באדיבות מגזין עטרת חיה

לא נתפס! לכתוב כתבה על השליחה גב' חנה סגל, ועוד להוסיף ע"ה, רק אתמול אמרנו תהלים אצל רשב"י והיינו בטוחים שהפעם זה ייהפך לטובה… אך מתוך תקוה שהקוראות ילמדו ממעשיה לפועל, בבחינת 'והחי יתן על ליבו', נכתבה כתבה זו בדמע וברגשות הומים.

הגב' חנה סגל ע"ה שמשה כשליחת הרבי מלך המשיח בראשון לציון לצד בעלה, יבלחט"א, הרב אליהו. לפני כחודש וחצי לקתה במחלה קשה, ותשעת ילדיה נפרדו ממנה בבהילות, רגע לפני טיסתה לחו"ל. היא נפטרה במרכז רפואי בטקסס שבארה"ב, לאחר שבערב יום כיפור הובהלה לשם במהירות עקב מצבה הרפואי. הרופאים בארץ ישראל התייאשו, ובניסיון אחרון להציל את חייה היא הוטסה לעבור ניתוח חירום בטקסס. ביום שני חלה התדרדרות חמורה במצבה, וביום שלישי בבוקר, ד' מרחשון, היא השיבה נשמתה לבוראה, בהותירה אחריה בעל, תשעה ילדים קטנים, הורים, אחים ואחיות.

והשלוחים בארץ ישראל ובעולם להצלת חייה, ותרמו יחד סכום של יותר מחצי מיליון דולר למימון הטיפולים שיצילו את חייה. במקביל התקיימו תפילות רבות, אמירת כמות עצומה של ספרי תהלים, שיעורי תורה וחסידות לרוב וקבלת החלטות טובות לרפואתה. בחודש החגים ארגנו בני משפחתה ב–'770', מבצע לימוד פרקי תניא לרפואתה, בו נלמדו מידי יום עשרות פרקי תניא על–ידי האורחים והאורחות. כולנו היינו בטוחים שיתרחש הנס.

גב' סגל היא בתם של הרב שניאור זלמן אליהו, מנכ"ל מוסדות 'אור מנחם בצפת' והמשפיעה גב' חיה רחל הנדל, יו"ר נשי חב"ד צפת, מהמשפחות המייסדות של קהילת חב"ד בצפת ומשליחי הרבי מלך המשיח במקום.

חוט השדרה החב"די

על תקופת הנערות, משתפת חברתה גב' רוחי וייספיש (גולדשטיין) מביתר עילית:

"במהלך ההכרות הקרובה שלנו, במשך 20 שנה, חנה היתה דמות משמעותית עבור כל מעגל חברותיה והיוותה חוט השדרה של כולן מבחינה חברתית ורוחנית. הדבר שאפיין אותה ביותר, היה להביא את דבר הרבי והחסידות לכל בנות הכיתה, בבית הספר בו היו בנות רבות מבתים לא–חב"דיים.

"נמצא אצלי עדיין בבית, הספר 'ואני תפילתי' שקיבלתי ממנה מתנה לכבוד בת המצוה, בתוספת הקדשה. הראיתי אותו לבתי כאשר חגגה את בת המצוה שלה, והמחשתי לה בכך, שיש חברות שמביאות מתנות שונות – גשמיות שחולפות, אך היא הביאה לי משהו משמעותי, רוחני, נצחי, שמלווה אותי גם היום.

"חנה הייתה מקרבת כל אחת באשר היא. גם מבחינה לימודית, חנה למדה עם כולן לכל המבחנים והייתה חשובה לה ההצלחה של כל אחת ואחת מהחברות. הכנסת האורחים בעת הלימוד ובכלל, הייתה תמיד עבור כולם ובצורה מכבדת, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית, לכל אחת באשר היא מתוך חום. חנה היתה דבקה במטרה, ועשתה את אשר היה צריך לעשות בלב רחב ושמח, מלוּוה במאור פנים ותחושת שליחות.

"חנה אהבה את השלום. יחד עם זאת שהייתה חזקה בכיווני מחשבתה, לא השתמשה בוויכוחים ומריבות, אלא בכבוד לכל אחד ובהסברים בטוב טעם. היתה לה 'עוצמה שקטה' שדחפה קדימה, ללא רעש וצלצולים וידעה לתמוך ולהחזיק כל אחת במקום בו היא נמצאת, ולהאמין בה ולתת לה כח להמשיך.

"אחותי הקטנה שיתפה אותי בתחושותיה ובמה שעבר עליה בשנה בה אבינו נפטר. חנה היתה אז המחנכת שלה. גם בתקופה הזו היא ידעה לתת לה את הכוח להתמודד. היא לא ריחמה עליה וגרמה לה תחושת מסכנות, אלא להיפך, נתנה לה את הדחיפה לצמוח מתוך היתמות. 'אם את נמצאת שם – אז הקב"ה נתן לך את הכוח להתמודד', אמרה לה בצורה שהיה ניכר שהדברים אכן יוצאים מן הלב. היא ידעה לסייע לה בנקודת משבר. להיות איתה, אך לא ליפול אליה.

מנוחת אמת ואמונה

גם חברות הנעורים, האחיות מיכל אלמלם ויעל כהן (מור יוסף), זוכרות כך את חנה. הן מציינות את השם שהוסיפו לה לתפילה – מנוחה, כמאפיין את דמותה, בהתאם לנאמר בתפילת מנחה של שבת: "מנוחת אהבה ונדבה, מנוחת אמת ואמונה, מנוחת שלום, השקט ובטח, מנוחה שלמה… ועל מנוחתם יקדישו את שמך".

"חנה הקרינה המון אהבה, עדינות והיוותה סמל של חסד בכיתה – בלימוד למבחנים למדנו בקבוצות של עשרות אצלה בבית, ותמיד בדקה למי אין עם מי ללמוד למבחן. חנה הייתה דמות של חסיד פנימי, וביצעה כל פעולה ברגישות ובאמת הצרופה, בדיוק בזמנים, בעשיה המדוקדקת והמסודרת – שלמות. הייתי מתפעלת מתפילתה בקול ובמתינות.

"בימי הבחרות יצאנו ל'מבצעים' יחד

בבית אבות. פגשנו שם אשה זקנה ערירית, שלא היו לה קרובי משפחה בארץ ישראל וחנה היוותה קרן האור עבורה. היא דיברה איתה בידידות באידיש, ושימחה אותה ואת כולן בנגינת אקורדיון. אבֵדה גדולה ויש המון מה ללמוד ממנה".

שליחה למופת בצבא המלך

לאחר חתונתה עם בעלה, יבלחט"א הרב אליהו סגל, בנו של הרב בנימין זאב סגל שליט"א, הגיעו בשליחות הרבי מלך המשיח לעיר ראשון לציון, והקימו בית חב"ד בשכונות נעורים וגני אסתר, שם פעלו רבות ונצורות והצליחו להשפיע ולקרב רבים ליהדות. לפני מספר שנים, החלו בהקמת מבנה גדול ומפואר של בית כנסת בדמות '770' בשכונה, אשר בנייתו מסתיימת ממש בימים אלו. יחד עם משימות השליחות, חנה היתה אֵם מסורה לילדיה והשקיעה רבות בחינוכם, כך גדלה אותם בביתה עד גיל 3.

גם לאחר גילוי מחלתה, עת חזרה לביתה לראש השנה, ארחה בסעודות החג משפחות משכונת שליחותם.

הגב' חוה לידר, משליחות הרבי מלך המשיח לראשון לציון, משתפת:

"נשארנו כולנו המומים וכואבים. חנה הספיקה בשנות חייה הקצרים מה שאחרים מספיקים ב–120 שנות חיים. תמיד בשלווה ובנועם ובמסירות אין קץ לרבי, למשפחתה האהובה ולמקורבים. הכל בטוב טעם, ברוגע ובנועם.

היא נתנה לנו חלון הצצה לעולמם של צדיקים. נלמד מדרכיה – מייקור הזמן, מהאמונה האין סופית, מהעשיה התמידית באופן של 'לכתחילה אריבער', מהקפדה על קלה כבחמורה, מצניעותה ובכלל ממהותה.

נבקש ממנה שתקרע את השמים עבור ילדיה הרכים, עבור בעלה, עבור שליחי הרבי בארץ ובעולם, ועבור כל עם ישראל".

כאשר פניתי לשליחות נוספות מראשון לציון ונשים שונות מהקהילה, הן עדיין לא היו מסוגלות להביע במילים את תחושותיהן והיכרותן, דבר הממחיש את הקרבה והאחדות בין השליחות ונשות הקהילה.

שהקב"ה יאמר די לצרותינו, ויהיה זה הנסיון האחרון לגלות הארוכה שבה אנו נמצאים, ונצעד עוד היום לגאולה עם הרבי מלך המשיח בראשנו וכל השליחים והשליחות הפועלים במסירות נפש וחנה עמם יצעדו בשורה הראשונה.