• אמהות התמימים • שליחות ייחודית

    3 | הצג גלריה

    הן בשנות ה-30 לחייהן וכבר אמהות לעשרות בחורים. הכירו את הנשים שהקדישו את חייהן עבור התמימים השוהים הרחק מביתם ונושאות בתפקיד שמשלב בין עבודה, זוגיות ומשפחה תחת מטרייה של שליחות ייחודית • כתבה מיוחדת לרגל יום התייסדות ישיבת "תומכי תמימים" • לקריאה

    רחלי בן חיים, עטרת חיה

    היום התאריך ט"ו באלול, יום הקמת ישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש על ידי אדמו"ר הרש"ב. אמו, הרבנית רבקה נרתמה מיד למען הבחורים ועבדה בעצמה במטבח וסידור החדרים שחלקם היו בביתה הפרטי. היא נהגה להתעניין תכופות במצבו של כל תלמיד, התייחסה אליהם כאילו היו בניה ממש וכינתה אותם "די קינדער".

    'זמן' חדש התחיל וטובי בנינו שבו למלא את ישיבות חב"ד בארץ ובעולם. גם היום ישנן גרסאות חיות לרבנית רבקה – נשים צעירות שבעליהן עובדים בישיבות והן ממלאות תפקיד משמעותי לא פחות ומעניקות לתמימים מקום של בית, מאפשרות לבעלים להיעדר שעות ארוכות ומקריבות זמן אישי, זוגי ומשפחתי למען הישיבה ותלמידיה.

    הבית חב"ד שלנו: הישיבה

    חני קירשנזפט, אשת הרב לוי יצחק קירשנזפט, משפיע בישיבת "חנוך לנער" בצפת:

    "כשהתחתנו רצינו לצאת לשליחות. שנינו באים מבית של שליחות באבן יהודה ובגוש קטיף. לקראת סוף השנה הראשונה בקהילת צפת, כאשר בעלי כבר החל לעבוד בישיבת 'חנוך לנער', מצאנו מקום שליחות טוב. כתבנו לרבי והתשובה לא השאירה צל של ספק: הרבי נבהל ומתפלא לשמוע שבמקום להיות משפיע בישיבה, הוא הולך ללמוד רק עם אברך ושני בחורים. זה אכן מה שבעלי היה אמור לעשות כשנצא לשליחות. במכתב השני הרבי כותב לאישה שצריכה להמשיך במה שעובדת עכשיו.

    מאז, החלטתי שזו השליחות המשפחתית שלנו באופן רשמי: שליחים בישיבה.

    אם הייתי גרה בשליחות, הייתי אופה חלות ומחלקת למשפחות מקורבים. כעת אני מכינה חלות ועוגות לבחורים. בחורים שיש להם יום הולדת מתארחים אצלנו בסעודות שבת. אני מאפשרת לבעלי להיות בישיבה גם מעבר לשעות העבודה, לשוחח עם הורים מהבית שעות רבות, כי זה תפקידו של שליח.

    כשאבא בישיבה, אין מצב שהבית מנותק מהעשייה של אבא. כל הבית שותף והשותפות משפיעה גם על הזוגיות. כאשר בעלי משתף אותי מהנעשה בהווי הישיבה זה מחבר מאד בינינו. זה חלק מאד משמעותי מנושאי השיחה שלנו. אני מעורבת בלבטים ובשיקולים ויש לי עניין בזה".

    היכן את מרגישה שאת מקריבה?

    "בהחלט יש ויתור. במקום לנסוע להורים וליהנות בחיק המשפחה, צריך לסחוב לולים וכלי מיטה. לילדים קשה להירדם במקום לא מוכר, אך זו השליחות שלנו.

    אני מוציאה את הילדים למוסדות, מתמודדת לבדי בשעת ההשכבה, וזה לא קל בכלל. ובמיוחד אחרי לידה ובזמני לחץ, אבל אני מתעודדת מכך שהוא השליח שנמצא עכשיו בשיעורים עם מקורבים. מעולם לא הגדרנו את התפקיד בתור "עבודה". המשכורת היא רק בונוס שמאפשר את מנוחת הדעת. המטפלת במעון סיפרה לי שבי"ט כסלו בתנו מושקא בכתה שהיא רוצה את אבא. אחת הילדות ניסתה להרגיע אותה ולומר לה שאבא בעבודה, ומושקא התחילה לצחוק: "אבא בישיבה, לא בעבודה".

    בראש השנה ובשבועות אנחנו עם כל המשפחה בישיבה. זה חלק מההווי המשפחתי. אני משקיעה ומביאה עוגות ומאכלים טעימים. ההימצאות בישיבה היא חוויה עוצמתית שמחזקת את הקשר בינינו".

    את החגים בישיבה הם עורכים לצד משפחות נוספות מהצוות. לקראת חג השבועות האחרון הציעה חני תפריט חגיגי שיוסיף לאווירה. הם רכשו כלים חד פעמיים יפים וכל נשות הצוות והבחורים האחראיים במטבח נרתמו לבשל ולסייע. "הרגשנו שאנחנו זוג שליחים שמארגנים סעודת חג בבית חב"ד, והבחורים נהנו מחג ב'טעם של בית'".

    מאיפה הכוחות להתמסרות כזו?

    "ב'חנוך לנער' מטפחים את המעורבות של נשות הצוות בישיבה. מעריכים את היותן נושאות בעול עם בעליהן ומשדרים זאת בפעילויות לימודיות וחווייתיות עבורן, בהדגשה שאנחנו הכוח המוביל של הישיבה.

    אני גם משתתפת בקביעות בכנס סיום השנה, רואה את ההישגים ומתרגשת עם ההורים, ואז עבודתו האינסופית של בעלי מקבלת פרופורציה אחרת, נעלה ומרוממת. אני מאושרת שאנו שליחים בשדה החינוך!".

    בסיום דבריה, חשוב לחני לומר שהתרומה לזוגיות כתוצאה מעבודה משותפת אינה שמורה לתחום החינוך בלבד. "יכול להיות שתהיה מי שתקרא את הדברים ותאמר לעצמה: זה לא קשור אלי, בעלי לא עובד בחינוך, אבל העניין הוא שכל אחת הרוצה שיהיה לה ולבעלה טוב, ולכן צריכה לחשוב כיצד היא יכולה לקחת חלק בעיסוקים שלו. זה יכול להיות כל דבר שהוא, אפילו ארוחה מושקעת לבעל בתור הערכה לעשיה המאתגרת שלו. כי כדי לתרום לבחורים, צריך קודם כל להשקיע בבעל".

    40 בחורים בסעודת שבת

    שירה עבאד, אשת הרב משה עבאד, משפיע בישיבה גדולה "חח"ל ליובאוויטש – צפת":

    "המודעות שהישיבה היא השליחות המרכזית של המשפחה זו נקודה מאד חשובה מבחינתי. כאשר אני יודעת שבעלי בשליחות של הרבי בישיבה זה הופך אותי ואת המשפחה לשלוחים של הרבי. בין כל העיסוקים, הישיבה בראש סדר העדיפויות".

    כיצד הילדים שותפים לעשייה?

    "בשבתות וימים מיוחדים הבנים הולכים להתפלל בישיבה. הם נהנים להיות בחברת התמימים, לדבר עימם ולהתפלל תפילה בחיות. אנחנו עורכים התוועדויות בביתנו והילדים מארגנים ראשיים. אחת לתקופה אנו מביאים את כל הכיתה של בעלי, כ-40 בחורים, אלינו לסעודת שבת".

    לדבריה של שירה, מדובר בהשקעה בטוחה. לראייה, היא מביאה את דבריו של הרבי לר' ניסן נעמנוב במכתב, לפיהם השקעה בתלמידים היא כלי וצינור ותוספת ברכה בעניינים הכלליים והפרטיים לו ולכל בני ביתו ובפרט נחת רוח יהודי וחסידי.

    אילו רגעים גורמים לך לנחת?

    "כאשר מגיעים להתארח או לבקר בישיבה בחורים 'מקורבים' או כאלה שאינם חב"דניקים, אנחנו זוכים לארח אותם בביתנו לסעודת שבת. פעמים רבות הם מחליטים להישאר בישיבה ללמוד, מקימים בתים חסידיים ולאחר תקופה מגיעים לבקר אותנו עם משפחותיהם. זה נחת אמיתי שנותן הרבה כוח להמשיך להשקיע. פעם גרנו בבניין מאד 'מסודר' עם שעות מנוחה שאסור להרעיש בהן. ערכנו בביתנו הרבה התוועדויות, ואחרי שעזבנו פגשנו שכנים שאמרו שהם מתגעגעים לשמוע את הניגונים".

    תומכת תמימים

    חיה שפרינגר, אשת הרב איסר שפרינגר, ר"מ בישיבה קטנה "חח"ל ליובאוויטש – צפת":

    "לתמוך בלומדי תורה" מגדירה חיה את תפקידה. "כאשר תינוק נולד מברכים אותו שיהיה חסיד, ירא שמיים ולמדן. זו שליחות לסייע שבחורים יאהבו את הגמרא באמת. לימוד התורה נוגע בנפשות ממש, כפי שהרבי אומר: לא רק בנפש הלומד כי אם בנפשות בני ביתו.

    בסעודות שבת בהן מוזמנים כמה בחורים או, לעתים רחוקות, כל תלמידי הכיתה יחד (!), חיה לא חוסכת בפינוקים. "הבחורים אוהבים אוכל ביתי ולראות ילדים קטנים וחמודים" היא מחייכת.
    "באתי מבית של שליחות ואירוח ומשם אני שואבת את המרץ והכוח להתמסר ולהשקיע איפה שניתן. אני משתפת את הילדים בכל מה שאפשר. הם מכינים בקביעות את הקינוחים, ואני בוחרת בכוונה כאלו שהם יכולים להכין כמו כדורי שוקולד מצופים.

    התוועדויות נערכות מפעם לפעם, והשמחה גדולה. זה ניחוח ישיבתי מיוחד. ברוך השם, יש לנו בית עם חצר והבחורים יכולים לצאת לשם לנוח מעט ולחזור בכוחות מחודשים להתוועדות. כך הן נערכות עד השעות הקטנות של הלילה. דבר נוסף הוא שיעור דבר מלכות המאורגן על ידי התמימים. לעתים אנו זוכים לארח את השיעור, מכינים מאפה ביתי וחליטת תה מהחצר, והולכים לישון כשקולות הלימוד ברקע.

    הילדים לא מרגישים חוסר בתשומת לב?

    "אף אחד לא נפגע מאירוח הבחורים. זה מוסיף חיות ומשפיע על הבית כולו; הניגונים, האווירה, הכנסת האורחים – כך מתרגלים שהבית פתוח. הילדים מקבלים תשומת לב מעוד 'דוד'. בני בן החמש וחצי מרגיש גדול וחסידי בחברת התמימים.

    מידי פעם אנו צועדים לסעודת שבת בישיבה. לפעמים מאיר, בני הגדול, מספר פרשת שבוע וכולם מאזינים ברוב קשב. הוא מחלק קינוח רק למי שיושב וכולם מריעים לו: "מאיר, מאיר". לקראת המבחן לישיבה גדולה בסוף השנה, הגיעו הבחורים ללימוד רצוף שנמשך כמעט כל הלילה. הכנתי כיבוד שעזר ללומדים לשמור על ערנות והתרגשתי מאד – הבית שלנו היה נראה כמו הזאל של הישיבה".

    כשצריך, משפחת שפרינגר מארחת בחורים שנתקעו ללא מקום שינה, מכל מיני סיבות. "ביום האחרון של השנה פתאום נודע לבעלי שנשארה קבוצת בחורים שלא נסעו הביתה ואין להם ארוחת ערב. הוא התקשר ואמר שתוך 20 דקות הם יבואו, אך הם מצאו טרמפ ותוך 3 דקות כבר נחתו בסלוננו. הוצאתי מהר את כל הלחמים והפיתות שנשארו במקפיא, מרחתי עליהם זעתר ושמן זית, חתכנו סלט והייתה להם ארוחה לתפארת.

    בחורים אוהבים להכין סלטים ואוכל במטבח, אני משתדלת לאפשר כשמבקשים – או מבקשת מהם כשאני זקוקה לעזרה. הם יודעים להחמיא לחבריהם ולפרגן".

    בכלל, סיפורים בלתי שגרתיים לא חסרים אצלם. "פעם עברתי עם הילדים באזור שכונת חב"ד בצפת וכמה בחורים ישבו שם על גדר. בני מיד זיהה אותם כתלמידים לשעבר של אביו וצעק לעברם: "היי, אני מכיר אתכם, אתם של אבא שלי". הם צחקו ולחצו לו ידיים לשלום. באותו ערב אחד מהם התקשר לבעלי לבקש ללמוד ולדבר איתו.

    באחת השבתות הגיעה כל הכיתה לסעודה. זו הייתה שבת קיץ ואכלנו בחצר. למחרת בבוקר פגשתי את השכנה המבוגרת שגרה לידינו והיא בכתה בהתרגשות וסיפרה שבעלה לא מרגיש טוב, והיא בכתה לה' ביום שישי איך תשמע קידוש, כי בעלה לא מתפקד, ופתאום היא שומעת קידוש מהחצר שלנו, והודתה לה' שדאג לה".

     

    לאפשר להמתסר

    שולי אזרף, אשת הרב שלמה אזרף, המנהל החינוכי במכון התורני-טכנולוגי שע"י ישיבת "חנוך לנער" בצפת:

    "עבורנו" מעידה שולי, "זו לא העבודה של אבא, זה השליחות והזכות שלנו. אנחנו לגמרי חלק מהישיבה. החלק שלי הוא קודם כל לאפשר לו להתמסר. זה לא פשוט כי ישנם שבועות שאנחנו בקושי מתראים. לפעמים יש שבועות של שלוש פעמים בשבוע נסיעה למרכז והמון עיסוקים כמנהל. ולכן חשוב לאפשר לו לעשות את עבודתו בפניות ובשמחה. עבור מנהל, החופש הוא הזמן הכי אינטנסיבי. יש שלושה שבועות בסך הכל, שמתוך זה שבוע וחצי מוקדשים להיערכות לשנה הבאה. השנה, גם את הזמן הזה בעלי הקדיש לנסוע לסוף שבוע לקעמפ שעשו לבחורים אצל הרביים באוקראינה. זה מיוחד שהוא מוותר על החופש שלו וגם המשפחה אפשרה לו לעשות את זה.

    דבר שני, להיות איתו שותפה עד כמה שניתן בהקשבה, בלבטים, ברעיונות ובהחלטות. לנו הנשים יש בינה יתרה ותמיד זה נותן עוד ממד של הסתכלות לביצוע השליחות על הצד הטוב ביותר".

    איך מעבירים לילדים את השמחה שבשליחות?

    "כמו בכל דבר בחיים, אנחנו ההורים נותנים לילדים שלנו את ההסתכלות וההשקפה על העניין. כשאמא יוצאת למבצעים בהרגשה שקשה לה לצאת, צר לה לעזוב את הילדים והיא רוטנת, המסר שיעבור לילדים יהיה שמבצעים זה עול. כשאמא יוצאת למבצעים בשמחה ובחיות והיא משתפת את הילדים, המסר שיעבור הוא שהם חלק מהשליחות, עוזרים ומאפשרים לקיים את רצון הרבי וזו זכות עצומה של כולנו".

    למרות שהמשפחה המורחבת של שולי תשהה בראש השנה הקרוב בבית הוריה, היא תקיים את החג בישיבה, כמו בכל שנה.
    "זה לא קל" היא מודה ומוסיפה: "אנחנו בבית משוחחים על הזכות שלנו בשליחות בחג חשוב כל כך, ועושים הכל כדי שתהיה לילדים אווירה וחוויה טובה. אופים יחד מטעמים לבחורים, מביאים משחקים לילדים הצעירים, קונים עבורם ממתקים וגם הבחורים מכבדים את הילדים במיני מתיקה לרוב".

    למשפחת אזרף חשוב שיהיה לבחורים טוב. "כאשר לבחור טוב בישיבה מבחינה גשמית, הוא פנוי לקלוט רוחניות" מנמקת שולי. "אנחנו מארחים בבית התוועדויות וסעודת פורים גדולה נערכת אצלנו. אנחנו עושים את זה הכי טוב שיכול להיות: חד פעמי הכי יקר ומפואר, עריכת שולחן יפהפה, משקאות יקרים – הכל כדי שההרגשה תהיה מכובדת וטובה.

    ברוך השם, עכשיו עשו שיפוץ בישיבה ולמרות שאני מחנכת ואמא, מצאתי את הזמן ללכת לבחור וילונות ואריחי קרמיקה יפים ביותר עבור הבחורים. כאשר אנו בשבתות בישיבה אני משתדלת להכין לחמניות ביתיות ומנה אחרונה כדי שתהיה לבחורים אווירה ביתית.

    זו זכות גדולה וגם המקום לציין שזכינו בצוות נפלא של רבנים מסורים ונשותיהן הן נשות החייל ששותפות לכל העשייה במסירות אמיתית".

    האישה זה הכל

    "הרבי אמר שעקרת הבית זה עיקר הבית, ואנחנו יודעות שהאישה זה הכל, אז הכנסנו לישיבה את המושג שכשהאישה מרגישה שזה חשוב ושותפה, היא יותר מבינה וכך הבעל יכול להתמסר.

    לכן יש את המקום של ההערכה לנשות הישיבה. לדוגמה, פעם בשנה בסוף שבתון ארוך מחמישי עד ראשון, המשפחות מקבלות הביתה פיצה כאות תודה. בסוף שנה כל אישה מקבלת אגרטל פרחים הביתה עם פתק של הערכה על המסירות וההתמסרות לעשיה. בנוסף, הישיבה השקיעה בצימרים מוקפדים באסתטיקה, פרקטיקה ונוחות עבור משפחות שבאות להתארח בשבתות וחגים, מתוך אמונה שכשלאישה טוב והיא מסתדרת עם הילדים, היא נותנת לבעל להיות מונח בעבודתו".

    הבעל מונח בעבודתו, אבל מה עם העומס שמוטל עליכן מכל החזיתות?

    "כדי לצלוח את החיים העמוסים, בכל מוצאי שבת בעלי ואני יושבים על תכנון לו"ז שבועי ומתמקדים רק בשבוע הקרוב בלי לחשוב על העומס הצפוי לאחריו. אנחנו מתכננים את פרק הזמן הקרוב, כיצד נוכל לעבור אותו בטוב, איפה צריך להוסיף עזרה ואיך לבצע את הדברים כך שננצל את השבוע בהצלחה".

    מתי את מרגישה שהכל 'שווה את זה'?

    "בסעודת פורים, כשמגיעים בחורים בוגרים שסיימו את הישיבה, מרגשת אותי העבודה שהם בוחרים לסעוד את סעודת החג אצלנו בהווי הישיבתי-חסידי.
    בראש השנה, כשמתגנבת לראשי מחשבה על האחיות שלי שנהנות כעת בבית ההורים עם משפחותיהן, אני עומדת בכניסה לזאל, רואה בחורים שיושבים ומצליחים להספיק עוד כמה פרקי תהילים ברצינות וזה מרגש אותי מאד.

    הרווח שאנו מקבלים? פשוט לעשות את הרצון של הרבי.

    לסיום הנה סיפור מיוחד שמלווה אותי: שאלו את הרבנית חיה מושקא מה הוא הרגע המיוחד בחייה? חשבו שהיא תאמר כאשר פגשה לראשונה את הרבי או כאשר זכתה להתחתן איתו ועוד, אך היא השיבה: הרגע הזה. זו ההצלחה, וכל דבר יכול להתמלא בשלמות אם מצליחים לחיות את הרגע במלואו ליהנות ממנו ולהפיק ממנו את הכי טוב. שנזכה לגרום לרבי נחת!

     

     

    ילדי משפחת שפרינגר מכינים קינוח לבחורים

    ערב מיוחד בבית הרב יצחקי זקס


    כל זאת ועוד לצד המדורים, הטורים והכתבות המרתקות, רק ב'עטרת חיה' – המוסף לנשי ובנות חב"ד.

    להצטרפות למשפחת המנויים חייגו עכשיו: 03-9602-601

    תגיות: ,

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.