יש לנו כרגע שני אזורי זמן: אסיה – פיליפינים ורחבי הודו ואזור זמן אמריקה – ארצות הברית, מקסיקו, פרו, אקוודור ועוד. מדהים לראות איך בית הספר מתעלה מעל מגבלות הזמן והמקום והילדים לומדים יחד, יוצרים חברויות, מתוועדים ומתגבשים לקבוצת חסידים אחת".

כיצד הילדים מצליחים להתחבר חברתית למרות המרחק?

"מסתבר שהתכונות החברתיות אצל ילדים, ובפרט ילדי השליחים, הן הרבה יותר נקיות, ללא מחסומים וחומות. ילד או ילדה בשליחות נחשפים לסיטואציות חברתיות רבות ומגוונות שילד סטנדרטי לא יפגוש. הם מוצאים את עצמם לוקחים חלק מרכזי בשליחות ובהפצת המעיינות. לעתים, החברים שלהם זה עוברים ושבים או מטיילים. יש אין ספור דוגמאות לכך שהילדים השליחים מדליקים נשמות הרבה יותר. לדוגמה, איך תראה בקשה של ילדה קטנה מאורחת לשים צעיף כדי להיות צנועה או להדליק נרות שבת לעומת בקשה של שליחה מבוגרת?

הטבעיות החברתית של הילדים השליחים ניכרת גם בכיתות שלנו. הילדים מרגישים את המשותף בין כל הקבוצה והחוויה החברתית מתעצמת ככל שהכיתה יותר מבוססת. אפשר כמעט למשש את החדווה של הילדים כשהם מדברים עם חבריהם בכיתה הווירטואלית. לא צריך לעשות הרבה, רק לתת לילדים את ההזדמנות והדברים קורים מאליהם".

אמא על תקן המזכירה

מטבע הדברים, בית ספר וירטואלי מחייב מעורבת גבוהה יותר מצד ההורים. בעוד בבית ספר רגיל הורה שולח את הילד לכיתה וסומך על הצוות החינוכי, כאן בית הספר מגיע לתוך הבית וההורה צריך לדאוג לצד הטכני, לסייע לילד להתמצא באתר בית הספר ולשים לב שהילד אכן "נוכח" בשיעורים מול המחשב.

בתפקיד מזכירת בית הספר נמצאת אמא, מגדירה לאה. "היא מדפיסה דפים, דואגת לציוד כמו מספריים ודבק ועוזרת לגזור פאזל רב חלקים לפעילות יום המחרת. כשמגיע מועד התעודות, באחריות ההורים להדפיס את תעודת הציונים ותעודת ההצטיינות בהדפסה איכותית, לניילן ולהכניס לתיקייה מרשימה כדי לתת את התחושה והאווירה של חלוקת התעודות. בתאריכים חסידיים ההורים דואגים ל"לחיים" ופארבייסען. לפעמים גם צריך להרחיק אחים סקרנים מכיתה שלא מיועדת להם".

שרה קופצ'יק, אמא של התלמידה מושקא מניו דלהי, הודו: "לפני הכל אני חייבת לומר שברוך ה', מאז ההצטרפות שלנו לבית הספר "משיח קידס" אנחנו רואים שינוי עצום אצל הילדים שלנו. הם קמים בבוקר עם שמחה וחיות מיוחדת ומחכים להתחבר לכיתה. זה חלום שלמרות שאנחנו בדלהי, יש לנו מלמד חסידי ומורה חסידית. דבר שלא מובן מאליו. כבר שנה שלמה, במקום ללמוד רק עם אמא, אבא או עם הבחורות, יש להם מורה וכיתה לכל דבר! הילדים פיתחו קשר מיוחד עם הצוות ועם החברים. בית הספר ממלא את כל הבית באווירה חסידית ונותן להם מענה חברתי.

עכשיו יצא בהשגחה פרטית שגם אנחנו וגם משפחת לוי מהפיליפינים נמצאים בארץ. הפגשנו בין הילדים והייתה התרגשות גדולה וחיבור מידי למרות שהילדים מעולם לא נפגשו מעבר למסך. הילדים היו פשוט מאושרים להיות יחד וצעדו יד ביד שבת שלמה כמו משפחה. זה קשר מיוחד שילווה אותם תמיד בזכות בית הספר.

לשמחתנו יש בבית הספר כיתות קטנות של פחות מעשרה תלמידים בכיתה, לכן יש לכל ילד מקום להתבטא וגם להתקדם ואנחנו בקשר רציף עם המורים. בהודו יש נפילות חשמל ותקלות באינטרנט, מה שמנתק את הילד מהכיתה. לכן אנחנו תמיד דואגים שיהיה מבוגר בשטח לחבר את הילד מחדש לכיתה כדי שהוא לא יפסיד את הרצף.

בהזדמנות זו אשמח להודות למורה מושקי גבאי, המורה לכיתה א' בנות המזרח הרחוק ולמלמד ר' שלמה חיים גרוזמן, המלמד של כיתה א' בנים מזרח, וכן, ליתר הצוות: הרב ישראל נח פרידמן, הרב משה קוט, הרב שניאור זלמן ציק והמורה אסנת פרידמן על ההשקעה והמסירות לאורך השנה, היחס האישי והאוהב לכל תלמיד ותלמידה, הכנת שיעורים מעניינים שמותאמים לכיתת אינטרנט, החיות החסידית, ההתוועדויות, המבצעים והשמחה הגדולה שהביאו לילדים.

למנהלות לאה ברוד, שטערני כפלין ואלישבע רוסו שהרימו את הכפפה, הגשימו חלום, דחפו ולא ויתרו עד שבית הספר קם. על בחירת הצוות המקסים והליווי הצמוד לאורך השנה, קשר גם עם המורים ומצד שני עם ההורים. על הנכונות והרצון לתת מענה ולפתור בעיות שמתעוררות מהפן הלימודי ועד לבעיות טכניות שמשפיעות על השיעור".

על טהרת הקודש, למרות הכל

"…ג' השנים הראשונות, שבהן הילד מתחיל ללמוד, זה היסוד העיקרי להצלחתו בעתיד. ודווקא בזמן הזה לוקחים את הילד ומטמאים את מוחו באנגלית, גראמאטיקע וכיוצא-בזה!
הלוואי שגם גדולים לא היו יודעים עניינים אלו! ועאכו״כ – עד תשע שנים, עד י"ב שנה – והייתי אומר גם לגבי השנים הבאות. רצונו של הקב"ה לשכון דווקא במוחו של ילד יהודי – לוקחים מוח זה ומטמאים אותו בחכמות חיצוניות!… היכן היא הגאווה היהודית?" (שמחת תורה תשט"ו)

"מהרגע הראשון שנכנסנו לפרויקט הזה אנחנו נפגשות במורכבות, קשיים כלכליים ואתגרים אחרים לא פשוטים בניהול מערכת כזו" מתארת לאה, "יש רגעי ייאוש ורצון לעזוב, היצר הרע מחלחל ומשכנע שכל היוזמה הזו היא סתם בלון שעוד רגע מתפוצץ. אין כאן מבנה בית ספר עם כיתות ושולחנות וכיסאות וכל כך קל לסגור את המסך וללכת, להגיד שזה מעל לכוחות שלנו, אבל הרבי לא מוותר לנו. אנחנו מקבלות בלי סוף חיזוקים וברכות מהרבי לא לנטוש את המערכה ולהמשיך בחינוך. הרבי ממש לא נותן לנו לעזוב או לסגת. זה תמיד מחזיר אותנו לדבר הנכון להמשך פעילות ולעשייה מוגברת. כי מי אנחנו שנרגיש חלישות אם אין אחרי הרבי כלום? אם הרבי מעודד את המוסד הזה, אז בעזרת ה' נעשה ונצליח!".

בהתאם להוראתו של הרבי, ב"משיח קידס" ישנה תכנית לימודים המבוססת אך ורק על תכנים תורניים וחסידיים. "ישנם מוסדות ספורים שהמצב מאפשר להם באמת להתקיים על פי הוראת הרבי. ברוך ה', אצלנו היד חופשית לדבוק בהוראה זו, ואכן צוות ההנהלה שם לעצמו מטרה ללכת על פי ההשקפה של חינוך על טהרת הקודש ללא פשרות – וכל המרבה הרי זה משובח. מערכת השעות הן של הבנים והן של הבנות מורכבת ממקצועות מגוונים אבל לא תמצאו שם חשבון, גאוגרפיה או אנגלית. תכני הלימוד שאובים רק ממקורות חסידיים וגם הם עוברים שינויים לפי הקו שלנו אם צריך.