.

ומה זה אומר לנו, כחסידים, מובילי בשורת הגאולה? גם אם נראה שבלתי ניתן לחולל שינוי בתודעה ולהביא לפקיחת העיניים בפועל ממש, הרי לנו הוכחה שאפשי ואפשי.

ועוד תובנה קטנה: הכוח לחולל שינוי בבתים, בכל תחום יהודי-חסידי, כרצון הרבי, מתחיל מחינוך דור העתיד: "משיחי".

סוכריות משמים

בדרך לסקירת מרכיבי המוצרים ולהקניית הרגלים שיעצבו את בלוטות הטעם של ילדינו בכיוון הרצוי, זינגר תורמת כמה טיפים: "ישנם כללים רבים שניתן להמליץ עליהם, אם נסכם בקצרה: הרבו בצריכת פירות וירקות, סלקו לגמרי שתיה מתוקה ובמקומה שתו מים. הרי כך אנו משקים את העציצים שלנו, ולמה לילדים שלנו ניתן פאנטה?" והיא מסיימת באנקדוטה טרייה – "בדיוק היום בהשגחה פרטית, במסגרת שיעורי התזונה והבריאות שאני מעבירה במכללת בית רבקה, לימדתי מורות שאחת מהן הביאה לי מתנה שעשתה לי הרבה נחת: שקית עם ירקות קטנים ועליה כתוב "סוכריות מהטבע…"

שלא על מנת לקבל ממתק

כהורים וכמחנכים, הורגלנו, שעל מנת לעודד ילד ולשמחו, יש לתת לו ממתק או פרס. לאור הרפורמה החדשה בנושא הבריאות, מגלים לנו אנשי חינוך כי יש גם דרך אחרת.

רבקה, מחנכת ב'בית רבקה'-צעירות, כפר חב"ד, מספרת: ימי ההולדת נחגגים השנה ללא ממתקים וללא פרסים. פעם בחודש נערך יום הולדת משותף לילדות אותו החודש, והוא נחגג בארוחת בריאות. בנוסף, כל ילדה ביום הולדתה, מגיעה בלבוש חגיגי, ומפעילה תכנית חווייתית-חסידית כרבע שעה. הבנות נהנות מהאתגר ומהחוויה החברתית. מפתיע לגלות שבעלת יום ההולדת מאושרת בעצם הביטוי ותשומת הלב שהיא מקבלת.

אסתר, מחנכת בבית ספר חב"ד ערד, משתפת גם היא במשנה חינוכית דומה:

לפעמים הצורך לתת ממתקים, הוא שלנו – המבוגרים. אך האמת היא, שכאשר ילד מתרגל לקבל ממתק בכל הזדמנות ועבור כל דבר קטן, הערך של ההפתעה יורד בעיניו. כמו כן, הוא לומד לחשב חשבונות: "מה יצא לי ממה שאני עושה?".

חינוך פנימי, נעשה על ידי כך שהמחנך עצמו חדור בחשיבות הערך ומתוך חיבור לילד. אמנם, לעיתים נדרשים חיזוק באמצעות 'צ'ופר', אך חשוב שהילד יבחין כי הצ'ופר הוא לא מטרה ולא תנאי. בכלל, פרס יכול להיות גם חיבוק, טלפון לסבתא לספר על המעשה הנפלא שהילד עשה וכדומה. אלו הם פרסים בעלי ערך בפני עצמם. כילדה, הורי לא הרבו לתת לנו ממתקים ופרסים, גם לא בימי הולדת. אבל חיבור ואהבה היו בשפע, ועד היום אנו-הילדים מחוברים מאוד לבית ורואים בהורים שלנו כתובת לעצה טובה. לעומת זאת, יש הורים שנותנים ממתקים והפתעות בשפע, והילדים לא מחוברים אליהם כל כך. בסופו של דבר ילדים מעריכים את הדברים החשובים באמת.