מנחם זיגלבוים, בית משיח

דמותו של הרב עמרם מלכא ידועה ומוכרת בקרב קהילת אנ”ש בראשון לציון. ר’ עמרם נולד במרוקו למשפחה מרובת ילדים בת שלוש–עשרה אחים ואחיות. בשנות הכפי”ם, בעיצומה של העלייה השניה, עלה עם משפחתו ממרוקו לארץ ישראל. בשנת תשי”ח נכנס ללמוד בתלמוד–תורה המסונף לישיבת “תומכי תמימים” בפרדס הלודאי. לאחר מכן המשיך את לימודיו בישיבה בכפר חב”ד ולקראת שנת תשכ”ו נסע לרבי לשנת ה’קבוצה’.

בחור צעיר היה ר’ עמרם, לא מאלה שבולטים ונדחפים. דווקא בשל כך, כלל לא פילל מה מצפה לו בשנת הלימודים במחיצתו של הרבי – לשרת בתוך הקודש עצמו, והכוונה היא לבית הרבי.

כמו כל הדברים הטובים, כך גם עבודתו של הרב עמרם מלכא בבית הרבי נחתה עליו לפתע פתאום, ללא כל הכנה מוקדמת. זה היה בתחילת הקבוצה שלו, קודם חג סוכות הגיע אליו ר’ שלמה רייניץ ושאל אם יסכים לעזור לו לבנות את הסוכה של הרבי בבניין 770, סוכה שהיתה בקומה השניה של הבניין. בצמוד לחדר ה’יחידות’ של אדמו”ר הריי”צ. ר’ עמרם הסכים, ולא ידע כי זו תחילתו של קשר מיוחד עם שתי הרבניות, הרבנית של הרבי הריי”צ והרבנית חיה מושקא ע”ה.

א

יומיים בלבד חלפו, כששוב פנה אליו ר’ שלמה רייניץ: בוא תבנה איתי את הסוכה בביתו הפרטי של הרבי ברחוב פרזידנט. כמו בפעם הקודמת, ר’ עמרם הוזהר לא לשאול ולא להתעניין, ואף לא להביט יותר מידי לצדדים. רק לעשות את העבודה נאמנה… זו היתה הפעם הראשונה שזכה להיות בבית הרבי.

הסוכה בבית הרבי היתה על גג הבית, שם היא נבנתה. לאחר מכן הגיע ר’ עמרם כדי לשים את הסכך. זו היתה הפעם הראשונה שזכה לראות את הרבנית חיה מושקא ע”ה, אשת המלך. כדרכה, באצילות ובחן, הציעה לשני הבחורים הצעירים להתכבד בשתיה ובפירות.

ר’ עמרם ידע להוקיר את הזכות הגדולה בעצם בניית הסוכה. הוא לא קיווה לקבל תמורה כלשהי; עצם הזכות היא התמורה הגדולה והנאצלת ביותר. מה הופתע כאשר מספר ימים לאחר מכן, קרא לו המזכיר ר’ בנימין קליין, שולף לו מחדר המזכירות מעטפה חתומה. “זה מהרבנית”, אמר קצרות כדרכו. ר’ עמרם לא הבין על מה זה. בפנים נחו בשלווה שטרות בסכום של עשרים וחמשה דולרים. “הרבנית שלחה את הכסף כשכר טירחה עבור בניית הסוכה, כיון שהרבנית אינה מעוניינת שיעבדו עבורם בחינם”, הסביר המזכיר בסבלנות.

ר’ עמרם מלכא חשב שכעת סיים את עבודתו ויילך לענייניו, אך האירועים התרחשו אחרת מכפי שציפה. “כעת, לאחר שבנית את הסוכה, אתה צריך גם לבוא לאכול בסוכה של הרבי”, הסביר ר’ שלמה רייניץ לידידו הישראלי. ר’ עמרם קיבל את הדברים בציות.

בסוכה הוא לא היה רק אורח, אלא הוטל עליו לשאת חלק בעזרה להכנת הסעודה של הרבי ולהגישה למסובים שישבו בסוכה, סעודה אליה הצטרפו בני הבית וכן כמניין אורחים מבין זקני וחשובי החסידים.

מאותה סעודה של חג הסוכות, היה ר’ עמרם חלק ממצבת כוח האדם שפעל בעניני הבית של הרבי ושל בית הרבי הריי”צ נ”ע, ובכל פעם שהיה צריך לעשות משהו – היה נקרא.

ב

יחס מיוחד וחם זכה ר’ עמרם לקבל מהרבי מה”מ, כמו כאשר הרבי התעניין אצלו בחג השבועות, היכן אכל, לאחר שחזר מהתהלוכה בשעה מאוחרת. אך סיפורנו הפעם יעסוק ביחס החם שזכה לקבל מהרבנית הצדקנית ע”ה.

בכל פעם שהיה בבית הרבי או בבית הרבי הריי”צ לצורך עבודות שונות, הייתה הרבנית משוחחת עמו במאור פנים ומתעניינת בשלומו.

פעם אחת פגש את הרבנית. אותו יום זכה לשהות ב’יחידות’ בקודש פנימה, והיה זה לאחר יום צום ותענית. ר’ עמרם היה חלש ולא חש בטוב. מבלי משים סיפר על כך לרבנית. “אז למה לא אמרת עד עכשיו, שאלה בתערומת גלויה. “למה לא סיפרת על כך למישהו”. לאחר מחשבה קצרה הוסיפה בנימה אמהית: “לא נורא. אתה בחור צעיר וחזק, ישראלי שלא רגיל לקור הניו–יורקי”, ובעודה אומרת מילים אלו, קמה ממקומה, ובפסיעות אציליות נכנסה לחדר סמוך וכעבור רגע חזרה עם שני כדורי אספירין. “קח עכשיו אחד, ולאחר מכן עוד אחד”.

“ראיתי שהיא דאגה לי מכל הלב”, זכר ר’ עמרם מלכא כעבור עשרות שנים.

קודם שיצא לדרכו, הוזהר שוב על ידי הרבנית “בטח לא תצא הערב החוצה”.

ג

הקשר עם הרבנית ע”ה התקיים גם בשנים הבאות, כאשר כבר חזר לארץ הקודש, נשא אישה והקים בית, אך היה מגיע מדי פעם בפעם לביקורים ב”בית חיינו”. בכל פעם שהגיע, היה מקפיד להתקשר לרבנית, מציג את עצמו, והיא באצילות הנפש שלה היתה אומרת “טוב לשמוע אותך ואשמח מאד אם תבוא לבקר”. כך היה בכל פעם, היה מקבל הזמנה להגיע אל בית המלך לביקור.

אחד הביקורים שערך, היה בשנת תש”ל, בטרם התחתן. באותה עת כבר דיברו בו נכבדות, ועל הפרק עמדה הצעת שידוכין עם רעייתו. ר’ עמרם, כחסיד מן השורה, לא קיבל כל החלטה מבלי לשאול קודם את פי הרבי. הוא הכניס את ההצעה אל הקודש פנימה, אך חלפו מספר ימים וטרם זכה לקבל תשובה. בימים אלה הוא היה במתח נפשי רב.

בדיוק באותם ימי המתנה, זכה להיכנס אל בית המלך, שם פגש ברבנית. כרגיל, היא התעניינה בשלומו, והוא סיפר לה על ההצעה שעומדת על הפרק, וכי הכניס מכתב לרבי עם בקשה להסכמה ולברכה, אך הוסיף כי טרם זכה לקבל תשובה. בכך רמז בעדינות, שמא היא תוכל לשאול על כך את הרבי בעצמו. הרבנית בפקחותה הרבה הבינה מיד את הרמז הדק, וענתה בחכמה: “דאס איז ניט מיין גישעפט, דאס איז מיין מאנ’ס גישעפט” (“זה לא עניין שלי, זה עניין של בעלי”).

זמן קצר לאחר מכן, זכה לקבל את הסכמתו וברכתו של הרבי. “הרגשתי שלמרות שהיא לא הסכימה להבטיח, אבל היא בדרכה שלה ידעה להעביר את הבקשה לרבי”, מספר ר’ עמרם.

מיד כשנהיה חתן, בחודש שבט תש”ל, ביקש לשתף את הרבנית בשמחתו הגדולה. היא מצדה, כאם אוהבת, התעניינה לדעת מי הכלה, מה שמה ומהיכן היא. באותה הזדמנות ביקשה בעדינות, “אם לא יהיה לך קשה”, כמטבע לשונה העדינה, “קודם שתחזור לארץ ישראל, תיכנס שוב”.

ר’ עמרם עשה כפי שהצטווה. בערב שלפני יום הנסיעה, הבחין במכונית של הרבי הנמצאת סמוך ל–770. הוא הבין כי הרבנית הגיעה ל–770, וכדרכה היא נמצאת בבית אמה הרבנית, בקומה השניה של 770. כבר ביום הקודם ביקש מהמשב”ק שימסור לרבנית שיהיה לו נוח להפרד לילה קודם הנסיעה, כפי בקשת הרבנית. הוא עלה אפוא לקומה השניה, והציג את עצמו בפני עוזרת–הבית שפתחה את הדלת, ואמר שהרבנית מכירה אותו היטב, ואולי הוא יוכל להיפגש עמה. העוזרת נבלעה בתוך הבית פנימה, וכעבור דקה שבה ופתחה בפניו את הדלת. “ממתינים לך בפנים”.

בחדר הפנימי ישבו שתי הרבניות ושוחחו ביניהן. ר’ עמרם חש חוסר נעימות, התנצל וסיפר לרבנית כי מחר בצהרים הוא מתעתד להמריא בחזרה לארץ הקודש, וכפי שהתבקש על ידי הרבנית, הוא מגיע להיפרד. שתי הרבניות התעניינו על אודות הכלה, וכן התעניינו על מצבו הבריאותי של אביו, וכן על המצב הכלכלי של משפחתו, משפחת מלכא, שהיה לא מן המשופרים באותה תקופה.

הרבנית הזקנה לא שמעה טוב, ובתה הרבנית חיה מושקא כתבה לה על נייר שהבחור נוסע מחר לארה”ק. בו במקום הביעה הרבנית הזקנה את רצונה לעשותו שליח מצווה, וביקשה מבתה לתת לו מספר שטרות לשליחות מצווה. הרבנית ששה למלא את בקשת אמה, ונתנה לו שלושה דולרים.

לאחר מכן נכנסה לחדר השני, וכעבור דקה ארוכה שבה משם כשבידה אוחזת חבילת שוקלדים מהודרת. “זה בשביל הכלה שלך. תמסור לה שזה ממני”, הטעימה הרבנית, ולאחר מכן בירכה את הזוג הצעיר בשפע ברכות.

היחס האמהי לא תם בזאת.

“האם תרצה כוס תה?” שאלה פתאום הרבנית המכובדת את הנער הישראלי הצעיר שעמד נבוך. ועוד בטרם הספיק לסרב בנימוס, קמה ממקומה והכינה שני כוסות תה – עבור הרבנית הזקנה ועבור החתן הצעיר. לא היה גבול למבוכתו של העלם, אך הוא לא יכול היה לסרב להגשה של הרבנית.

הוא שתה אפוא את התה החם בזריזות, ככל שיכול היה, אך בטרם הספיק להשלים את המלאכה, הגישה לפניו חבילת סוכריות “זה טוב לאכול עם התה”, דירבנה אותו בחן.

“הרגשתי מובך לגמרי”, מספר ר’ עמרם, “אבל היא עשתה הכל בנעימות ובאצילות נפש”.

כשנפרד, פנתה אליו שוב וביקשה בכל לב לכתוב לה בפרוטרוט מה היה בחתונה וכיצד הכל עבר. שתי הרבניות הכבודות איחלו לחתן הצעיר ברכות לרוב לכבוד יום חתונתו, יום שמחת לבו.

רגע לפני שיצא לדרכו, נטלה הרבנית את כל הסוכריות שהיו על השולחן, עטפה את כולן לכדי חבילה אחת, ותחבה בצרורו: “שיהיה לך בטיסה משהו מתוק”, אמרה…