בטח שמעתם את הסיפור על האישה שהמתינה לאוטובוס בתחנה המרכזית שפתאום התחשק לה לנשנש משהו. היא הוציאה שקית של בייגעלאך שומשום מתיקה ולפתע נזכרה שעליה לקנות כרטיס. היא הותירה את חפציה על הספסל וביקשה מאישה שישבה לידה לשים עליהם עין.

כמה דקות לאחר מכן, כאשר חזרה, הבחינה במראה שהפליא והרגיז אותה כאחד. אותה אישה שהופקדה לשמור על חפציה, ישבה ואכלה בנחת ובהנאה בייגל אחרי בייגל… כאישה מתורבתת והגונה אספה הגברת את כל כוחות הנפש וגייסה את כל מה שלמדה והפנימה על "הוי דן את כל האדם לכף זכות".

היא ניסתה לחשוב טוב על האישה שמולה, או בעצם, על הגנבת שמולה ועמדה המומה כאשר זו חייכה אליה בפה מלא והציעה לה להתכבד. "איך היא אוכלת מול פרצופי את מה ששיך לי?!" חשבה בכעס. הזעם חלחל בתוכה אך היא התאפקה ושתקה.

האוטובוס הגיע והיא עלתה והתיישבה. שנייה לאחר מכן התיישבה לידה אותה "גנבת". האוטובוס הפליג אל מחוץ לעיר לדרכו הארוכה ובעודה מפשפשת בתיקה להוציא את סידורה על מנת להתפלל תפילת הדרך, חשה לתדהמתה את רשרוש שקית הבייגעלאך המוכרת.

לפתע קלטה לחרדתה כי השקית הייתה כל העת בתיקה ואילו אותה אישה זרה נהנתה משקית אחרת. שקית שהייתה שלה והיא אף הציעה לה להתכבד ממנה. רגש הכעס שהציף אותה קודם, התחלף באחת לרגש של אשמה ובושה…

שתי הוראות שהן אחת

במצוות אהבת ה' מודגש הדבר במיוחד. האהבה לה' גורמת לאדם לרצות לדבוק באלוקות, לעזוב את העולם הזה בו האלוקות מוסתרת ונמצאת אחרי צמצומים, ולהתחבר עם ה' – מקור הנשמות. אבל ה' רוצה שנעבוד בעולם הזה דווקא, בעולם התחתון ביותר. ואנו שרוצים למלא את רצונו, חשים את הרצון לחזור לעולם על מנת להגיע למדרגה גבוהה עוד יותר של חיבור לאלוקות, וחוזר חלילה.

דבר זה מכונה בתורת החסידות "רצוא ושוב". עצם הביטוי מלמד על היפך המנוחה!

וזה גם ההבדל בין האדם למלאכים. "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה", אומר הקב"ה לנביא. העומדים הם המלאכים שאינם משתנים מבריאתם. רק האדם יכול לעלות ולהתעלות כאשר הכל חדור במטרה האחת לעשות את רצון ה'. זו היא המנוחה הפנימית שבאה לידי ביטוי במילוי מטרה אחת.

אנחנו עומדים רגע לפני מתן תורה וכדי לקבל את התורה שניתנה במדבר, במקום הפקר, ללמד שהיא שייכת לכל ישראל, אדם חייב לצאת ממציאותו. לדמות את עצמו למדבר, מקום הפקר, על ידי זה ש"עושה עצמו כמדבר הפקר" ומגיע לתכלית הביטול. ביטול זה מתבטא לכל לראש בשלילת המחלוקת מחד ואהבת השלום מאידך. כי מה גורם למחלוקת אם לא הישות שלנו, האגואיסטיות? רק על ידי נעשה האדם ראוי ומוכשר לקבל דרגת התורה שלמעלה משייכות לעולם שניתנת במקום הפקר.

אם הייתה אותה אישה מתחילת הטור מבטלת את אנוכיותה, אולי היו נחסכים ממנה רגשי האשמה. אותם חכמים שהורו לנו "לא נבראתי אלא לשמש את קוני", הורו לנו "הוי דן את כל האדם לכף זכות", ושתי ההוראות הן למעשה הוראה אחת.

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו 

http://www.miri-mychoice.co.il/